זה חשוב ללמוד מתגובות של נשים
ואני עושה זאת בקפידה רבה.
אני לומד כאן, לומד ולומד ולומד.
קורא תגובות של נשים ומנסה לגבש לעצמי מן פרופיל של "האישה" כשהיא בקשר רומנטי.
 
חיים שלמים שאני חי בחברה כביכול "שיוויונית". אבל כשמתחילים קשר רומנטי... זה פתאום ללהלנד...". והחוקים, כל כולם נכתבו בידי נשים.
משום מה- חוקי הזוגיות והרומנטיקה- הן חוקים של נשים.
הנשים הן רק הצד המקבל.
הגבר הוא הצד הנותן.
 
בכל פעם שאתה עוצר ורוצה לצמצמם את הנתינה שלך, אתה נתקל ביציאות מהסוג של "אם ככה... אז...". ומשם הדרך לפירוד היא קצרה, קצרה מאוד.
הכח של האישה הוא כאילו לנפנף בנשיות שלה, לפתות אותך, לתת לך לטעום מטעמה המתוק, ואז לזרוק אותך, אבל לזרוק באמת. זאת לא הצגה. לזרוק ולהמשיך הלאה.
גברים זה כמו קרוסלה... אחד מסתובב הצדה, והשני מגיע במקומו. השני זז קצת הצידה, והשלישי מחליף את השני.
הגבר- הוא רק אובייקט.
יתכן שגם האישה נופלת פה ושם לאובייקטיפיקציה בידי הגבר.. יתכן שהיא פוגשת פה ושם גברים שרואים בה אובייקט מיני.
אבל הגבר הוא רק אובייקט בעיני האישה. הוא לא "בן אדם", הוא לא "אישיות" הוא מן מצרך זול, מצרך בר חלופה, מצרך זמני, מצרך חינמי.
תפקידו הוא רק לתת, לשרת, והכל תחת איצטלה של "אהבה", אהבה חד צדדית כמובן, מצדו של הגבר אל הבחורה, אבל לא להיפך.
 
וכל החיים צריך רק לציית לאישה, מפני שהיא לעולם לא מרוצה.
כל הזמן משהו מפריע לה...
כל הזמן היא רוצה משהו אחר, משהו מעבר ליכולת ההשגה שלך, או מעבר ליכולת הציות שלך.
 
לציית לציית לציית... ולציית עוד...
יש כאן אחת שזה מטריד אותה שמסתכלים עליה ברחוב... או שמסובבים את הראש אחריה... היא רואה בזה הטרדה.
וואו