חוסר האמון
מאיה, כל מה שכתבת, ורבות מן התגובות, נוגעים מאד ללבי. מעבר לכל מה שנכתב עד עכשיו – הכי חשוב שיהיה אמון בינך לבין אהובך. ללא אמון הכל מתפרק. בתחילה ישנה ההסתרה, ובעקבותיה באים השקרים, גילוי השקרים מביא לתחושת הבגידה, השבר והאכזבה. התחושה שהאיש שאת אוהבת יותר מכל מעל באמונך, היא תחושה איומה ובלתי נסבלת. לא ניתן לבנות יחסים של שותפות באווירה של חוסר אמון. זה פשוט לא הולך. ופירוק אחרי הרבה שנים משותפות כואב הרבה יותר. כך שבודאי, למען עצמך, אסור לך להתעלם מתחושותיך או להדחיק אותן או אפילו לדחות את הטיפול בהן. אולי אם תוכלי להבהיר לבן זוגך, כך שהוא יבין, עד כמה נוראה היא התחושה הזו של חוסר אמון, וכמה היא מכלה את אש האהבה, הוא יבדוק מדוע הוא מסתיר ממך, אהובתו, דברים כל כך חשובים או מזינים בחייו. אם הוא אכן יבין ששקרים ומסכות סופם להתפרק, ושאהבתכם תחזיק מעמד רק אם באמת תכירו זה את זו ולא אחרת, הוא אפילו ירצה לשתף אותך בחלקים סמויים יותר של חייו. את גם צריכה לבדוק איך את יכולה לעזור כדי שהיחסים ביניכם יהיו פתוחים ואמיתיים יותר, איך לתת לו הרגשת ביטחון שאהבתך מספיק חזקה כדי לדעת את האמת. בכל מקרה, למען שניכם, עדיף שהאמת תהיה גלויה ומאווררת. נכון, גם הגבר או האשה הקשובים והנפלאים ביותר, לעולם אינו יכולים למלא את כל צרכיו (המודעים והלא מודעים) של בן זוגם. כדאי להבהיר זאת מראש לעצמך וגם לו, כדי למנוע אכזבות. קרוב לוודאי, שאת לא תאהבי חלק מן ה"תגליות" הללו על בן זוגך. אך מצד שני, עצם הסתרת החסכים והקשיים מעצימה אותם בהרבה, ובנוסף, הזמן העובר רק יגביר את התסכול והכאב הנגרמים מהם, והכעס והמרירות שבאים בעקבותיהם. רק אחרי ששניכם תוכלו לדבר על הדברים הסמויים והבעייתיים, תוכלו לדעת היכן אתם עומדים, ואולי, לחיות באושר זה עם זו.
