האמנם תמיד ילך הסנדלר יחף או צאצאיו ילכו כך?!

[אבח"י]

פגשתי ידידה וותיקה מאוד.
היא, בת זוגי ואני תולעי ספרים ידועות. הפכתי את זה למקצוע שלי [ מורה ] הן קוראות כי הן לא מכירות דרך חיים אחרת, בה אין קריאת ספרים.
שוחחנו על הילדים.
אז היא קיטרה על הבת הבכורה שלה, בת 17, לא מוכנה לגעת בספר. אפילו בספרות, מקצוע, היא חמקה מקריאת רומן חובה.
בתה השניה קוראת
הקטן.. עוד יש זמן.
ואת קוראת? הילדים רואים שאת קוראת? בוודאי, מה קרה לך?!
עניתי לה -
הבכורה שלי לא קוראת בכלל. בתיכון בלית ברירה, אחרי שאבא אמר - "לא אכתב עבודה במקומך! את תקראי את הספר, לא יקרה לך אסון" היא קראה ודווקא אהבה, אבל זה ענין מקרי. אולי, אולי ספר בשנה. אבל מהצד השני - היא קוראת לילדיה ספרי ילדים מגיל אפס בערך. העברית שלה עשירה מאוד, ויש בי תקווה.
הבן קורא, אבל לא עברית. מה פתאום עברית, אבא? שפה פרימיטיבית ליד האנגלית. אז הוא קורא באנגלית בלי סוף, בעברית רק כשאין ברירה.
אז אני מניח שלגבי צאצאיי אני חצי יחף

 

[דקל נור*]

פגשתי ידידה וותיקה מאוד.
היא, בת זוגי ואני תולעי ספרים ידועות. הפכתי את זה למקצוע שלי [ מורה ] הן קוראות כי הן לא מכירות דרך חיים אחרת, בה אין קריאת ספרים.
שוחחנו על הילדים.
אז היא קיטרה על הבת הבכורה שלה, בת 17, לא מוכנה לגעת בספר. אפילו בספרות, מקצוע, היא חמקה מקריאת רומן חובה.
בתה השניה קוראת
הקטן.. עוד יש זמן.
ואת קוראת? הילדים רואים שאת קוראת? בוודאי, מה קרה לך?!
עניתי לה -
הבכורה שלי לא קוראת בכלל. בתיכון בלית ברירה, אחרי שאבא אמר - "לא אכתב עבודה במקומך! את תקראי את הספר, לא יקרה לך אסון" היא קראה ודווקא אהבה, אבל זה ענין מקרי. אולי, אולי ספר בשנה. אבל מהצד השני - היא קוראת לילדיה ספרי ילדים מגיל אפס בערך. העברית שלה עשירה מאוד, ויש בי תקווה.
הבן קורא, אבל לא עברית. מה פתאום עברית, אבא? שפה פרימיטיבית ליד האנגלית. אז הוא קורא באנגלית בלי סוף, בעברית רק כשאין ברירה.
אז אני מניח שלגבי צאצאיי אני חצי יחף

הצלחתי רק עם שליש מילדיי. גם השליש הצדיק, קורא פחות מאז שיש לו סמארטפון חדש. שליש אחר, ידען גדול. וזה לא מקריאת ספרים. אז נכון שהעברית שלו לא של אבשלום קור, אבל העסק אבוד.

 

[יוסי ר1]

פגשתי ידידה וותיקה מאוד.
היא, בת זוגי ואני תולעי ספרים ידועות. הפכתי את זה למקצוע שלי [ מורה ] הן קוראות כי הן לא מכירות דרך חיים אחרת, בה אין קריאת ספרים.
שוחחנו על הילדים.
אז היא קיטרה על הבת הבכורה שלה, בת 17, לא מוכנה לגעת בספר. אפילו בספרות, מקצוע, היא חמקה מקריאת רומן חובה.
בתה השניה קוראת
הקטן.. עוד יש זמן.
ואת קוראת? הילדים רואים שאת קוראת? בוודאי, מה קרה לך?!
עניתי לה -
הבכורה שלי לא קוראת בכלל. בתיכון בלית ברירה, אחרי שאבא אמר - "לא אכתב עבודה במקומך! את תקראי את הספר, לא יקרה לך אסון" היא קראה ודווקא אהבה, אבל זה ענין מקרי. אולי, אולי ספר בשנה. אבל מהצד השני - היא קוראת לילדיה ספרי ילדים מגיל אפס בערך. העברית שלה עשירה מאוד, ויש בי תקווה.
הבן קורא, אבל לא עברית. מה פתאום עברית, אבא? שפה פרימיטיבית ליד האנגלית. אז הוא קורא באנגלית בלי סוף, בעברית רק כשאין ברירה.
אז אני מניח שלגבי צאצאיי אני חצי יחף

אצלי כולם קוראים בלי סוף. גם כי זה מה שראו אצל זוגתי ואצלי, אבל בעיקר, כי התאמצנו מאוד לחבב עליהם את המילה הכתובה.
החל בהקראת סיפורים מגיל אפס, תמיד מתוך התכוונות שזו תהיה חוויה נעימה, מפייסת, מתוגמלת בממתקים ובזמן איכות נעים יחד.
וכלה בעידוד אקטיבי של קריאה בעצמם מרגע שהחלו ללמוד קריאה. בהתחלה, כשהקריאה הייתה עוד טכנית - העידות היה בתגמול בצ'ופר על כל קטע, עמוד, דף.
אחר כך הם כבר זרמו לבד.
אז נכון שאף אחד מהם עדין לא קרא את הכמות שאני קראתי (טוב, יש לי פור של שלושים שנים), אבל כולם ללא יוצא מהכלל התעלו עלי, בזה שהם קוראים להנאה גם עברית וגם אנגלית.

 

[ai27]

אצלי כולם קוראים בלי סוף. גם כי זה מה שראו אצל זוגתי ואצלי, אבל בעיקר, כי התאמצנו מאוד לחבב עליהם את המילה הכתובה.
החל בהקראת סיפורים מגיל אפס, תמיד מתוך התכוונות שזו תהיה חוויה נעימה, מפייסת, מתוגמלת בממתקים ובזמן איכות נעים יחד.
וכלה בעידוד אקטיבי של קריאה בעצמם מרגע שהחלו ללמוד קריאה. בהתחלה, כשהקריאה הייתה עוד טכנית - העידות היה בתגמול בצ'ופר על כל קטע, עמוד, דף.
אחר כך הם כבר זרמו לבד.
אז נכון שאף אחד מהם עדין לא קרא את הכמות שאני קראתי (טוב, יש לי פור של שלושים שנים), אבל כולם ללא יוצא מהכלל התעלו עלי, בזה שהם קוראים להנאה גם עברית וגם אנגלית.

נשמע קצת מוזר "מתוך התכוונות שזו תהיה חוויה נעימה".
למה צריך "התכוונות"? או "לתגמל"?
גם על משחק מחשב או טלוויזיה הם מקבלים ממתקים?

זה ספר!!!
זה סופר-מעניין!!!
ואפילו כשהילדים ניסו "להפגין עצמאות" ולהימנע - זה לא עובד.
מה יכול להיות יותר מעניין מהקראה של ספר - מהטובים ביותר שאי פעם נכתבו לבני נוער?
ומה לעשות, ההקראה תמיד איטית, בקצב והטעמה שיעניינו את כולם, בזמנים שיש להורים פנאי
אז הם עברו לקרוא לבד את אותם ספרים
מן הסתם אלו ספרים מעניינים אז אנחנו "גונבים" אותם ובסוף מדברים עליהם קצת.
כיף
לעקוף אותי יהיה לילדים קשה. אני תולעת ספרים רצינית (גם באנגלית כמובן).
לעקוף את אשתי אין להם שום סיכוי. היא ממש פנומן נדיר .

 

[צליליתה1]

אצלי כולם קוראים בלי סוף. גם כי זה מה שראו אצל זוגתי ואצלי, אבל בעיקר, כי התאמצנו מאוד לחבב עליהם את המילה הכתובה.
החל בהקראת סיפורים מגיל אפס, תמיד מתוך התכוונות שזו תהיה חוויה נעימה, מפייסת, מתוגמלת בממתקים ובזמן איכות נעים יחד.
וכלה בעידוד אקטיבי של קריאה בעצמם מרגע שהחלו ללמוד קריאה. בהתחלה, כשהקריאה הייתה עוד טכנית - העידות היה בתגמול בצ'ופר על כל קטע, עמוד, דף.
אחר כך הם כבר זרמו לבד.
אז נכון שאף אחד מהם עדין לא קרא את הכמות שאני קראתי (טוב, יש לי פור של שלושים שנים), אבל כולם ללא יוצא מהכלל התעלו עלי, בזה שהם קוראים להנאה גם עברית וגם אנגלית.

חשבתי על זה בימי סגר אלה
איך היינו מתחננים בספריה לקבל עוד ספר אחד או 2, וכבר בדרך מתחילים או אבוי, מסיימים לקרוא
ומה עושים כשמסיימים את המדף שמתאים לגיל, ואת המדף שמעל, ומעל, והספרנית, הדווקא נחמדה, לא מרשה לקחת ספרים למבוגרים?
אנחנו קראנו המון, אבל מצד שני, היו לנו מעט מאוד תוכניות רדיו וטלוויזיה
(אני מהילדים האומללים שחייתה רק על התוכנית לאם ולילד, בצהריים. לכמה מעשירי הסביבה היתה טלוויזיה בבית, שקלטה, נדמה לי, רק ירדן, אבל עם כל ההתפעמות מהפלא, לא היה משהו מעניין)

כיום, כשאני קוראת דיגיטלי, עומדים לרשותי (בערך) אין סוף ספרים, גם בימי הסגר.
שלא לדבר על טלוויזיה, vod, סינימטק, הרצאות, הכל בטלוויזיה (לפטופ, איפד, טלפון)

(בתי בבידוד עם ילדה קטנה, יברך האל את יוטיוב)

 

[סופהו 1]

חשבתי על זה בימי סגר אלה
איך היינו מתחננים בספריה לקבל עוד ספר אחד או 2, וכבר בדרך מתחילים או אבוי, מסיימים לקרוא
ומה עושים כשמסיימים את המדף שמתאים לגיל, ואת המדף שמעל, ומעל, והספרנית, הדווקא נחמדה, לא מרשה לקחת ספרים למבוגרים?
אנחנו קראנו המון, אבל מצד שני, היו לנו מעט מאוד תוכניות רדיו וטלוויזיה
(אני מהילדים האומללים שחייתה רק על התוכנית לאם ולילד, בצהריים. לכמה מעשירי הסביבה היתה טלוויזיה בבית, שקלטה, נדמה לי, רק ירדן, אבל עם כל ההתפעמות מהפלא, לא היה משהו מעניין)

כיום, כשאני קוראת דיגיטלי, עומדים לרשותי (בערך) אין סוף ספרים, גם בימי הסגר.
שלא לדבר על טלוויזיה, vod, סינימטק, הרצאות, הכל בטלוויזיה (לפטופ, איפד, טלפון)

(בתי בבידוד עם ילדה קטנה, יברך האל את יוטיוב)

הכי חשוב, בריאות לקטנה ושפיות לאמה.

הרגשת אומללה?
לאם ולילד ואח"כ התכנית לנוער.
כמעט הכי טוב שהיה (נו, טוב, אצלנו באיזור לא זכורות לי טלויזיות באותה תקופה).
עכשיו אפשר להזמין יותר מספר אחד בסיפריה. (סופסוף הגעתי לשתיים דובים והמלאי במדפי הספרים שלי הולך ואוזל).

 

[ai27]

חשבתי על זה בימי סגר אלה
איך היינו מתחננים בספריה לקבל עוד ספר אחד או 2, וכבר בדרך מתחילים או אבוי, מסיימים לקרוא
ומה עושים כשמסיימים את המדף שמתאים לגיל, ואת המדף שמעל, ומעל, והספרנית, הדווקא נחמדה, לא מרשה לקחת ספרים למבוגרים?
אנחנו קראנו המון, אבל מצד שני, היו לנו מעט מאוד תוכניות רדיו וטלוויזיה
(אני מהילדים האומללים שחייתה רק על התוכנית לאם ולילד, בצהריים. לכמה מעשירי הסביבה היתה טלוויזיה בבית, שקלטה, נדמה לי, רק ירדן, אבל עם כל ההתפעמות מהפלא, לא היה משהו מעניין)

אני מדור המעבר. שנות ה80 והדבר היחיד שהיה מעניין בטלוויזיה - היה אברי גלעד וחדשות.
אז החוויות היו מאוד דומות, עד שקנו לנו מחשב וניסינו להבין מה עושים עם הקופסא המוזרה הזאת.
ומהכלום וחצי הזה כל העולם התהפך.

 

[ai27]

ואת קוראת? הילדים רואים שאת קוראת? בוודאי, מה קרה לך?!

כל העיסוק לא ברור לי: אנחנו קוראים - ולכן הילדים שלנו קוראים.
כמו שסוג הדם שלנו O+ כך אצל ילדנו. הספרים זה בדם.
עברו על לא מעט קלאסיקות של ספרי נוער. מנויים לספריה ומייחלים לפתיחה מחודשת.
פשוט הטעם לפעמים שונה. ביסודי אנחנו מאוד אהבנו את "עלובי החיים", טעמם של הילדים - שונה.

לגבי בגרויות אין מה להתרגש: הרי מלמדים ספרים משעממים או באופן גרוע, אז התלמידים לא קוראים אותם.
לא מייצג כלום.
ובאמת גם אצלנו אחרי שאתגר הקריאה בעברית עובר עוברים לאנגלית - שלב טבעי שעובר.
הרי כבוגרים יש פחות זמן אז חוזרים לעברית

 

[קלייטון.ש]

מעניין שכולם לחוצים שהילדים יקראו ספרים אבל אף אחד לא דורש מהם לראות סרטים.
מה ההבדל? זה תוכן וזה תוכן. זה יכול להיות קלאסי ומפרה וחשוב, או רדוד ודל ומיותר, וגם זה.
סרט גם פונה ליותר חושים ומאתגר אותם בצורות יותר מתקדמות מספר. יש הרבה יותר למה לשים לב והרבה יותר מה לנתח.
אני חושב שצריך ללמד ביסודי, אולי כבר מכיתה ב-ג, את הקלאסיקות הקולנועיות הגדולות.
למשל את להרוג את ביל. חובה בכל תוכנית לימודים. להכניס לליבה ולבגרות ולחייב גם את החרדים.
גם את הנוסע השמיני. הכרחי להשכלה של כל ילד מגיל צעיר.

 

[צליליתה1]

השלישית בת הארבע גם היא אין לה סבלנות, אז היא לומדת לקרוא ולכתוב דרך אחותה הגדולה ממנה בשנתיים, בכיתה א, בזום הם לומדים. כבודי למד לקרוא כבר בגיל 4 בערך, בגיל 6 כבר כתב שירים באורך הגלות דמויי שירי ביאליק [ איומים, שרפתי את כולם בהתקף שנאה עצמית בולטת ].

מעניין שכולם לחוצים שהילדים יקראו ספרים אבל אף אחד לא דורש מהם לראות סרטים.
מה ההבדל? זה תוכן וזה תוכן. זה יכול להיות קלאסי ומפרה וחשוב, או רדוד ודל ומיותר, וגם זה.
סרט גם פונה ליותר חושים ומאתגר אותם בצורות יותר מתקדמות מספר. יש הרבה יותר למה לשים לב והרבה יותר מה לנתח.
אני חושב שצריך ללמד ביסודי, אולי כבר מכיתה ב-ג, את הקלאסיקות הקולנועיות הגדולות.
למשל את להרוג את ביל. חובה בכל תוכנית לימודים. להכניס לליבה ולבגרות ולחייב גם את החרדים.
גם את הנוסע השמיני. הכרחי להשכלה של כל ילד מגיל צעיר.

גם וגם וגם
כמו שהילדים לומדים לקרוא שיר או סיפור הם צריכים ללמוד לקרוא ציור, צילום, סרט, סונטה לפסנתר.
אבל בבית ספר הדגש על המילה הכתובה, למרות שהילדים נתקלים בהמון מסרים חזותיים (ואחרים )כל הזמן.

 

[צליליתה1]

מהמחקר האמפירי המעמיק שלי עלי ועל צאצאי אני טוענת שיש תקופות בחיים.
כילדה/נערה/אישה צעירה קראתי המון, אפשר לומר אפילו באובססיביות
אחרכך הגיעו שנים של עבודה מאוד אינטנסיבית, עם המון קריאת חומר מקצועי, וקראתי, ספרות, הרבה פחות
בשנים האחרונות חזרתי לקרוא, המון, ובכיף.

מהילדים שלי, זו שקראה הכי מעט בצעירותה דווקא קוראת בהנאה גדולה כבוגרת
והילדים של הילדים - יש אחת שמסרבת באופן גורף לפתוח ספר, וזו דווקא, כך נראה, החכמה מכולם, מה שמוכיח בערך כלום.

 

[סופהו 1]

יש בתים שבהם "מקצוע" הספרות מאוס. לפעמים האוירה של "זה לא לבגרות" אז מה יש לקרוא. לפעמים זה מיותר, כי אני "בכיוון של מחשבים", אז מה זה יועיל לי.
שוכחים העשרה, או "משהו לנפש", אז מה רוצים מהילדים?
מצד שני, הורים קוראים וילדיהם- קדחת.

ילדי שמעו וקראו כילדים.
בתיכון, קראו מה שהתבקשו לקרוא במסגרת הלימודים.
לדעתי, היה להם מזל עם המורים לספרות בתיכון. גם מבחינת הגישה, אופן הלימוד ומבחר הספרים/סיפורים.
אח"כ? רק אחת. (שלמדה וכותבת שירה... בעיקר למגירה. ששששששש וגם זה תלוי בגורמים שונים).
אולי זו הסטטיסיטיקה? 1:3?

לפני כמה ימים קטנצ'יק, בן רבע לחמש, שאמר שלא יכול להיות שהוא עדין לא יודע לקרוא, כי אחותו כן, מזמין אותי להאזין לו:
דן הלך לגן. ראה שם צב. דן שמח. דן נתן לצב חסה. הצב אכל. הצב הלך.
זהו.
יש עתיד?
יש תקוה?

 

[אבח"י]

יש בתים שבהם "מקצוע" הספרות מאוס. לפעמים האוירה של "זה לא לבגרות" אז מה יש לקרוא. לפעמים זה מיותר, כי אני "בכיוון של מחשבים", אז מה זה יועיל לי.
שוכחים העשרה, או "משהו לנפש", אז מה רוצים מהילדים?
מצד שני, הורים קוראים וילדיהם- קדחת.

ילדי שמעו וקראו כילדים.
בתיכון, קראו מה שהתבקשו לקרוא במסגרת הלימודים.
לדעתי, היה להם מזל עם המורים לספרות בתיכון. גם מבחינת הגישה, אופן הלימוד ומבחר הספרים/סיפורים.
אח"כ? רק אחת. (שלמדה וכותבת שירה... בעיקר למגירה. ששששששש וגם זה תלוי בגורמים שונים).
אולי זו הסטטיסיטיקה? 1:3?

לפני כמה ימים קטנצ'יק, בן רבע לחמש, שאמר שלא יכול להיות שהוא עדין לא יודע לקרוא, כי אחותו כן, מזמין אותי להאזין לו:
דן הלך לגן. ראה שם צב. דן שמח. דן נתן לצב חסה. הצב אכל. הצב הלך.
זהו.
יש עתיד?
יש תקוה?

השלישית בת הארבע גם היא אין לה סבלנות, אז היא לומדת לקרוא ולכתוב דרך אחותה הגדולה ממנה בשנתיים, בכיתה א, בזום הם לומדים. כבודי למד לקרוא כבר בגיל 4 בערך, בגיל 6 כבר כתב שירים באורך הגלות דמויי שירי ביאליק [ איומים, שרפתי את כולם בהתקף שנאה עצמית בולטת ].

 

[סופהו 1]

איני מצליחה לבחור

את המילים המתאימות לזום הזה, לקטנים האלה.
אסון? דפוק?
נורא ואיום?
נורא למורים. נורא לתלמידים.

 

[שיח סלימאן]

איני מצליחה לבחור

את המילים המתאימות לזום הזה, לקטנים האלה.
אסון? דפוק?
נורא ואיום?
נורא למורים. נורא לתלמידים.

הגעת למקום הנכון (ולאדם הנכון).

אני בהחלט יכול לבחור לך מילים הולמות, אבל רק בפרטי, שההנהלה של הפורום לא תחסום אותי.

 

[סופהו 1]

הגעת למקום הנכון (ולאדם הנכון).

אני בהחלט יכול לבחור לך מילים הולמות, אבל רק בפרטי, שההנהלה של הפורום לא תחסום אותי.

תיארתי לעצמי...

נשאיר את זה למפגש.
כשיגיע.
במהרה בימינו.
עד אז, שיהיה שבוע טוב ורגוע, עם שמש טובה במשך היום וגשמי ברכה בלילה.

 

[נושיתי האחת]

תיארתי לעצמי...

נשאיר את זה למפגש.
כשיגיע.
במהרה בימינו.
עד אז, שיהיה שבוע טוב ורגוע, עם שמש טובה במשך היום וגשמי ברכה בלילה.

מה זה מפגש?...

 

[סופהו 1]

מה זה מפגש?...

לא זכרתי, אז הלכתי לבדוק באקדמיה ללשון העברית:

• היוועדות בין בני אדם – לרוב מתוכננת מראש ולמטרה מסוימת... (כמו שהיו פעם).

 

[נושיתי האחת]

לא זכרתי, אז הלכתי לבדוק באקדמיה ללשון העברית:

• היוועדות בין בני אדם – לרוב מתוכננת מראש ולמטרה מסוימת... (כמו שהיו פעם).

תודה.. מקווה שיהיה מפגש פורום בקרוב.

 

[ai27]

מה זה מפגש?...

מה שאבותינו עשו פעם, לפני שהיה זום .