האמנם תמיד ילך הסנדלר יחף או צאצאיו ילכו כך?!

[סופהו 1]

שוב. הכללות ומזל.
מדוע מזל? הנה דוגמא:
נכדתי התקשרה.
את לא בזום?
לא.
לא לומדים?
לומדים?
ואת?
אמא ואבא אמרו שאני פטורה מהזום הזה. (קבלתי הסבר מהמבוגרים האחראים- הזום (בחלק מהנושאים) לא טוב לילדה. דברנו עם המחנכת. אנחנו נדאג שכל החומר הנלמד יגיע אלינו ואנחנו אחראים ללמד ושהיא תעמוד בקצב).
איזה מזל שהמחנכת קשובה ולא נכללת בקטגורית העקשנים, הלא איכפתיים וכיוצ"ב.
מזל.

לסיכום: אני מצטערת בשבילך שהחוויה שלך היתה עד כדי כך נוראית..
אני מקוה שלא יזדקקו, אבל בעוד שנה, כשכולם יהיו מנוסים יותר, אם יזדקקו, המצב יראה אחרת.
ועד אז, קדימה.
קח את העניינים לידיים. עשה מעשה (למרות שקל יותר לקטר ולקטול), חינוך ביתי, או תמצא מסגרת חלופית מתאימה לבנותיך.
בהצלחה.

נ.ב אפרופו מספר המורים: כשלמדתי בבית הספר היסודי, במשך שמונה שנים, לא כמו היום, היו לי רק שתי מחנכות(א-ד,ה-ח). ארבעה מורים מקצועיים. יודע מה? טעיתי. ט.ל.ח. לא עשרה ב 12 שנות לימוד. 15.

בעקבות הערתך על השימוש בזום- הנושא חדש במשרד החינוך. נראה שלדעתך, כולם דפוקים שם. קח יוזמה, הצע ללמד ולמד את המורות של בנותיך.
לא צוחקת.

 

[ai27]

בעקבות הערתך על השימוש בזום- הנושא חדש במשרד החינוך. נראה שלדעתך, כולם דפוקים שם. קח יוזמה, הצע ללמד ולמד את המורות של בנותיך.
לא צוחקת.

לאחר שניסיתי את זה , קיבלתי זימון ללשכת רווחה.
לא תודה.
המערכת לא מעוניינת להשתנות - וזה הופך אותה להכנה מעולה למציאות, בה יש לא מעט טיפוסים כאלו שצריך ללמוד להתמודד איתם.
האחריות ללמוד - היא על הילדים בלבד.
האחריות שלנו - היא לוודא שהם מבינים את זה - ושהמערכת לא רומסת אותם.

 

[אבח"י]

בעקבות הערתך על השימוש בזום- הנושא חדש במשרד החינוך. נראה שלדעתך, כולם דפוקים שם. קח יוזמה, הצע ללמד ולמד את המורות של בנותיך.
לא צוחקת.

לא לכולם ה-זום רע.
כיתת המופ|ת שאני מלמד מסתדרת נהדר עם ה-זום. הם לומדים מצוין, מגישים עבודות, מקיימים אתי תקשורת בזום, בווטסאפ וקירות וגבולות קצת מאבדים משמעות בסיטואציה וירטואלית. לא, אין לי בעיה עם זה, נהפוך הוא. אני די מרוצה.
עם זאת\ תלמידי חינוך מיוחד ונוער בסיכון [ אומ"ץ - שיכולים ללמד אותי כיצד לשרוד ברחוב, למשל ] לא מסוגלים ללמוד ללא הנוכחות של המנחה/האב/הסבא, ודוק - לא המפקד, קובע החוקים הנוקשה. המגע הבינאישי בונה האמון ההדדי, היכולת להכיל, לראות, לגעת [ מרחוק ].. אל"ף בי"ת.

 

[צליליתה1]

חנות הספרים הקרובה עבדה, החל מהסגר הראשון, במתכונת זו או אחרת.
עכשיו עובדים טייקאווי, כאילו, שולחן חוסם את הכניסה לחנות, המוכר מביא לך לשולחן מה שבקשת, לוקח את הכסף, הולך לקופה, מביא עודף. וכו.
אתמול בקרתי שם עם נערה בגיל תיכון שרצתה לקנות מתנה לחברתה המאומתת. הגיעה עם רשימת ספרים מהחולה: אנה קרנינה, בעל זבוב, התפסן בשדה השיפון, ועוד כמה שכבר לא זוכרת. רשימת ספרים לבגרות? למיטב זכרוני, קראתי את כולם בתיכון, אבל אולי בעצם אחרכך). הקיצר, החנות עמוסה בערימות גבוהות של ספרי מופת, ברידג׳טון וכאלה, אבל מה שהילדה בקשה - אין. טוב שלא רצתה צ׳כוב (סליחה...לא יכולתי להתאפק).

המוכר היה צעיר, חמוד ונראה שקרא ספר אחד או 2 בחייו. נראה די מבוייש.

אז חשבתי, מערכון מצוין לארץ נהדרת: נערה רוצה לקרוא ספרות, התאגידים לא יאפשרו לה.

 

[קלייטון.ש]

חנות הספרים הקרובה עבדה, החל מהסגר הראשון, במתכונת זו או אחרת.
עכשיו עובדים טייקאווי, כאילו, שולחן חוסם את הכניסה לחנות, המוכר מביא לך לשולחן מה שבקשת, לוקח את הכסף, הולך לקופה, מביא עודף. וכו.
אתמול בקרתי שם עם נערה בגיל תיכון שרצתה לקנות מתנה לחברתה המאומתת. הגיעה עם רשימת ספרים מהחולה: אנה קרנינה, בעל זבוב, התפסן בשדה השיפון, ועוד כמה שכבר לא זוכרת. רשימת ספרים לבגרות? למיטב זכרוני, קראתי את כולם בתיכון, אבל אולי בעצם אחרכך). הקיצר, החנות עמוסה בערימות גבוהות של ספרי מופת, ברידג׳טון וכאלה, אבל מה שהילדה בקשה - אין. טוב שלא רצתה צ׳כוב (סליחה...לא יכולתי להתאפק).

המוכר היה צעיר, חמוד ונראה שקרא ספר אחד או 2 בחייו. נראה די מבוייש.

אז חשבתי, מערכון מצוין לארץ נהדרת: נערה רוצה לקרוא ספרות, התאגידים לא יאפשרו לה.

הזכרת לי שלפני הרבה זמן פורסם שיצא אוסף השירים המלא של תרצה אתר. הלכתי לסטימצקי הקרוב לחפש את זה. עברתי על מדף ספרי השירה ואין זכר.
ניגשתי ואמרתי למוכרת שאני מחפש את החדש של תרצה אתר.
שואלת אותי "זה סיפורת?"
אמרתי לא, זו משוררת.
הסתכלה אחורה אל אוסף הדיסקים, "אתה מחפש דיסק?"
לא, זה ספר שירים, אמור להיות ממש עבה.
מצביעה על המדפים שכבר סרקתי ומוסרת לי: ספרי שירה זה שם.
שם אין.
הואילה לבדוק במחשב, מצאה שצריך להיות, סרקה את מדף השירה ולא מצאה, הלכה למחסן (משאירה אותי הזר לבד בחנות עם הקופה והכל), ולא מצאה.
הציעה להזמין לי וויתרתי. בסוף הראשונה מצאה וסידרה לי מתנה.

פעם היה גם סרט עם מג ראיין וטום הנקס איפה שהיא מנהלת חנות ספרים קטנה והוא בעלים של רשת ספרים ענקית, וגם יש שם סצינה של מוכר בחנות הגדולה שלו שלא מכיר את הספרים שהקונה מבקשת, ומג ראיין באה ועוזרת לו.
וחוץ מזה ראיתי השבוע סרט מעולה עם טום הנקס. מעולה. News of the world. לוחץ לך על כל הכפתורים הנכונים.

 

[אבח"י]

הזכרת לי שלפני הרבה זמן פורסם שיצא אוסף השירים המלא של תרצה אתר. הלכתי לסטימצקי הקרוב לחפש את זה. עברתי על מדף ספרי השירה ואין זכר.
ניגשתי ואמרתי למוכרת שאני מחפש את החדש של תרצה אתר.
שואלת אותי "זה סיפורת?"
אמרתי לא, זו משוררת.
הסתכלה אחורה אל אוסף הדיסקים, "אתה מחפש דיסק?"
לא, זה ספר שירים, אמור להיות ממש עבה.
מצביעה על המדפים שכבר סרקתי ומוסרת לי: ספרי שירה זה שם.
שם אין.
הואילה לבדוק במחשב, מצאה שצריך להיות, סרקה את מדף השירה ולא מצאה, הלכה למחסן (משאירה אותי הזר לבד בחנות עם הקופה והכל), ולא מצאה.
הציעה להזמין לי וויתרתי. בסוף הראשונה מצאה וסידרה לי מתנה.

פעם היה גם סרט עם מג ראיין וטום הנקס איפה שהיא מנהלת חנות ספרים קטנה והוא בעלים של רשת ספרים ענקית, וגם יש שם סצינה של מוכר בחנות הגדולה שלו שלא מכיר את הספרים שהקונה מבקשת, ומג ראיין באה ועוזרת לו.
וחוץ מזה ראיתי השבוע סרט מעולה עם טום הנקס. מעולה. News of the world. לוחץ לך על כל הכפתורים הנכונים.

אני לא סובל טום הנקס, ואישית לא סובל מוכרנים בחנויות קטנות, כאלה שגם נדחפים לך לתא המדידה או לתוך סל הקניות. תביא לי קניון אנונימי לגמרי, שמישהו יראה לי איפה הסחורה ויעזוב אותי לנפשי.

 

[אבח"י]

בהמשך לדברי השייח, מחוננים היו גם לפני 40 שנים או ליתר דיוק 50 שנים, ולא חושב שמשהו השתנה שם. תחרותיות בלתי נסבלת, מאוץ ומרוץ לרשימות הדיקאן, כן בהחלט יצירתיות שלא תאומן מחד גיסא וחוסר יכולת לעמוד בכשלונות מאידך גיסא, חפיפניקיות קיצונית מול חפרנות ודקדקנות בלתי נסבלות. אני בוגר אחת מתוכניות קידום מחוננים בארץ.

 

[צליליתה1]

בהמשך לדברי השייח, מחוננים היו גם לפני 40 שנים או ליתר דיוק 50 שנים, ולא חושב שמשהו השתנה שם. תחרותיות בלתי נסבלת, מאוץ ומרוץ לרשימות הדיקאן, כן בהחלט יצירתיות שלא תאומן מחד גיסא וחוסר יכולת לעמוד בכשלונות מאידך גיסא, חפיפניקיות קיצונית מול חפרנות ודקדקנות בלתי נסבלות. אני בוגר אחת מתוכניות קידום מחוננים בארץ.

מחוננים היו מאז ומעולם, תוכניות למחוננים זה דבר די חדש. ומה שחייבים לזכור, שהתוכנית למחוננים היא בתוך התוכנית הכללית, כלומר, מאתרים מחוננים על פי הקריטריונים של המערכת הרגילה. המחוננים הם באחוזון העליון של האחוזון העליון ביכולתם להתמודד עם תוכנית הלימודים של משרד החינוך. ולכן נותנים להם ״העשרה״. לעניות דעתי הלגמרי לא קובעת לו היו נותנים לאחוזון התחתון ביותר את אותה העשרה הם היו עולים אחוזון. או אחוזונים. אבל מה היינו עושים אז? מישהו צריך להיות בתחתון, נכון?

אתה היית בתוכנית למחוננים? לא זוכרת שבכלל ידעו להגיד את המילה הזאת בימי קדם.

היה אצלנו במשפחה מישהו בערך בן גילי, זוכרת שהיה לו iq משהו כמו 175. למד בתיכון רגיל, לא זכור לי שהיתה אופציה אחרת. סופו היה עצוב בלי קשר ליכולות שלו.

 

[שיח סלימאן]

אתה היית בתוכנית למחוננים? לא זוכרת שבכלל ידעו להגיד את המילה הזאת בימי קדם.

בשנת 1967 שמעתי בפעם הראשונה את המושג תלמידים מחוננים אז לפחות אז התוכנית כבר הייתה קיימת.

 

[אבח"י]

בשנת 1967 שמעתי בפעם הראשונה את המושג תלמידים מחוננים אז לפחות אז התוכנית כבר הייתה קיימת.

בדיוק נמרץ!

 

[אבח"י]

מחוננים היו מאז ומעולם, תוכניות למחוננים זה דבר די חדש. ומה שחייבים לזכור, שהתוכנית למחוננים היא בתוך התוכנית הכללית, כלומר, מאתרים מחוננים על פי הקריטריונים של המערכת הרגילה. המחוננים הם באחוזון העליון של האחוזון העליון ביכולתם להתמודד עם תוכנית הלימודים של משרד החינוך. ולכן נותנים להם ״העשרה״. לעניות דעתי הלגמרי לא קובעת לו היו נותנים לאחוזון התחתון ביותר את אותה העשרה הם היו עולים אחוזון. או אחוזונים. אבל מה היינו עושים אז? מישהו צריך להיות בתחתון, נכון?

אתה היית בתוכנית למחוננים? לא זוכרת שבכלל ידעו להגיד את המילה הזאת בימי קדם.

היה אצלנו במשפחה מישהו בערך בן גילי, זוכרת שהיה לו iq משהו כמו 175. למד בתיכון רגיל, לא זכור לי שהיתה אופציה אחרת. סופו היה עצוב בלי קשר ליכולות שלו.

לא נעים לי לקלקל לך.
ידעו בהחלט לומר אותה, ידעו גם למצוא את הילדים המתאימים בכל קצוות הארץ ולשלחם לפנימיות ולבתי ספר מתאימים.

 

[סופהו 1]

מחוננים היו מאז ומעולם, תוכניות למחוננים זה דבר די חדש. ומה שחייבים לזכור, שהתוכנית למחוננים היא בתוך התוכנית הכללית, כלומר, מאתרים מחוננים על פי הקריטריונים של המערכת הרגילה. המחוננים הם באחוזון העליון של האחוזון העליון ביכולתם להתמודד עם תוכנית הלימודים של משרד החינוך. ולכן נותנים להם ״העשרה״. לעניות דעתי הלגמרי לא קובעת לו היו נותנים לאחוזון התחתון ביותר את אותה העשרה הם היו עולים אחוזון. או אחוזונים. אבל מה היינו עושים אז? מישהו צריך להיות בתחתון, נכון?

אתה היית בתוכנית למחוננים? לא זוכרת שבכלל ידעו להגיד את המילה הזאת בימי קדם.

היה אצלנו במשפחה מישהו בערך בן גילי, זוכרת שהיה לו iq משהו כמו 175. למד בתיכון רגיל, לא זכור לי שהיתה אופציה אחרת. סופו היה עצוב בלי קשר ליכולות שלו.

אז אמרו גאונים, לא?

מה זה דבר די חדש?
בתחילת שנות ה 60 היו כבר תיכון בויאר (והפנימיה שלו).
בסוף שנות השישים הקימה אריקה לנדאו את המכון לקידום נוער שוחר אמנות ומדע.

אפורופו הסוף העצוב- כנראה שפעם לא חשבו על כך וגם היום שוכחים לפעמים- IQ זה לא הכל בחיים.

 

[אבח"י]

אז אמרו גאונים, לא?

מה זה דבר די חדש?
בתחילת שנות ה 60 היו כבר תיכון בויאר (והפנימיה שלו).
בסוף שנות השישים הקימה אריקה לנדאו את המכון לקידום נוער שוחר אמנות ומדע.

אפורופו הסוף העצוב- כנראה שפעם לא חשבו על כך וגם היום שוכחים לפעמים- IQ זה לא הכל בחיים.

ואכן אני בוגר בויאר

 

[צליליתה1]

אמתמול בחדשות 11 דיברו על ירידה/עליה ברכשית ספרים בתקופת הקורונה, כאשר אצל אחינו בגולת אמריקה ניכרת עליה משמעותית, וגם בארצננו ניכרת עליה, עד שהגיעה מנהלת הוצאת ספרים גדולה שאמרה מה פתאום, אצלנו שנים כבר ירידה ועכשיו אולי טיפי עליה, אבל לא מספיק וחובה על הממשלה לתמוך בהוצאות הספרים, וכו וכו וכו.

מה שהכי שעשע אותי, שהדוברת אמרה שיש שינוי בהרגלי הקריאה שלנו, וקוראים הרבה יותר קלסיקות, וקלסיקות רוסיות. (בדיוק כמו הילדה שרצתה לקרוא טולסטוי ולא אפשרו לה).

באופן אישי, אני קראתי הרבה יותר בשנה האחרונה, רכשתי די הרבה ספרים דיגיטליים, בעיקר במבצעים המאוד שווים של אמזון. 1.99$ (או פחות) לספר שרצית לקרוא מאוד משמח אותי. עוד לפני ימי הקורונה עשיתי מנוי לספריה, לקרוא ספרים דיגיטליים, ולמרות שאני מתלוננת שאין מבחר, גם שם היו לי הצלחות יפות .בשורה התחתונה, אכן, לא מאוד תמכתי בהוצאות ספרים ישראליות. כמה מידידי הטובים ביותר פרסמו בארץ ספרים שלפחות לעניות דעתי הלא קובעת ראויים לגמרי, ולא רק שלא הרוויחו אלא גם שילמו הרבה מאוד מכיסם.

שהממשלה תתמוך קודם כל בסופרים, בספריות הציבוריות, ובתוכניות לעידוד קריאה בגיל צעיר. אחרכך אני אפרגן למאבק של הוצאות הספרים לקבל כספי ציבור.

 

[אבח"י]

אמתמול בחדשות 11 דיברו על ירידה/עליה ברכשית ספרים בתקופת הקורונה, כאשר אצל אחינו בגולת אמריקה ניכרת עליה משמעותית, וגם בארצננו ניכרת עליה, עד שהגיעה מנהלת הוצאת ספרים גדולה שאמרה מה פתאום, אצלנו שנים כבר ירידה ועכשיו אולי טיפי עליה, אבל לא מספיק וחובה על הממשלה לתמוך בהוצאות הספרים, וכו וכו וכו.

מה שהכי שעשע אותי, שהדוברת אמרה שיש שינוי בהרגלי הקריאה שלנו, וקוראים הרבה יותר קלסיקות, וקלסיקות רוסיות. (בדיוק כמו הילדה שרצתה לקרוא טולסטוי ולא אפשרו לה).

באופן אישי, אני קראתי הרבה יותר בשנה האחרונה, רכשתי די הרבה ספרים דיגיטליים, בעיקר במבצעים המאוד שווים של אמזון. 1.99$ (או פחות) לספר שרצית לקרוא מאוד משמח אותי. עוד לפני ימי הקורונה עשיתי מנוי לספריה, לקרוא ספרים דיגיטליים, ולמרות שאני מתלוננת שאין מבחר, גם שם היו לי הצלחות יפות .בשורה התחתונה, אכן, לא מאוד תמכתי בהוצאות ספרים ישראליות. כמה מידידי הטובים ביותר פרסמו בארץ ספרים שלפחות לעניות דעתי הלא קובעת ראויים לגמרי, ולא רק שלא הרוויחו אלא גם שילמו הרבה מאוד מכיסם.

שהממשלה תתמוך קודם כל בסופרים, בספריות הציבוריות, ובתוכניות לעידוד קריאה בגיל צעיר. אחרכך אני אפרגן למאבק של הוצאות הספרים לקבל כספי ציבור.

אם כי אני וספריה דיגיטלית לא הולך ביחד. לא סובל ספרים לא מנייר. הגיל שלי דופק אותי אני מניח. אבל כמו שיש כיום חזרה ל-ויניל במוזיקה, אחרי שיגיע שיא הקריאה הדיגיטלית, בלי נייר, תהיה חזרה.

 

[צליליתה1]

אם כי אני וספריה דיגיטלית לא הולך ביחד. לא סובל ספרים לא מנייר. הגיל שלי דופק אותי אני מניח. אבל כמו שיש כיום חזרה ל-ויניל במוזיקה, אחרי שיגיע שיא הקריאה הדיגיטלית, בלי נייר, תהיה חזרה.

לא בטוחה
החזרה לויניל נובעת מההעדפה לצליל של הוניל, (וגם מהפוזה).

כמה פעמים התבכיינתי בפורום זה על אוסף התקליטים הנפלא שמסרתי? ויחד עם זאת, די נראה לי, שגם אם היה לי את האוסף+פטיפון עדיין הייתי שומעת היום הרבה רדיו. ומכיוון שבאיזורי קליטת רדיו על הפנים צורכת דיגיטלי, מהארץ ומחול

המעבר לאי בוקס, שלי, היה בגלל ירידה בראיה והקושי לקרוא לאורך זמן, מה שמאוד השתפר בקריאה מהצג עם התאורה האחורית
אצל אחרים שמעתי שבגלל המחיר, או בגלל היכולת לסחוב איתך מלא ספרים בכל רגע נתון, או היכולת לגעת במילה וישר לראות את הפירוש המילוני, או תוצאות גוגל
שלא לדבר על היכולת לחפש בתוך הספר, כשאני קוראת ספר ארוך מרובה דמויות אני לפעמים שוכחת מי זה מי, בדיגטלי תוך שניות הכל מסתדר
אחד החברים סיפר שקיבל מתנה ספר כבד משקל, שהוא דווקא רצה לקרוא, אבל היה קשה לו להסתדר עם זה במיטה. עד למעבר לטבלט.

אני מתגעגעת מאוד לתחושת הספר, למגע הדפים ובעיקר לתחושת ההתמצאות, שבכל רגע נתון אני יודעת איפה אני. דף ראשון, אמצע הספר, וכו. באלקטרוני כל דף נקרא כיחידה נפרדת.(למרות שמס הדף או האחוז מתוך הדפים תמיד רשום) . לא סיבה מספקת לחזור לנייר.