האמנם תמיד ילך הסנדלר יחף או צאצאיו ילכו כך?!

[נושיתי האחת]

מה שאבותינו עשו פעם, לפני שהיה זום .

ולא כל כך מזמן.☹

 

[ai27]

ולא כל כך מזמן.☹

לפני 20 שנה שירתתי בצה"ל ולקראת הסוף התקנתי מערכת "זום" משוכללת במשרד של איזה גנרל.
אז זאת טכנולוגיה בת לפחות 20 שנה - שאנשים היו טכנופובים אז רק השנה התחילו להשתמש בה.

אשתי כבר 5 שנים מנסה לעבוד ככה, וכולם התנהגו כאילו מדובר בהנדסת טילים.
העדיפו לשלם פי 5 ולגרור אותה בנסיעות מצטברות של 4 שעות לתל-אביב כדי "ללמוד בכיתה" או "להיפגש ולדבר" במשך שעה.
היום כולם עובדים ככה, והעסק שלה זינק לחלל.

 

[ai27]

איני מצליחה לבחור

את המילים המתאימות לזום הזה, לקטנים האלה.
אסון? דפוק?
נורא ואיום?
נורא למורים. נורא לתלמידים.

זה גרוע כמו ללמוד בכיתה.
מעולם לא הבנתי את העינוי הזה,
אבל המורים מאוד מתלהבים מזה אז זורמים.

לילדי אמרתי להשתדל לנצל את הזמן כדי ללמוד, ולא בהכרח לבהות במורה 45 דקות,
הרי היום יש המון אפליקציות ואתרים לימודיים - ורוב זמן השיעור המורה לא מלמדת.
חשוב לה שהמצלמה תהיה פתוחה, אז המצלמה פתוחה.

 

[סופהו 1]

זה גרוע כמו ללמוד בכיתה.
מעולם לא הבנתי את העינוי הזה,
אבל המורים מאוד מתלהבים מזה אז זורמים.

לילדי אמרתי להשתדל לנצל את הזמן כדי ללמוד, ולא בהכרח לבהות במורה 45 דקות,
הרי היום יש המון אפליקציות ואתרים לימודיים - ורוב זמן השיעור המורה לא מלמדת.
חשוב לה שהמצלמה תהיה פתוחה, אז המצלמה פתוחה.

השיטה הזו גרועה. לא שמעתי אחרת..
המורים מתלהבים?
אתה בטוח?
ולא, זה לא גרוע כמו ללמוד בכיתה (אלא אם הכיתה, המורה, בית הספר גרועים).
זה אחר לחלוטין.
נכחת בשיעור פרונטלי?
נכחת בשיעור כזה? ראית מה קורה?
לימדת?
המורה לא מלמד? כל מורה הופך לגנן. תלמידים מתחכמים, תלמידים מבזבזים את הזמן בהשתטויות ולא אחת בגיבוי הוריהם.... (לא רק בכיתות הגבוהות. הם מתחילים כבר בכיתות יסוד)
חשוב לה שמצלמה תהיה פתוחה? ניסית פעם לדבר אל קבוצה כשחלק מהמצלמות כבויות? איזו הרגשה זו לדבר אל מסכים שחורים?

אולי והלוואי שיפיקו לקחים.

 

[ai27]

השיטה הזו גרועה. לא שמעתי אחרת..
המורים מתלהבים?
אתה בטוח?
ולא, זה לא גרוע כמו ללמוד בכיתה (אלא אם הכיתה, המורה, בית הספר גרועים).
זה אחר לחלוטין.
נכחת בשיעור פרונטלי?
נכחת בשיעור כזה? ראית מה קורה?
לימדת?
המורה לא מלמד? כל מורה הופך לגנן. תלמידים מתחכמים, תלמידים מבזבזים את הזמן בהשתטויות ולא אחת בגיבוי הוריהם.... (לא רק בכיתות הגבוהות. הם מתחילים כבר בכיתות יסוד)
חשוב לה שמצלמה תהיה פתוחה? ניסית פעם לדבר אל קבוצה כשחלק מהמצלמות כבויות? איזו הרגשה זו לדבר אל מסכים שחורים?

המורים מתלהבים - מללמד בכיתה. במודל הפרונטלי חסר הטעם, בו המורה מקריא נוכחות רבע שעה, משעמם את כולם בהכתבת החומר חצי שעה וזהו.
המורים חולים על השיט הזה, ולכן מתעקשים לעשות בדיוק אותו דבר - בזום.
למרות שזאת כיתה של 10-20 תלמידים (ולא 40 כמו פעם), והמורה יכול לחלק מטלות ולעבור בין כולם ולבדוק התקדמות.
בתור תלמיד (מצטיין) השתדלתי לשבת הכי מאחור וביליתי את רוב משך השיעורים בקריאת חומר הלימוד והכנת ש"ב כשהמורים לא התעקשו להפריע.
הייתי כמה ימים בבית וכשראיתי איך הילדות (מצטיינות גם הן) מגיבות לזוועת הזום ניסיתי לדבר עם המורה.
זה היה מזעזע.
אין שום סיכוי לשיפור או להפקת לקחים

חשוב לה שהמצלמה תהיה פתוחה. לא שיקשיבו, לא שיעשו מטלות , לא שידעו את החומר. לא שילמדו. רק "שהמצלמה תהיה פתוחה".
שיוכלו לסמן V ב"נוכחות"
אז המורות מדברות לעצמן חצי שעה וממש מאושרות מזה.
כי זה כמו בכיתה.
המורות לא הפכו לגנן - הן נהנות להיות כאלו - לבזבז לחלוטין את זמן השיעור במקום לאפשר לילדים המסכנים ללמוד.

 

[סופהו 1]

המורים מתלהבים - מללמד בכיתה. במודל הפרונטלי חסר הטעם, בו המורה מקריא נוכחות רבע שעה, משעמם את כולם בהכתבת החומר חצי שעה וזהו.
המורים חולים על השיט הזה, ולכן מתעקשים לעשות בדיוק אותו דבר - בזום.
למרות שזאת כיתה של 10-20 תלמידים (ולא 40 כמו פעם), והמורה יכול לחלק מטלות ולעבור בין כולם ולבדוק התקדמות.
בתור תלמיד (מצטיין) השתדלתי לשבת הכי מאחור וביליתי את רוב משך השיעורים בקריאת חומר הלימוד והכנת ש"ב כשהמורים לא התעקשו להפריע.
הייתי כמה ימים בבית וכשראיתי איך הילדות (מצטיינות גם הן) מגיבות לזוועת הזום ניסיתי לדבר עם המורה.
זה היה מזעזע.
אין שום סיכוי לשיפור או להפקת לקחים

חשוב לה שהמצלמה תהיה פתוחה. לא שיקשיבו, לא שיעשו מטלות , לא שידעו את החומר. לא שילמדו. רק "שהמצלמה תהיה פתוחה".
שיוכלו לסמן V ב"נוכחות"
אז המורות מדברות לעצמן חצי שעה וממש מאושרות מזה.
כי זה כמו בכיתה.
המורות לא הפכו לגנן - הן נהנות להיות כאלו - לבזבז לחלוטין את זמן השיעור במקום לאפשר לילדים המסכנים ללמוד.

בוקר אור
אתה מכליל, אבל אולי במקרה שלך/בנותיך יש בעיה של מורים שאינם העפרונות הכי חדים בקלמר.
חבל. ממש חבל. (אם כי גם לחדים יש בעיה עם הזום הנוראי הזה).
אגב 1- ואם כל כך רע שם, אולי צריך לשקול מסגרת אחרת? אולי חינוך ביתי?
אגב 2- יש לך איזשהו ניסיון (אפילו חד פעמי, אפילו של חמש דקות) בלעמוד מול כתה של ילדים או בני נוער? ילדי גן? ולנסות ללמד?

נ.ב: אני כבר שנים רבות לא במערכת החינוך הפורמלית ועם המצב של היום (לאו דוקא בעיתות הקורונה) אני יותר משמחה שאני לא שם.
ועדין מקוה שילמדו לקחים.

 

[ai27]

בוקר אור
אתה מכליל, אבל אולי במקרה שלך/בנותיך יש בעיה של מורים שאינם העפרונות הכי חדים בקלמר.

זה גם אצלי, גם אצל הילדות שלי - וגם אצל רוב ענקי מהמורים.
אמא שלי מורה, 2 אחיות שלה מורות, ורוב החברות שלה מורות.
אז זה לא מקרי ולא מפתיע, כולן אומרות אותו דבר: רוב המורות שחוקות, מתרגלות ל"שטאנץ" ועושות כל יום אותו דבר.

חבל. ממש חבל. (אם כי גם לחדים יש בעיה עם הזום הנוראי הזה).
אגב 1- ואם כל כך רע שם, אולי צריך לשקול מסגרת אחרת? אולי חינוך ביתי?

לא. גם בחינוך ביתי יש רע - הרי לא הכל בחיים שוקולד וקצפת בטעם תות.

אז הולכים לשיעור, עושים מה שצריך כדי שהמורה תהיה מרוצה - אבל מנצלים גם כל הזדמנות שיש כדי ללמוד.
למורים לא אכפת. הן עובדות הסתדרות שלא ינקפו אצבע מעבר לנדרש (לסמן V בנוכחות, להעביר את החומר).
אלו החיים של התלמידים - לא שלהם. אז לתלמידים צריך להיות אכפת.

הזום מאפשר לנו ללמד אותם לקחת אחריות אישית.
מורה לא מלמד תלמידים - אלא רק מספק מסגרת חינוכית: כיתה שבה לומדים, מבחנים שמוודאים התקדמות. קצב לימוד שהוכתב להם מלמעלה. מציאת שגיאות נפוצות וחזרה על החומר שרוב התלמידים לא הבינו.
מסגרת לימוד - את הלימוד התלמידים עושים, או שלא.

אגב 2- יש לך איזשהו ניסיון (אפילו חד פעמי, אפילו של חמש דקות) בלעמוד מול כתה של ילדים או בני נוער? ילדי גן? ולנסות ללמד?

את מבינה כמה זה מיותר?
זה בכלל לא רלוונטי ללמד ככה - כי מורה שמלמד ככה חייב לעשות סלטות באוויר כדי שיקשיבו לו.
כמה אחוז מהמורים מסוגלים לעשות את זה? 10 אחוז? 20 אחוז?
מיותר לחלוטין.
אף אחד לא מקשיב והמורים מדברים לעצמם.

מבחינה אישית:
כל פעם שהילדים לא עומדים בקצב - אנחנו עוברים ביחד על החומר, מוודאים רמת ידע, ומשלימים פערים.
בדיוק מה שאני עשיתי לבד - בתור תלמיד.
לא בכל נושא: דורשים תמיד הצטיינות בחשבון ואנגלית, אין דבר כזה "אני גרועה באנגלית". פשוט לא קיים.
יכולת סבירה בשפה.
ידע מינימלי בשיעורים אחרים (מה החומר).

משרד החינוך מצא את המורים הכי טובים - הפיק בעזרתם ספרי לימוד מצויינים, העלה חומרי לימוד מעולים שזמינים ברשת,
אבל המורים מכורים ל"שטאנץ".
אוסרים על תלמידים להתקדם בחוברת מעבר למה שלמדו בכיתה. מתעלמים מהחומר ברשת.
ואחרי חצי שנה מדלגים על חצי ספר כי המורה לא עמד בקצב...
מזעזע.

נ.ב: אני כבר שנים רבות לא במערכת החינוך הפורמלית ועם המצב של היום (לאו דוקא בעיתות הקורונה) אני יותר משמחה שאני לא שם.
ועדין מקוה שילמדו לקחים.

זה לא יכול להגיע מהמורים.
זה יכול להגיע רק מהתלמידים ומההורים.
אחריות אישית.

 

[סופהו 1]

מהמחקר האמפירי המעמיק שלי עלי ועל צאצאי אני טוענת שיש תקופות בחיים.
כילדה/נערה/אישה צעירה קראתי המון, אפשר לומר אפילו באובססיביות
אחרכך הגיעו שנים של עבודה מאוד אינטנסיבית, עם המון קריאת חומר מקצועי, וקראתי, ספרות, הרבה פחות
בשנים האחרונות חזרתי לקרוא, המון, ובכיף.

מהילדים שלי, זו שקראה הכי מעט בצעירותה דווקא קוראת בהנאה גדולה כבוגרת
והילדים של הילדים - יש אחת שמסרבת באופן גורף לפתוח ספר, וזו דווקא, כך נראה, החכמה מכולם, מה שמוכיח בערך כלום.

אהבתי את המחקר האמפירי שלך

 

[סופהו 1]

זה גם אצלי, גם אצל הילדות שלי - וגם אצל רוב ענקי מהמורים.
אמא שלי מורה, 2 אחיות שלה מורות, ורוב החברות שלה מורות.
אז זה לא מקרי ולא מפתיע, כולן אומרות אותו דבר: רוב המורות שחוקות, מתרגלות ל"שטאנץ" ועושות כל יום אותו דבר.

לא. גם בחינוך ביתי יש רע - הרי לא הכל בחיים שוקולד וקצפת בטעם תות.

אז הולכים לשיעור, עושים מה שצריך כדי שהמורה תהיה מרוצה - אבל מנצלים גם כל הזדמנות שיש כדי ללמוד.
למורים לא אכפת. הן עובדות הסתדרות שלא ינקפו אצבע מעבר לנדרש (לסמן V בנוכחות, להעביר את החומר).
אלו החיים של התלמידים - לא שלהם. אז לתלמידים צריך להיות אכפת.

הזום מאפשר לנו ללמד אותם לקחת אחריות אישית.
מורה לא מלמד תלמידים - אלא רק מספק מסגרת חינוכית: כיתה שבה לומדים, מבחנים שמוודאים התקדמות. קצב לימוד שהוכתב להם מלמעלה. מציאת שגיאות נפוצות וחזרה על החומר שרוב התלמידים לא הבינו.
מסגרת לימוד - את הלימוד התלמידים עושים, או שלא.

את מבינה כמה זה מיותר?
זה בכלל לא רלוונטי ללמד ככה - כי מורה שמלמד ככה חייב לעשות סלטות באוויר כדי שיקשיבו לו.
כמה אחוז מהמורים מסוגלים לעשות את זה? 10 אחוז? 20 אחוז?
מיותר לחלוטין.
אף אחד לא מקשיב והמורים מדברים לעצמם.

מבחינה אישית:
כל פעם שהילדים לא עומדים בקצב - אנחנו עוברים ביחד על החומר, מוודאים רמת ידע, ומשלימים פערים.
בדיוק מה שאני עשיתי לבד - בתור תלמיד.
לא בכל נושא: דורשים תמיד הצטיינות בחשבון ואנגלית, אין דבר כזה "אני גרועה באנגלית". פשוט לא קיים.
יכולת סבירה בשפה.
ידע מינימלי בשיעורים אחרים (מה החומר).

משרד החינוך מצא את המורים הכי טובים - הפיק בעזרתם ספרי לימוד מצויינים, העלה חומרי לימוד מעולים שזמינים ברשת,
אבל המורים מכורים ל"שטאנץ".
אוסרים על תלמידים להתקדם בחוברת מעבר למה שלמדו בכיתה. מתעלמים מהחומר ברשת.
ואחרי חצי שנה מדלגים על חצי ספר כי המורה לא עמד בקצב...
מזעזע.

זה לא יכול להגיע מהמורים.
זה יכול להגיע רק מהתלמידים ומההורים.
אחריות אישית.

אם הייתי בתפקיד המורה, הייתי כותבת- איזו תשובה מושקעת.

אני לוקחת את ילדי, שאמנם למדו במאה הקודמת, כדוגמא. כולם, גם מי שהראה שיש לו חשק ללמוד והשקיע, גם מי שאהב את מיטתו, גם מי שלמד בשביל לעשות טובה ולא ברור למי, גם מי שלקח אחריות, וגם מי שאצלו תמיד המורה היה אשם, גם מי שיצר בעקבות נושא שלמדו, או מי שהכין עבודה "רגילה", כולם יודעים היטב, עכשיו, שנים אחרי, שאי אפשר לעשות הכללות.
וזה מה שאתה עושה..
המסקנה המתבקשת מכל התיאורים- איתרע מזלכם.

אני, שלא אהבתי ללמוד, יכולה לציין כעשרה מורים (בית ספר יסודי ותיכון) הזכורים לטובה. שידעו ללמד. להחזיק כיתה. שלימדו לחשוב. שהיה חשק להיכנס לשיעור. אבל
זה היה מזמן. רואה מה קורה אצל דור הנכדים. יש ויש. ויש מספיק מורות לא שחוקות, שרוח החדשנות נושבת אצלן.
בכל מקרה, "הלאה הזום"!!

 

[ai27]

אם הייתי בתפקיד המורה, הייתי כותבת- איזו תשובה מושקעת.

אני לוקחת את ילדי, שאמנם למדו במאה הקודמת, כדוגמא. כולם, גם מי שהראה שיש לו חשק ללמוד והשקיע, גם מי שאהב את מיטתו, גם מי שלמד בשביל לעשות טובה ולא ברור למי, גם מי שלקח אחריות, וגם מי שאצלו תמיד המורה היה אשם, גם מי שיצר בעקבות נושא שלמדו, או מי שהכין עבודה "רגילה", כולם יודעים היטב, עכשיו, שנים אחרי, שאי אפשר לעשות הכללות.
וזה מה שאתה עושה..
המסקנה המתבקשת מכל התיאורים- איתרע מזלכם.

אין דבר כזה מזל. פשוט מורה מוכשר שמצליח להלהיב כיתה ולגרום לה להקשיב זה נס גלוי. קריעת ים סוף.
לא רואה שום טעם בנסיון הזה.
לא מבין למה המורים מתעקשים.

אני, שלא אהבתי ללמוד, יכולה לציין כעשרה מורים (בית ספר יסודי ותיכון) הזכורים לטובה. שידעו ללמד. להחזיק כיתה. שלימדו לחשוב. שהיה חשק להיכנס לשיעור. אבל
זה היה מזמן. רואה מה קורה אצל דור הנכדים. יש ויש. ויש מספיק מורות לא שחוקות, שרוח החדשנות נושבת אצלן.

עשרה מורים על פני 12 שנות לימוד זה 10-20 אחוז מהמורים.
אני מאוד אהבתי ללמוד. פשוט הבנתי שזה לא יקרה עם רוב המורים. זה בלתי-אפשרי למלא כזו כמות של משרות ושכולן יהיו מעולות.

הילדות שלי מאוד חכמות. "מצטיינות" עם תעודות,
אבל תושיבי אותן בכיתה, עם מורה ש"מכתיבה" - ותקבלי ילדות "היפראקטיביות" שצריכות להתאמץ כדי להישאר בכיתה.
המורה לאנגלית שלהן מדהימה. מחוללת ניסים. קיבלה כיתה שבקושי הכירה אותיות (שלומיאליות של זו שקדמה לה) והפכה אותן לדוברות אנגלית מרשימה.
להקשיב למורים אחרים (כשהייתי לידן בזום) מעורר חשק עז לעשות כל דבר אחר.
אבל זה מה שתמיד היה.

זה חלק מהחוויה האנושית כי תצטרך לעבוד/לתקשר עם אנשים שגורמים בך חשק כזה ואתה צריך לדאוג שהם "יהיו מרוצים".
אז ילד שלא חווה את זה מפספס יכולת חשובה.

בכל מקרה, "הלאה הזום"!!

אני מעדיף Hey teachers, leave those kids alone
....

 

[סופהו 1]

לא מבין למה המורים מתעקשים.
אמרתי מזל?

שוב. הכללות ומזל.
מדוע מזל? הנה דוגמא:
נכדתי התקשרה.
את לא בזום?
לא.
לא לומדים?
לומדים?
ואת?
אמא ואבא אמרו שאני פטורה מהזום הזה. (קבלתי הסבר מהמבוגרים האחראים- הזום (בחלק מהנושאים) לא טוב לילדה. דברנו עם המחנכת. אנחנו נדאג שכל החומר הנלמד יגיע אלינו ואנחנו אחראים ללמד ושהיא תעמוד בקצב).
איזה מזל שהמחנכת קשובה ולא נכללת בקטגורית העקשנים, הלא איכפתיים וכיוצ"ב.
מזל.

לסיכום: אני מצטערת בשבילך שהחוויה שלך היתה עד כדי כך נוראית..
אני מקוה שלא יזדקקו, אבל בעוד שנה, כשכולם יהיו מנוסים יותר, אם יזדקקו, המצב יראה אחרת.
ועד אז, קדימה.
קח את העניינים לידיים. עשה מעשה (למרות שקל יותר לקטר ולקטול), חינוך ביתי, או תמצא מסגרת חלופית מתאימה לבנותיך.
בהצלחה.

נ.ב אפרופו מספר המורים: כשלמדתי בבית הספר היסודי, במשך שמונה שנים, לא כמו היום, היו לי רק שתי מחנכות(א-ד,ה-ח). ארבעה מורים מקצועיים. יודע מה? טעיתי. ט.ל.ח. לא עשרה ב 12 שנות לימוד. 15.

 

[ai27]

אמא ואבא אמרו שאני פטורה מהזום הזה. (קבלתי הסבר מהמבוגרים האחראים- הזום (בחלק מהנושאים) לא טוב לילדה. דברנו עם המחנכת. אנחנו נדאג שכל החומר הנלמד יגיע אלינו ואנחנו אחראים ללמד ושהיא תעמוד בקצב).
איזה מזל שהמחנכת קשובה ולא נכללת בקטגורית העקשנים, הלא איכפתיים וכיוצ"ב.
מזל.

אכן. אצלנו קיבלנו את הצד ההפוך. שהופך כל העדרות מזום ל"נוער נושר".
הבהרנו למורה מה דעתנו עליה וב"מולדת" מיישמים פתרון דומה למה שאמרת. כי אין שום סיכוי להקשיב למלל הזה בכלל.
למרות ש"אין הסכמה" עם המורה.
ובסוף המורה ויתרה.

קח את העניינים לידיים. עשה מעשה (למרות שקל יותר לקטר ולקטול), חינוך ביתי, או תמצא מסגרת חלופית מתאימה לבנותיך.
בהצלחה.

אין שום סיכוי לחינוך ביתי.
אני בהיי-טק ואשתי מנהלת עסק.
אין אף אחד שיכול לפקח 4 שעות ביום.
ומלבד זאת - מבחינה חברתית זה אסון.

החלופה היא כיתת מחוננים - וכרגע זה אומר להגר לבאר שבע או ירושלים.

 

[סופהו 1]

אכן. אצלנו קיבלנו את הצד ההפוך. שהופך כל העדרות מזום ל"נוער נושר".
הבהרנו למורה מה דעתנו עליה וב"מולדת" מיישמים פתרון דומה למה שאמרת. כי אין שום סיכוי להקשיב למלל הזה בכלל.
למרות ש"אין הסכמה" עם המורה.
ובסוף המורה ויתרה.

אין שום סיכוי לחינוך ביתי.
אני בהיי-טק ואשתי מנהלת עסק.
אין אף אחד שיכול לפקח 4 שעות ביום.
ומלבד זאת - מבחינה חברתית זה אסון.

החלופה היא כיתת מחוננים - וכרגע זה אומר להגר לבאר שבע או ירושלים.

לחינוך ביתי יש היתרונות והחסרונות שלו. אבל, בחינוך ביתי, לרוב (אלא אם שוכרים מורים מקצועיים ואני כבר לא בעניינים, אם מותר או אסור), מישהו מההורים צריך, כנראה, לוותר על משהו. כנראה שאי אפשר לאכול את התפוח ולהשאירו שלם.

בעניין המחוננים- בזמנו נפתחו מרכזים יעודיים, בהם היתה אפשרות שילד ילמד פעם בשבוע והיתה תכנית "אמירים". מה יש כיום? אני כבר ממש לא בעניינים, אבל אני רוצה לקוות שיש פתרונות.
מה שאני רואה מסביבי, שונה. מורים שמתנהלים אחרת לגמרי. באמת חוסר מזל.

יש הרצאה בזום. מקווה שיתפקד כשורה.

נטשתי

 

[שיח סלימאן]

לחינוך ביתי יש היתרונות והחסרונות שלו. אבל, בחינוך ביתי, לרוב (אלא אם שוכרים מורים מקצועיים ואני כבר לא בעניינים, אם מותר או אסור), מישהו מההורים צריך, כנראה, לוותר על משהו. כנראה שאי אפשר לאכול את התפוח ולהשאירו שלם.

בעניין המחוננים- בזמנו נפתחו מרכזים יעודיים, בהם היתה אפשרות שילד ילמד פעם בשבוע והיתה תכנית "אמירים". מה יש כיום? אני כבר ממש לא בעניינים, אבל אני רוצה לקוות שיש פתרונות.
מה שאני רואה מסביבי, שונה. מורים שמתנהלים אחרת לגמרי. באמת חוסר מזל.

יש הרצאה בזום. מקווה שיתפקד כשורה.

נטשתי

גם כיום תוכנית המחוננים פועלת בדיוק כמו שפעלה לפני 25 שנה.

בימים האלה זה מתבצע כמובן בזום רק שעם התלמידים המחוננים שרובם רוצים ללמוד זה מן הסתם קצת יותר קל.

 

[סופהו 1]

גם כיום תוכנית המחוננים פועלת בדיוק כמו שפעלה לפני 25 שנה.

בימים האלה זה מתבצע כמובן בזום רק שעם התלמידים המחוננים שרובם רוצים ללמוד זה מן הסתם קצת יותר קל.

נראה שעלית על נקודה חשובה.

 

[ai27]

לחינוך ביתי יש היתרונות והחסרונות שלו. אבל, בחינוך ביתי, לרוב (אלא אם שוכרים מורים מקצועיים ואני כבר לא בעניינים, אם מותר או אסור), מישהו מההורים צריך, כנראה, לוותר על משהו. כנראה שאי אפשר לאכול את התפוח ולהשאירו שלם.

חינוך ביתי זה קטע בעייתי.
גם הויתור על הקריירה (להורים למחוננים יש במקרים רבים - פוטנציאל גבוה בעצמם), שמעמיס על הילד הכרח להצליח (בשביל זה ויתרתי על קריירה?)
גם הבידוד מקבוצת בני הגיל, גם האופי ה"חממתי" שמונע מהצאצא לחוות את העולם האכזרי והאטום (מה שעלול להוביל - למשבר קשה מאוחר יותר).
נראה לי שזה מתאים בעיקר לילדים מוכשרים מאוד - שהמערכת מתייגת כ"מופרעים" ודורסת.

בעניין המחוננים- בזמנו נפתחו מרכזים יעודיים, בהם היתה אפשרות שילד ילמד פעם בשבוע והיתה תכנית "אמירים". מה יש כיום? אני כבר ממש לא בעניינים, אבל אני רוצה לקוות שיש פתרונות.

כיום הילדות בתוכנית בה הן לומדות פעם בשבוע ב"מרכז מחוננים" (כיום בזום).
המורים באמת מהשורה הראשונה אז אין בעיות (מלבד אווירת "נשבר מכל הזומים").
השלב הבא זה "כיתת מחוננים" בבית ספר רגיל. בו לומדים כל השבוע.
אבל זה כופה עליך להגר ליישוב בו יש כיתה כזו.

 

[סופהו 1]

גם הבידוד מקבוצת בני הגיל, גם האופי ה"חממתי" שמונע מהצאצא לחוות את העולם האכזרי והאטום (מה שעלול להוביל - למשבר קשה מאוחר יותר).
נראה לי שזה מתאים בעיקר לילדים מוכשרים מאוד - שהמערכת מתייגת כ"מופרעים" ודורסת.

כיום הילדות בתוכנית בה הן לומדות פעם בשבוע ב"מרכז מחוננים" (כיום בזום).
המורים באמת מהשורה הראשונה אז אין בעיות (מלבד אווירת "נשבר מכל הזומים").
השלב הבא זה "כיתת מחוננים" בבית ספר רגיל. בו לומדים כל השבוע.
אבל זה כופה עליך להגר ליישוב בו יש כיתה כזו.

אתה צודק בעניין החברתי בחינוך הביתי.
גם פה מוטל על הורים (בנוסף לסמכות ולאחריות להכין תכנית שתעמוד בדרישות ותאושר וכו), למצוא פתרון.
למצוא חוגים, קבוצות חברתיות, לשלוח לתנועת הנוער, או כל אפשרות שתביא לפתרון.
לא לכל אחד זה מתאים.

ומסתבר שלפעמים הורה צריך לוותר בגלל הילד. (עד כדי מעבר ליישוב אחר).

 

[צליליתה1]

אמרתי לנכדים, לגבוהים שבנמוכים, שכל המגיפה הזאת זו קונספירציה של משרד החינוך, כדי לגרום לילדים לרצות מאוד לחזור לבית ספר.

הזום הוא איום ונורא, לא בגלל איכות המורים, אלא בגלל שללמד בודיאו זה רע. אני זוכרת שעשו את זה כבר לפני המון שנים - וקראו לזה טלוויזיה חינוכית, וזה דווקא היה סבבא (sing a song.....וכיוצב) כי עבדו המון על כל שיעור כזה. באותם ימים התחילו לצלם הרצאות באוניברסיטה , למען המשרתים במילואים, כדי לאפשר להם להשלים, וממה ששמעתי, זה לא היה להיט, אבל אפשר היה להתמודד כי מדובר על לומדים בגירים ועל פתרון קצר טווח.

אני מלמדת בהתנדבות, אנשים מבוגרים, הכי חינוך בלתי פורמאלי שאפשר, ובימי סגרים עברנו לזום, וזה סיוט. כי חלק גדול מאוד מחווית ההוראה והלימוד זה הקשר האישי, ובזום, גם אחרי שעזרו להם לפתור בעיות טכניות, זה ממש לא זה. שלא לדבר על מי שמסרבים לפתוח וידיאו ואני אמורה לשוחח עם משבצת שחורה. ואלה שפותחים ומכוונים את המצלמה לתקרה. או חסרי הבושה שפותחים, מכוונים לכיוון הפנים, אבל מכורבלים בפוך. בדיוק מישהי סיפרה לי על קורס שנרשמה אליו, שהועבר זומה, ולמרות שהקורס מעולה, מעניין וחשוב לקידום המקצועי שלה, היא די סובלת.

ולעניין העבודה בוידיאו - למיטב זכרוני אפשר היה לעשות את זה באמצעים פשוטים וזולים כבר לפני יותר מ 20 שנה, וידאו, סאונד וצ׳אט. וגם למיטב זכרוני כולם שנאו את זה. לא בגלל שהם לא הצליחו להבין איך לחבר מצלמה למחשב אלא בגלל שזה פשוט לא זה.

 

[סופהו 1]

אמרתי לנכדים, לגבוהים שבנמוכים, שכל המגיפה הזאת זו קונספירציה של משרד החינוך, כדי לגרום לילדים לרצות מאוד לחזור לבית ספר.

הזום הוא איום ונורא, לא בגלל איכות המורים, אלא בגלל שללמד בודיאו זה רע. אני זוכרת שעשו את זה כבר לפני המון שנים - וקראו לזה טלוויזיה חינוכית, וזה דווקא היה סבבא (sing a song.....וכיוצב) כי עבדו המון על כל שיעור כזה. באותם ימים התחילו לצלם הרצאות באוניברסיטה , למען המשרתים במילואים, כדי לאפשר להם להשלים, וממה ששמעתי, זה לא היה להיט, אבל אפשר היה להתמודד כי מדובר על לומדים בגירים ועל פתרון קצר טווח.

אני מלמדת בהתנדבות, אנשים מבוגרים, הכי חינוך בלתי פורמאלי שאפשר, ובימי סגרים עברנו לזום, וזה סיוט. כי חלק גדול מאוד מחווית ההוראה והלימוד זה הקשר האישי, ובזום, גם אחרי שעזרו להם לפתור בעיות טכניות, זה ממש לא זה. שלא לדבר על מי שמסרבים לפתוח וידיאו ואני אמורה לשוחח עם משבצת שחורה. ואלה שפותחים ומכוונים את המצלמה לתקרה. או חסרי הבושה שפותחים, מכוונים לכיוון הפנים, אבל מכורבלים בפוך. בדיוק מישהי סיפרה לי על קורס שנרשמה אליו, שהועבר זומה, ולמרות שהקורס מעולה, מעניין וחשוב לקידום המקצועי שלה, היא די סובלת.

ולעניין העבודה בוידיאו - למיטב זכרוני אפשר היה לעשות את זה באמצעים פשוטים וזולים כבר לפני יותר מ 20 שנה, וידאו, סאונד וצ׳אט. וגם למיטב זכרוני כולם שנאו את זה. לא בגלל שהם לא הצליחו להבין איך לחבר מצלמה למחשב אלא בגלל שזה פשוט לא זה.

היתרון היחיד שאני מוצאת במפגשי זום, למי שמוכן ללמוד כך (מבוגרים עם הרבה סבלנות), שאין צורך לצאת מהבית. אין צורך להילחם בכבישים וכו.
אתמול השתתפתי בזום עם ירון זילברמן, הבמאי של שעת נעילה (לא צפיתי. אולי אצפה) כולם מבוגרים. כולם התאספו על מנת להשתתף. אבל הזום. הזום. מדוע מתעקשים דוקא עליו (האם החלופות טובות בהרבה?)

 

[ai27]

היתרון היחיד שאני מוצאת במפגשי זום, למי שמוכן ללמוד כך (מבוגרים עם הרבה סבלנות), שאין צורך לצאת מהבית. אין צורך להילחם בכבישים וכו.
אתמול השתתפתי בזום עם ירון זילברמן, הבמאי של שעת נעילה (לא צפיתי. אולי אצפה) כולם מבוגרים. כולם התאספו על מנת להשתתף. אבל הזום. הזום. מדוע מתעקשים דוקא עליו (האם החלופות טובות בהרבה?)

מפגשי זום זה מעולה - כשיודעים לנצל אותם.
למשל לשלוח לכולם מטלות, לבקש שישלחו חזרה, לעבור עליהם - ואז לעשות "זום" על כשלים שעלו שוב ושוב.
זה מעולה, כולם מרגישים שזה רלוונטי להם (כי אלו טעויות שלהם),
ואת עיקר העבודה הם עשו - לבד.

פשוט מה שעבד גרוע בפרונלי, וכולם סבלו ושתקו - הופך למזעזע בגלל הזום.

יש חלופות. השיפור בהן הוא ברמת הקישוריות ל"מסך שני",
מצגת שהוכנה מראש, קובץ משותף שעורכים במקביל, שיתוף מסך של המרצה.
צ'ט שבו כולם מתכתבים במקביל למורה.
אבל כל זה מצריך - יכולת לנצל את המדיום הזה. זה קשה יותר.