"הארה" ו"התעוררות"

[בן טל-שחר]

 

[אני כבר זה]

נייט.

זה המרשם האחרון שלי, לא מחדשת יותר.
&nbsp

 

[אני כבר זה]

במצב של מודעות למודעות יש תחושת רווחה ושלווה והרפייה

שלא חשתי בשום סיטואציה אחרת, כולל סמים והתאהבות

 

[אני כבר זה]

יש גם תחושה של עילוי, התעלות, התרוממות

 

[lightflake]

כן

אני מרגיש שזה כמו חור שחור שככל שאני משחרר ונופל לתוכו כך העומק והשחרור והחכמה האמיתי מתגלים
&nbsp
וכן אז באים מלא מעצורים של המיינד שמנסה הכל כדי לעצור את הנפילה החופשית הזו
נסיון עקר בסופו של דבר
אבל ראוי לציון (הצליח להשתלט על האנושות)

 

[אני כבר זה]

הניסיון של המחשבות להשתלט על התודעה הוא עקר כשהמבט מופנה פנימה אל העצמי, זה שבלעדיו הן לא היו מופיעות בכלל. זה נדמה כמו משחק מחבואים וירטואלי שכזה. משחק די אכזרי הייתי מוסיפה, אם נקח בחשבון שהוא מוביל לכל המלחמות שבעולם, בינינו לבין עצמנו ("אני שונא את עצמי"??), בינינו לבין האחר ("אני שונא אותו/ה") בין מדינות ("אנחנו שונאים אותם") כשרק מחשבת האני הוא המפריד והמחרחר ריב. מחשבה! לא יאומן.

 

[בן טל-שחר]

באמת לא ייאמן

 

[בן טל-שחר]

מודעות למודעות

 

[lightflake]

בהחלט !!!!!

 

[בן טל-שחר]

בטח שזה מוזר...

אז שאנסה להסביר למה התכוונתי?

אנשים לא מחפשים את זה, בדרך כלל.
לא.
הם מחפשים משהו אחר.
הם מחפשים, משהו שהם מדמיינים.
שלא קיים בדרך כלל.
נניח, קצת כמו שמישהו ינסה לחפש את האפשרות לעוף (בגרסה הלא אפשרית של זה, לא בגרסה האפשרית של זה).
אתה מבין את כוונתי או שמתעוררת בך התנגדות? ("מי אמר שאי אפשר לעוף?!?

תאר לך שהאחים רייט היו חושבים כמוך!!! מה היה קורה אז?!?

" למשל... או כל התנגדות מסמאת-הקשבה אחרת).

הם מחפשים משהו שהם שמעו עליו מיד שניה או עשירית או מאתיים.
משהו שכבר מ"יד ראשונה" אפשר בקלות לטעות לגביו.
כמו למשל בדוגמה שהיתה עכשיו, שכתבתי "...באמת אין דרך טובה לתאר אותו... כאשר הוא עמוק ויציב דיו, אפשר להגיד שהוא 'מי שאנחנו באמת' וגם במידה מסויימת 'גן העדן האבוד'..." וכל אחד כמעט יכול בקלות לקרוא את זה בטעות כאילו מדובר אשכרה ב"גן העדן האבוד" בכבודו ובעצמו (ולא לשים לב ל"במידה מסויימת" ול"אפשר להגיד" ול"באמת אין דרך טובה לאתר אותו" ולנימה הרגשית של הכתיבה, אלא לחפש הגדרות. יש בנו משהו שעובד ככה, עם הגדרות. לפעמים, לעתים קרובות אפילו, אנחנו מקשיבים רק דרכו, כלומר מקשיבים באופן חלקי מאוד לדברים. ככה זה, איתנו, בני האדם, כמדומני).

ואז, אפילו מ"יד ראשונה", זה כבר נשמע כמו "גן העדן האבוד".
וקל לדמיון להמשיך לפתח את זה משם עוד ועוד ועוד, אפילו במקרה של "יד ראשונה", שלא לדבר על כך שבדרך כלל מדובר במשהו שיותר דומה ל"יד עשירית", ככה שהדברים בכלל יכולים ללבוש כל צורה שהיא וניתנים לכל פירוש שהוא.
אפשר לדבר ממש עם מישהו שנמצא שם ועדיין לפרש בצורה עקומה לחלוטין - זה אפילו מה שסביר להניח שיקרה, בגלל טבע המצב הזה עצמו.
ממש כמו שחתול איננו יכול להבין מתמטיקה, כך אדם "ישן" איננו יכול להבין מהי "ערות". זה פשוט לא עובד ככה...

זוהי רק צורה אחת של העניין.
נפוץ מאוד, למשל, שמישהו חווה משהו רב עוצמה, "זיקוקין די-נור" תודעתיים - ומניח שבזה בדיוק מדובר. הוא מנסה להגיע לשם, לחזור לשם.
זוהי דוגמה של פנטזיה, בדרך כלל, מפני שהמקום אליו הוא מנסה להגיע, הוא מקום תפישתי או רגשי שאיננו נוגע בדרך כלל בעניין "הסוד הגלוי", אלא אפילו מרחיק ממנו.

הו, א-פרופו "הסוד הגלוי", אני זוכר שטוני פרסונס ציין, שזה קרה לו למרות התרגולים שעשה בנושאי "התעוררות", לא בזכותם...

ויש עוד כל מיני ואריאציות של המקרה הראשון...

 

[סינבד]

אי שם

בראשית דרכי "הרוחנית" ניסיתי להתמודד עם השאלה: "מה ההבדל בין מציאות לאשליה".
התשובה הכי טובה שהגעתי אליה היא שאם יש הבדל בין מציאות לאשליה אין לי דרך לדעת מה הוא!

נקודת הראיה הזו מקלה מאד על השחרור מביקורת ושיפוטיות, נעלם הצורך לבדוק ולהחליט אם דבר זה או אחר הינו אמיתי ונכון אם לאו.
כך שקשה לי להבדיל בין "פנטזיה" לבין "מצב מסויים של תודעה" שהרי מה היא פנטזיה אם לא מצב מסויים של תודעה? (ואגב גם השימוש בסמי הזייה כל מה שהוא עושה הוא להביא אותנו ל"מצב מסויים של תודעה")

אז נכון ש(אם הבנתי נכון לאן מצביעות המילים שכתבת) אני מסכים עם מה שאתה כותב. רק רציתי לחדד ולהדגיש עד כמה קשה להשתמש במילים כדי להצביע אל המקומות שמחוץ לממלכת המילים.

משפט זן:
לפני שאדם פוגש זן הוא רואה את ההרים כהרים ואת הימים כימים.
כשאדם פוגש את הזן הוא מבין שההרים אינם הרים והימים אינם ימים.
ורק כשאדם יודע זן הוא יכול לראות שההרים הם הרים והימים הם ימים.


זה מסביר הכל, לא?

 

[בן טל-שחר]

לגמרי (אם הבנתי למה אתה מתכוון

)

 

[בן טל-שחר]

"קשה לי להבדיל בין 'פנטזיה' לבין 'מצב מסויים של תודעה'..."

"פנטזיה" זאת אולי דוגמה ל"מצב מסויים של תודעה", כשם ש"פחד" או "אהבה" או "בדידות" או "שמחה" וכו', יכולים אולי להיות דוגמה ל"מצב מסויים של תודעה".

"מצב מסויים של תודעה" זה רחב מאוד הרי, כמו להגיד "תנוחה מסויימת" או "ספר מסויים" או "מאכל מסויים" - ועכשיו אפשר לברר, באיזה תנוחה (/ספר/מאכל/מצב-תודעה) מדובר.

בהודעה שאליה הגבת, ניסיתי להסביר שמדובר (במקרה השני) במצב מסויים של תודעה, אשר קשה מאוד לתארו, בעוד שבמקרה הראשון מדובר בפנטזיה בלתי מודעת: אדם מאמין שהם התכוונו ל-X, בזמן שהם התכוונו בכלל ל-Y. הוא מדמיין כוונה אחת, בעוד שבפועל, הכוונה שלהם אחרת. זאת היתה משמעות המלה "פנטזיה" במקרה הזה.

כמובן, אם מישהו בורא בדמיונו איזשהו מצב תודעה ומשיג אותו, גם לזה אפשר לקרוא לזה פנטזיה, אך זוהי פנטזיה מודעת, שמישהו מממש בפועל (או מתכוון לממש בפועל). זוהי יצירה! אולי זאת אותה מלה ("פנטזיה") אך במשמעות אחרת לגמרי. לפנטז על משהו בכדי ליצור אותו, זה לא כמו לפנטז על משהו בטעות.

שני סוגי הפנטזיה האלה יכולים להיות נהדרים ומועילים, לא ככה? בהודעה שאליה הגבת, למשל, ציינתי לגבי האפשרות של פנטזיה: "זה יכול להיות דבר טוב ביותר, המנחה אותם אל עבר טוב אישי רב יותר".
הרי אפילו פנטזיה בלתי מודעת, כלומר "טעות", יכולה להיות משתלמת ביותר לפעמים ולחולל טוב אינסופי. להפוך בעצמה להיות הסיבה או הגורם למסלול חדש לגמרי של דברים מופלאים... שלא היו קיימים בלעדיה.

 

[אני כבר זה]

הדרך הכי קלה להתעורר

"מהיכן עולה ה-"אני "? חפש אותו בתוכך. אז הוא יעלם. זוהי השאיפה לחכמה. כאשר
ההכרה חוקרת ללא הפסק את טיבעה שלה, מתברר כי לאמיתו של דבר היא אינה אלא
אשליה. זוהי הדרך הישירה לכולם".
מתוך הספר היה כפי שאתה מאתה רמנה מהרשי, אחד המורים הכי גדולים, אם לא הגדול מכולם. בתרגום דר' עודד רוזנברג. מוצע חינם אונליין.
https://sites.google.com/site/odedbeasyouare/
&nbsp
טיפ1: כל שיטת מדיטציה: תפילה, מנטרה, חקירה, התבוננות, ריכוז בנשימה ובאובייקט, יש לעשות בהקשר לשאלה מי האני שעושה אותה. אחרת זה בזבוז זמן.
&nbsp
טיפ2: שימוש בגריד המצורף היוצר אשליה אופטית ומיקוד המבט באחת הנקודות הלבנות בלי שייראו נקודות שחורות. מאוד עוזר לייצב את התודעה!

 

[בן טל-שחר]

 

[lightflake]

מגנייבב מה זה אור התודעה מעיר אותם?

כמה לבנים אצלך במרכז ?
&nbsp
אולי מצאנו סוף סוף דרך לבדוק אחוזי ערות.

 

[אני כבר זה]

זו אכן דרך מצוינת לבדיקת אחוזי ערות

או בשפתי אחוזי מהות מול אחוזי אישיות. עליתי על זה לפני 2-3 לילות כשבהיתי בגריד האשליה המפורסם שהיה בתוך ספריית הגלריה בסמרטי שלי. (הרמן הגרמני פיתח אותו במאה שעברה ומאז עבר המון שינויים ע"י אחרים). מכיוון שיש לי פזם ארוך עם מדיטצית מבט דומם, אחת הטכניקות של שיוא שנקרא גם טרטקה יוגה, הבטתי בנקודה הלבנה האמצעית זמן רב בלי להניד עפעף. בזמן הזה שום מחשבה לא חצתה את שדה התודעה והיתה שלווה מוחלטת, דממה ושקט. החלל הריק הזה הוא המקור של גלי המוח שלנו, זה מה שנמצא ברווח בין המחשבות, או במעקב והתבוננות בהן. וזה האני האמיתי. זו שיטה מאוד קלה ליישום. היא שונה מריכוז בנקודה שחורה על קיר לבן או כל אובייקט כי כאן יש אפשרות לבחון אם זה נעשה נכון כשלא מופיעות נקודות שחורות. עליתי פה על פטנט!

 

[אני כבר זה]

עוד דבר

אחרי התרגיל הגריד מופיע בעין על כל דבר שאתה מתבונן בו, במקרה כאן הקיר הלבן. זה מופיע כמו סרט על מסך, וזו אלגוריה מדויקת לאיך שאני רואה את המחשבות שבי. אפשר לתרגל ראיית מחשבות כמו שהגריד נראה אחרי צפייה ממושכת בו.

 

[lightflake]

זה נעים ונחמד עכשיו הצלחתי שהכל יהיה לבן

ואז כשמחשבה באה והציעה לבדוק אם הכל לבן אז התחילו לחזור כמה שחורים בצד
ניסיתי גם לבד עין ימין ולבד עין שמאל, זה עוזר לי לראות איזורים בהם יש תקיעות בזרימת האור-תודעה... צריך את זה ביותר גדול.. אה אני אנסה לפתוח בחלון חדש
&nbsp
&nbsp

 

[אני כבר זה]

יש המון גרידים כאלה אונליין, תבחר מה שהכי מתאים לך

זה בדיוק הקטע. כשמחשבות עולות הנקודות השחורות מופיעות. יש בזה בטח משהו סימבולי