מחלקת לסעיפים
1. "כאשר ההורים נפגעים"
הורה לא חייב להוציא על הילד את הכעס של הבוס שלו, אבל אם מצב הרוח שלו רע זה ישפיע על הילד. הוא יהיה פחות סבלני, למשל. ואם ההורה במשבר גדול (נניח, אחד ההורים שלו נפטר) אז זה ישפיע על הילד.
השפעות ההורים על הילדים הן עמוקות יותר מהבחירות המודעות שלהם. הרגשות של ההורים משפיעים על הילדים, ואין טעם לנסות להסתיר אותם - זה בלאו הכי לא עובד.
 
2. טעויות
"מי שגם לאחר מעשה מסרבים להכיר בטעות, אלא מצדיקים אותה - אין שום סיכוי שמדובר בטעות".
אתה טועה. יש המון מנגנונים פסיכולוגיים שמסבירים התנהגות כזו.
 
3. כשמישהו לא מקשיב
אני מפסיקה את השיחה. מקסימום אומרת פעם אחת את דעתי, מביאה את הטיעונים שלי, וזהו. אי אפשר לכפות הקשבה. אם ממש חשוב לי להביא נושא מסויים, אז אעשה כל מיני דברים - למשל, אמצא זמן מתאים, אוודא שהאדם נמצא במצב רוח מתאים ובמצב נפשי שמאפשר קליטה, אדאג לתנאים חיצוניים נוחים, אחלק את המסר לכמה חלקים קטנים יותר.
 
4. ניסיון אישי.
הניסיון האישי שלי מראה בדיוק ההפך - כשאני מסתובבת והולכת הביתה (ופעם לא הייתי עושה את זה. הייתי מתעקשת - כמוך) אז מקשיבים לי יותר. בפעם הבאה. לוקח זמן להפנים, להשתנות, והלחץ שלי רק פוגם בתהליך הזה.
יותר מזה, גם אם המפגש הוא חד פעמי יש לי יותר סיכוי לשכנע! כי התנגדות גורמת לאנשים לא להשתכנע, ואם השארתי אחרי רושם טוב, אז יכולה להיווצר פתיחות, שתאפשר להקשיב, ולא רק לשמוע, בפעם הבאה שהנושא יעלה.
 
5. טיעונים
כבר אמרתי לך שאין לי בעיה עם הטיעונים שלך, אלא עם הניסוח שלך.
 
6. הדבר היחיד.
אני נוהגת לומר שבמקום בו יש שתי אפשרויות - לעולם יש יותר. אבל מזמן לא נתקלתי במישהו שטוען ברצינות שיש רק אפשרות *אחת*
סיריסלי? אתה באמת מאמין שזה הדבר היחיד?
1. "כאשר ההורים נפגעים"
הורה לא חייב להוציא על הילד את הכעס של הבוס שלו, אבל אם מצב הרוח שלו רע זה ישפיע על הילד. הוא יהיה פחות סבלני, למשל. ואם ההורה במשבר גדול (נניח, אחד ההורים שלו נפטר) אז זה ישפיע על הילד.
השפעות ההורים על הילדים הן עמוקות יותר מהבחירות המודעות שלהם. הרגשות של ההורים משפיעים על הילדים, ואין טעם לנסות להסתיר אותם - זה בלאו הכי לא עובד.
 
2. טעויות
"מי שגם לאחר מעשה מסרבים להכיר בטעות, אלא מצדיקים אותה - אין שום סיכוי שמדובר בטעות".
אתה טועה. יש המון מנגנונים פסיכולוגיים שמסבירים התנהגות כזו.
 
3. כשמישהו לא מקשיב
אני מפסיקה את השיחה. מקסימום אומרת פעם אחת את דעתי, מביאה את הטיעונים שלי, וזהו. אי אפשר לכפות הקשבה. אם ממש חשוב לי להביא נושא מסויים, אז אעשה כל מיני דברים - למשל, אמצא זמן מתאים, אוודא שהאדם נמצא במצב רוח מתאים ובמצב נפשי שמאפשר קליטה, אדאג לתנאים חיצוניים נוחים, אחלק את המסר לכמה חלקים קטנים יותר.
 
4. ניסיון אישי.
הניסיון האישי שלי מראה בדיוק ההפך - כשאני מסתובבת והולכת הביתה (ופעם לא הייתי עושה את זה. הייתי מתעקשת - כמוך) אז מקשיבים לי יותר. בפעם הבאה. לוקח זמן להפנים, להשתנות, והלחץ שלי רק פוגם בתהליך הזה.
יותר מזה, גם אם המפגש הוא חד פעמי יש לי יותר סיכוי לשכנע! כי התנגדות גורמת לאנשים לא להשתכנע, ואם השארתי אחרי רושם טוב, אז יכולה להיווצר פתיחות, שתאפשר להקשיב, ולא רק לשמוע, בפעם הבאה שהנושא יעלה.
 
5. טיעונים
כבר אמרתי לך שאין לי בעיה עם הטיעונים שלך, אלא עם הניסוח שלך.
 
6. הדבר היחיד.
אני נוהגת לומר שבמקום בו יש שתי אפשרויות - לעולם יש יותר. אבל מזמן לא נתקלתי במישהו שטוען ברצינות שיש רק אפשרות *אחת*
סיריסלי? אתה באמת מאמין שזה הדבר היחיד?
