הבן שלי מתנהג מוזר
מאוד קשה לי לכתוב את ההודעה הזו. בחודשים האחרונים, הבנזוג ואני מסתכלים על הילד הפרטי שלנו (בן 6) ורוב הזמן ממש לא מרוצים. אפשר להסתכל על זה בשני אופנים: 1. אנחנו מגזימים, הציפיות שלנו גבוהות והסטנדרטים בלתי אפשריים. 2. איפשהו לאורך הדרך "נרדמנו בשמירה" והילד שלנו משך הצידה. במה מדובר ? בהכל כמעט. הוא קם בבוקר ועושה את הכל בקצב של צב, באופן עקרוני הוא חי בספירה משלו, מדברים אליו והוא לא עונה. לקח לנו זמן להבין שזה לא נגדנו, זה פשוט הקצב שלו ואנחנו פחות או יותר מתמודדים עם זה. הנימוסים שלו בזבל, לא אומר שלום (דומה למה שאיריס תיארה), עונה תשובות מתריסות, ביקורתי ובעל הערות ציניות, נימוסי השולחן שלו לא קיימים. כל ההתנהלות שלו מסורבלת, מפיל דברים, עושה מעשים אימפולסיביים (כמו להפיל אותי...) ואח"כ מצטער עד עמקי נשמתו (בכנות), אוכל כמויות היסטריות בארוחות (רק דברים בריאים, אבל בכמויות), לא נעים לשבת לידו בזמן האוכל ולנו לא נעים לשלוח אותו לבתים של אחרים. באופן כללי הוא ז'לוב, הבגדים תמיד לבושים ברישול (המכנס מסובב), לא אכפת לו שהוא מלוכלך, והוא תמיד כזה. הגננת אמרה לי כבר שמורה בכיתה א' תבקש לאבחן אותו כ ADD, כי יש לו הרבה מאפינים ושאתכונן לפחות לדרישה ל"עיצוב התנהגות". למרות הכל הוא ילד מאוד פופולרי, המון ילדים מזמינים ובאים אליו (אם כי הוא לא מחשיב אף אחד מהם בתור חבר טוב). יש לו המון דברים טובים, אבל בזמן האחרון אנחנו רק נוזפים בו ולא מרוצים ממנו. הוא חכם מעל ומעבר לגילו, ממציא סיפורים ובדיחות, ממש סטנדאפיסט. יש להודות על האמת, שאין לו אף חבר בגילו, שברמה שלו. הוא מסתדר עם ילדים בני תשע כי זו רמת הדיבור והחשיבה שלו. הוא לא מרביץ ולא מציק לאחותו, להפך משחק איתה ואוהב אותה ובכלל אינו ילד אלים. לאחרונה סובל ממחלת עור על רקע גנטי, מעין אבולוציה של אטופיק דרמטיטיס, כל הזמן לוקח אנטיהיסטמינים ואף לקח שבועיים סטרואידים. יכול להיות שכל אלו משפיעים על ההתנהגות ויכול להיות שאפשר להסתכל על זה הפוך, העור הוא ראי הנפש ומשהו מפריע לו. מאוד מפריע לי שאני מסתכל עליו ויש לי המון ביקורת, כל הזמן והוא מצידו טוען שאנחנו כל הזמן כועסים עליו ונראה שלא טוב לו עם המצב.
מאוד קשה לי לכתוב את ההודעה הזו. בחודשים האחרונים, הבנזוג ואני מסתכלים על הילד הפרטי שלנו (בן 6) ורוב הזמן ממש לא מרוצים. אפשר להסתכל על זה בשני אופנים: 1. אנחנו מגזימים, הציפיות שלנו גבוהות והסטנדרטים בלתי אפשריים. 2. איפשהו לאורך הדרך "נרדמנו בשמירה" והילד שלנו משך הצידה. במה מדובר ? בהכל כמעט. הוא קם בבוקר ועושה את הכל בקצב של צב, באופן עקרוני הוא חי בספירה משלו, מדברים אליו והוא לא עונה. לקח לנו זמן להבין שזה לא נגדנו, זה פשוט הקצב שלו ואנחנו פחות או יותר מתמודדים עם זה. הנימוסים שלו בזבל, לא אומר שלום (דומה למה שאיריס תיארה), עונה תשובות מתריסות, ביקורתי ובעל הערות ציניות, נימוסי השולחן שלו לא קיימים. כל ההתנהלות שלו מסורבלת, מפיל דברים, עושה מעשים אימפולסיביים (כמו להפיל אותי...) ואח"כ מצטער עד עמקי נשמתו (בכנות), אוכל כמויות היסטריות בארוחות (רק דברים בריאים, אבל בכמויות), לא נעים לשבת לידו בזמן האוכל ולנו לא נעים לשלוח אותו לבתים של אחרים. באופן כללי הוא ז'לוב, הבגדים תמיד לבושים ברישול (המכנס מסובב), לא אכפת לו שהוא מלוכלך, והוא תמיד כזה. הגננת אמרה לי כבר שמורה בכיתה א' תבקש לאבחן אותו כ ADD, כי יש לו הרבה מאפינים ושאתכונן לפחות לדרישה ל"עיצוב התנהגות". למרות הכל הוא ילד מאוד פופולרי, המון ילדים מזמינים ובאים אליו (אם כי הוא לא מחשיב אף אחד מהם בתור חבר טוב). יש לו המון דברים טובים, אבל בזמן האחרון אנחנו רק נוזפים בו ולא מרוצים ממנו. הוא חכם מעל ומעבר לגילו, ממציא סיפורים ובדיחות, ממש סטנדאפיסט. יש להודות על האמת, שאין לו אף חבר בגילו, שברמה שלו. הוא מסתדר עם ילדים בני תשע כי זו רמת הדיבור והחשיבה שלו. הוא לא מרביץ ולא מציק לאחותו, להפך משחק איתה ואוהב אותה ובכלל אינו ילד אלים. לאחרונה סובל ממחלת עור על רקע גנטי, מעין אבולוציה של אטופיק דרמטיטיס, כל הזמן לוקח אנטיהיסטמינים ואף לקח שבועיים סטרואידים. יכול להיות שכל אלו משפיעים על ההתנהגות ויכול להיות שאפשר להסתכל על זה הפוך, העור הוא ראי הנפש ומשהו מפריע לו. מאוד מפריע לי שאני מסתכל עליו ויש לי המון ביקורת, כל הזמן והוא מצידו טוען שאנחנו כל הזמן כועסים עליו ונראה שלא טוב לו עם המצב.