הבנת עקרון ההזרה

קסנדרה*

New member
הבנת עקרון ההזרה

הבנת עיקרון ההזרה - הפיכת המוכר למוזר על כל כותב מתחיל להבין את עיקרון "ההזרה", (דה-אוטומטיזציה) של האמנות. תארו לעצמכם שאתם הולכים כל יום לעבודה וחלק מהנוף המוכר כל כך הוא עץ אורן קטן, אחד מעשרה בחורשה זעירה. אם יום אחד מישהו יצבע אותו באדום תשימו אליו לב מייד. הגוף נדרך כשהוא רואה משהו החורג מהרגיל. כך גם באמנות. אם אתם חשים תוגה בסתיו וכותבים הגשם הקריר מעציב את לבי, הרי שהמשפט הזה הוא כמו נוף מוכר מידי. אם יש אלף שירי סתיו אז הוא יראה בדיוק כמו כולם. צריך לצבוע את העץ הפרטי שלכם בצבע מיוחד. אם אתם כותבים, שוב גשם פח טורף עלים למדורות של שכחה הקורא נדרך. דבר ראשון שואל את עצמו, מה זה בכלל גשם פח. כמו שאנשים שגרים ליד הים כבר לא שומעים את רעש הגלים (על פי מאמר של יעל רנן) המשורר צריך לגרום לקורא שלו ´לשמוע´ מחדש. אם הביטוי "עינייך יונים" הוא ´נוף´ מוכר מידי ,הרי שמטאפורה חדשה על אותו נושא כמו שובך עינייך האפל מושך גם מלאכי מרום הרי שהקורא נדרך ומבחין ב´עץ´ ש´נצבע´ מחדש. בזמנו היה לנו משתתף בשם משב עלים והוא בזמנו העלה את החומר וזה נמצא בלוחות והובא לכאן. במיוחד עבור femme ששאלה למה יצירה בנאלית לא יכולה להיות מרגשת. או משהו בדומה.
 

קסנדרה*

New member
גיאה של אריה במדבר

גיאה - השיר של אריה במדבר אוחז בה מבלי לגעת אוהב אותה מבלי לדעת שותל בה מבלי לטעת, קורא לה ללא מילים. צופה בה ולא רואה שומע אותה אך לא מקשיב חש בה ולא מרגיש, חושב עליה ללא מחשבה. והיא? רואה אותי צופה בה שומעת בהקשבה מרגישה את תחושותיי, אוהבת אותי ללא מחשבה. נוגעת בי כדי שאוחז יודעת אותי באהבה נוטעת בי שורשים, ממתינה שאחזור בתום המילים.
 

קסנדרה*

New member
שקט השיר של מעורפל

פסיעה - רחש מחוץ לדלתי נושא עיניי באדישות מאובנת ושוב משפילן, לבוא התקווה שוב לא אקווה. סיבוב מפתח, חריקה חלודה לראשונה שוב אעמוד על רגליי מביט בחשיכה המתגלגלת סביבי. מימיו הרותחים של מפל האור שורפים עיניי ללא רחמים וליאות, ידיים חזקות ושזופות אוחזות בעורי החיוור כחלב. פסיעות עמומות על מדרגות אבן פנים מחייכות בוהק השיניים מסנוור. אלימות הזעם שורפת ידיהם בעוד נושך אני כחיה לכודה, נמלט חזרה לתאי חזרה לחמימות החושך. שקט.
 

קסנדרה*

New member
באיזה משני השירים מתקיים עקרון ....

ההזרה? ואיפה מצאתם אותו. זו שאלה ראשונה. ושאלה שניה: האם האחד השירים יש דימוי או מטאפורה ואם כן איפה, באיזה משפט? אלו השאלות כדי שנוכל לחזור על עניין המטאפורה ונדון היום יותר בעקרון ההזרה שהוא חשוב מאד מאד לכותבי השירה. קסנדרה
 

femme

New member
ערב טוב

אני רואה את "גאיה" כל כולה ה ז ר ה. אצל מעורפל מצאתי משפטים שנראה לי מטאפורה: "חשיכה מתגלגלת סביבי", "מימיו הרותחים של מפל אור", "אלימות הזעם שורפת ידיהם".
 
ואני חושבת שונה לגמרי

....אבל אולי אני טועה. נדמה לי שגאיה, ובלי שום קשר לאיכות וכמה אהבה יש בשיר, אין בו הזרה. ...ואולי אני טועה
 

קסנדרה*

New member
פאם תסבירי לנו איפה מצאת את ההזרה

בגיאה - יש לך הסבר מלא לגבי ההזרה למעלה. ההזרה היא למעשה כמו לבוש חדש ואחר למשהו מוכר. כמו לדוגמא: פרח ביצירתה כתבה: לזיין את האדמה (יסלחו לי השמיים וכל צבאם). זו הזרה.
 
ערב טוב

קסנדרה, מקווה שאנחנו לא לבד כאן. בכל מקרה, נדמה לי שעקרון ההזרה מתממש בשיר של מעורפל. והציטוט הבא מכיל, לדעתי (הצנועה והירוקה בנושא) מטאפורה: "מימיו הרותחים של מפל האור שורפים עיניי ללא רחמים וליאות"
 

קסנדרה*

New member
בשיר של מעורפל לעומת זאת

פסיעה - רחש מחוץ לדלתי נושא עיניי באדישות מאובנת * אדישות מאובנת - הגשמה - הפיכת המופשט לגשמי ושוב משפילן, לבוא התקווה שוב לא אקווה. סיבוב מפתח, חריקה חלודה לראשונה שוב אעמוד על רגליי מביט בחשיכה המתגלגלת סביבי. מימיו הרותחים של מפל האור * מטאפורה (נכון פרח) שורפים עיניי ללא רחמים וליאות, ידיים חזקות ושזופות אוחזות בעורי החיוור כחלב. * דימוי - חיוור כחלב פסיעות עמומות על מדרגות אבן פנים מחייכות בוהק השיניים מסנוור. אלימות הזעם שורפת ידיהם * אלימות הזעם - הגשמה בעוד נושך אני כחיה לכודה, נמלט חזרה לתאי חזרה לחמימות החושך. שקט.
 
קסנדרה, תסלחי על הסטיה

אני חושבת שלשם קיום סדנת הכתיבה, עדיף שההודעות תופענה בזו אחר זו לפי מועד כתיבתן. ואולי רצוי שנשיב תמיד להודעת הפתיחה. אחרת - אני לא מוצאת ת'ידיים ות'רגליים, מה בא לפני מה. שימי לב איך הגבנו בהודעה בכותרת כמעט זהה, באותו רגע, במקומות שונים.
 

קסנדרה*

New member
מה שתחליטו אקבל. אבל טיפ....

כשאת פותחת הודעה היא כבר כחולה, מה שלא קראת נשאר בכתב שחור אז תעקבי בינתיים כך....
 

קסנדרה*

New member
בשיר גיאה אין הזרה כלל ואין מטאפורה

היצירה מועברת ללא השאלות, מטאפורות. היא עוברת ברעיון בלבד. מה שבולט ביצירה הזו היא הכתיבה הבלתי מתחכמת אשר מעבירה את הרעיון דרך החשיבה ללא "עזרים".
 
יששששש!

בדיוק מה שחשבתי. יש אולי משהו שובה לב בפשטות של השיר. אבל אין בו כלל הזרה.
 
למעלה