הבנת עקרון ההזרה

[femme]

אני חשבתי שאריה מקנה לאדמה

תכונות לא מוכרות בכדי להדגיש את הרעיון שלו.

 

[אריה במדבר]

בצעתי "האנשה" זה לא אותו דבר...

 

[femme]

זה בילבל אותי עם "ההזרה"...

 

[קסנדרה*]

יש האנשה למרות שגם רק ההתייחסות

כלומר אין אזכור ממשי ככל שאני זוכרת.

 

[קסנדרה*]

איפה פאם תני לנו דוגמא מהשיר

 

[femme]

יש לי קצת בעיות עם המחשב. איזה

דוגמאות את רוצה ?

 

[אריה במדבר]

ערב טוב. אני כאן לפי הזמנתכם.

 

[femme]

התכבדת מטעמי הבר ?

 

[femme]

צ"ל מטעמי

 

[אריה במדבר]

הרגע נכנסתי הביתה... בקושי הדלקתי

את המחשב...

 

[פרח תרבותי]

היי אריה יקר

 

[מר בד]

ערב טוב! אז איפה "ההזרה" ?

 

[מר בד]

חשבתי שב"חמימות החושך..."

 

[קסנדרה*]

מר בד ההזרה הוא דווקא לא שם

 

[קסנדרה*]

עקרון ההזרה מצוי ביצירתו של מעורפל

ואיפה או למה ? מעורפל כתב על בדידות, על עצב, על מופנות כזו או אחרת. ומה נוהגים תמיד לכתוב על עצב ? כל מה שמוכר לנו משירי "הבכי" המוכרים, מעורפל לקח את הרעיון והלביש לו "בגד" חדש בדמות ישיבה באיזה צינוק אפל עם מדרגות אבן המובילות אליו, ללא אור וכו'. זו ההזרה. כי אם היה כותב בסגנון שאנחנו כולנו מכירים הבטת בי בעיניך המצועפות ונותרתי בדד במטתי וחושבת עליך בעיניים דומעות - זה כבר מוכר וכבר לא מדבר אלינו כמו הדוגמא שמי שגר ליד הים כבר לא שומע את רחש הגלים.

 

[פרח תרבותי]

קסנדרה, האם אפשר

להתייחס לכל השיר של מעורפל כהזרה? זאת אומרת - מה שהוא עושה עם דמות הדובר? ראי תגובתי בהמשך...

 

[מר בד]

צינוק = בדידות זה לא הזרה.

אולי עצב עם צינוק כן. אני לא בטוח שהוא מדבר על עצב. יותר על בדידות.

 

[קסנדרה*]

מר בד - הוא מדבר על בדידות נכון

אבל ידוע לנו שבבדידות יש עצב. ובדרך כלל היצירות המדברות על עצב הן בסגנון שהזכרתי ומעורפל צבע את הבדידות בצבע שונה או נתן לה כסות אחרת, היא ההזרה.

 

[מר בד]

מעודי לא שמעתי על שילוב של "חושך"

עם חמימות... אז איה ההזרה?

 

[פרח תרבותי]

נראה לי

שהשיר של מעורפל הוא כולו הזהרה - הדובר מדמה את עצמו לחיה שחיה במחשכים, במחילות, (חפרפרת? חומט?), והמפגש עם העולם החיצון (אנשים, משפחה) הוא כמו אור מסנוור, שיניים וכו'.