שמאל הוא לא אבסולטי
ואינו הגדרה בוואקום, ובכלל להיות עבד להגדרות מגביל את הגמישות, זו אחת הסיבות שאני לא ימני ולא שמאלני, למרות שמבחינה כלכלית אני נחשב שמאל. ברור שיש קוו מתאר כללים, גישות כלליות. בישראל, השמאל מתבטא בגישות ולא על פי חוקי ברזל כאלה או אחרים. זה מתבטא בעיקר בראיה כלכלית חברתית, כלומר יצירת מדינת רווחה, זה לא אומר נטישת הקפיטליזם, זה אומר ריסון והגבלה שלו ברמה כזו או אחרת. זה גם אומר שהגישה של קיצוצים ועידוד הצמיחה וטיפוח השכבות העליונות מהן יזלוג ההון גם לשכבות הנמוכות היא לא נכונה ופסולה, מדובר על השקעות ישירות בחינוך ובשכבות הנמוכות. בתחום המדיני כבר קשה יותר לקבוע שמאלניות, מאחר והיום הגישה של שתי מדינות לשני העמים/הפרדה, היא לא רק נחלתם של מפלגות הנחשבות שמאלניות, זם גם תלוי במניע, השמאלני מאמין בהסכמי/הסדרי שלום, הוא יעבוד על פי רחשי לב ואמונות. לעומת זאת יהיו גם לא שמאלנים שמאמינים בהסדר דומה מטעמים אחרים שאינם "הסכם שלום". ברמה האישית: לא מעניין אותי אם ניתן ליישם את גישת השמאל או לא, זו בסך הכל גישה, היא אינה קדושה, אנחנו לא צריכים להתאים את עצמינו לשום פורמט, אלא רק למציאות והנסיבות, זה בכלל לא משנה אם זה שמאלני או לא.