יקירתי, זו ממש לא היתה הכוונה. אני מתנצלת אם פגעתי בך.
את יכולה לקנא ולהיות נואשת כמה שאת רוצה, את אפילו יכולה לבוא לבכות פה ולקבל חיבוק
יחד עם זה - ההודעה שלך נקראה לי כהודעה של מישהי שמחפשת פתרון, לא רק מקום לפרוק בו את התסכול.
את כל הדברים שכתבתי - כתבתי
כאחת שהיתה שם, לא כביקורת מקטינה.
גם את מי שאני הייתי בתקופה ההיא לא הייתי רוצה לשדך לאף ידיד שלי, בדיוק מאותה סיבה.
לצערי או לשמחתי, לא היה לי ממי לבקש שישדכו לי, ככה שהשאלה אף פעם לא עלתה.
אני כן יכולה לספר לך, שבניגוד למה שכתב לך Reyn בתגובתו הראשונה - זה לא נראה לי כל כך חריג,
שמישהי תהיה פעילה חברתית בכל המסגרות ה"מקובלות", תיראה לא רע ובכל זאת לא יתחילו איתה.
אני הייתי המישהי הזאת הרבה שנים, לכן זה לא נראה לי חריג.
פעם שאלתי מישהו שהכיר אותי בכיתה ח' מה היה כל כך נורא בי והוספתי בצחוק "זה כי לא היתה לי מודעות לשפם וגבות באותה תקופה?"
הוא אמר לי "לא, דווקא היית ממש חמודה ואני הייתי קצת מאוהב בך תקופה. אבל כל כך לא אהבת את עצמך וראו את זה עלייך,
שכנראה בתת מודע חשבתי לעצמי: אם היא לא מוצאת סיבה לאהוב אותה, למה שאני אוהב אותה?"
שאלת איך עושים צעד, איך משנים פאזה. זאת התשובה שלי:
מפסיקים להסתכל על הדברים כמו שלימדו אותנו באגדות של דיסני והנס כריסטיאן אנדרסן.
מחפשים את זה שמתאים - אבל לא בכל אחד שחולף על פנייך; יוצאים לדייטים ומתמקדים שם,
או שלומדים לזהות את האנרגיות המיוחדות האלה שנקראות "יש לנו קליק".
אגב, תפיסה של משהו לא מחייבת ניסיון באותו משהו.
אני מניחה שיש לך תפיסה מסויימת לגבי מכות כדרך חינוכית, גם לא היית ילדה מוכה.
ולא כל מי שניהל מערכות יחסים אוחז באותה תפיסה זוגית.