הגיע הזמן שאיכות שף תימדד גם בבישול במגבלות קלוריות

[prizman]

תגדיר פמיניסטית.

אני לא בטוח שזוגתי הנוכחית או הקודמת היו מקבלות את הגדרתך.
הן מחשיבות את עצמן לאדם זהה לי ובצדק ואין שום סיבה שתקבלנה
תפריט שונה ממני.
לחשוב שאישה זהה לגבר זה לא פמיניזם.

 

[גלתיאה של הספרות]

אני חושבת שמה שהגדרת זה בדיוק כן פמיניזם

 

[prizman]

אז אני פמיניסט?

בסוף עוד יגידו שאני שמאלני

סמולני לפי הדרך הנהוגה לכתיבה כיום.

 

[החתולית]

דבר שהיה מקובל לפני שנים רבות

במסעדות ברמה הגבוהה יותר, בתקופה בה גברים היו אחראים על תקציב הבית והיו משלמים עבור הכל.

 

[sweetdreams]

החופש יקר יותר מפסטה, ואם זה המחיר, נשים ישמחו לשלם אותו.

 

[DANIAVNI]

מצד אחד זה שה "גבר גבר" משלם זו חולשה של האישה

אבל אפשר גם להסתכל על זה ככוח של האישה בזה שמשלמים עליה
ויש נשים שיודעות לנצל את הכוח שיש להן בידיים יפה מאוד.

הן מכירות בזכותן לשוויון, אבל במסגרת שאיפתן לשוויון הן מגלות שניתן לנצל את החולשה של הצד השני שעדיין נדרש להביא הוכחות לגבריותו.

בפשטנות אומר שכל השוביניזם העולמי על כל גוניו צמח וקיים בגלל שאימפוטנציה היא בעייה הרבה יותר נפוצה וקשה מואגיניזמוס.

השוביניזם הוא תולדה של חשש הגברים מפני נשים

 

[חייבתלהגיב]

מדובר היה בכל מקרה בשני זוגות נשואים

עם ילדים (לכל אחד מהזוגות הייתה אז תינוקת שבאה איתו למסעדה).

 

[sweetdreams]

אני לא מתכוונת לנהל אתך את שיח הקונספירציות הזה

הרעיון מאחורי פמיניזם הוא מאוד פשוט, ומי שמאמין בו, יעמוד מאחוריו, על כל המשתמע, בניגוד לטענתך.
ומי שלא, יכניס את האג׳נדה האישית שלו ויסבך את העניין מעבר לדרוש עם תיאוריות קונספרציה למיניהן.

 

[Maldini Girl]

מעירים. בטח מעירים.

אני גרה בירושלים וחילונית. אז אני שומעת הרבה מאד הערות על לבוש. כולל פעם שהגעתי לעבודה והחליטו שאני לא מספיק צנועה, כי הייתי עם מכנס עד הברך וחולצה קצרה (לא עד המרפק).
ושוב, אני כותבת לא רק מהחוויה שלי אלא מחוויות שמשתפות אותי חברות סביבי.
חברה שסיפרה שהיא הלכה ברחוב ומישהו פשוט אמר לה "אמרו לך פעם שאת שמנה?"
או חברה שסיפרה שאכלה בורקס שקנתה באוניברסיטה ומישהו העיר לה "את לא צריכה את הקלוריות האלה".
מקנאה בך שאף פעם לא נחשפת להערות מהסוג הזה. אבל לצערי יודעת שזו לא חוויה פרטית שלי, אלא של הרבה מאד נשים שאני מכירה.

 

[חייבתלהגיב]

העבודה זה לא הרחוב, והערות

לגבי צניעות מטעמי דת הן עניין קצת שונה.
לגבי הסיפורים של החברות שלך - לא ברור לי אם בסיפור השני מדובר במישהו שהיא מכירה (לא שאז זה בסדר מצדו), אבל הסיפור הראשון באמת מזעזע, ולדעתי דווקא לא מאוד נפוץ.
בכל מקרה, ברור שאין שום הצדקה שמישהו זר יגיד למישהו אחר משהו על כמה הוא שמן או על מה שהוא אוכל. לגבי ענייני דת זה בעייתי יותר כי זה לכאורה "מפריע" להם, אבל אני בעד שהמדד יהיה שהם יעירו באותה מידה שהם היו מעירים לרוצחת סדרתית על הלבוש. אני בטוחה שכמות ההערות תרד פלאים, ופתאום זה לא כל כך יפריע להם...

 

[Maldini Girl]

שימי לב שבתגובה המקורית שלי

לא כתבתי שדברים כאלה קורים רק ברחוב, ואני לא יודעת למה דווקא זה מה שנתפס לך. כתבתי על סיטואציה בחנות בגדים בה מוכרת צעקה למישהי "זה לא בשבילך" (ואולי היא בכלל התכוונה לקנות את זה לבת שלה/ חברה שלה?)
מקום העבודה שלי הוא לא מקום דתי, ולכן ההערה לא הייתה מטעמי דת דווקא. וגם אם כן, על פניו לא לבשתי שום דבר חריג. חולצה לא ארוכה (אך לא גופיה) ומכנס עד הברך. יש לי חברות דתיות שהולכות עם חצאיות עד הברך וחולצות באותו אורך. כמובן שיש מצב שגם להן מעירים, וזה רק מוכיח את הנקודה שלי. אנחנו מפוקחות כל הזמן.
&nbsp
אני לא זוכרת אם האדם שהעיר לה על הבורקס היה מכר או זר. זה באמת משנה?
אחד הנושאים הכי רגישים אצל אנשים זה אוכל, והערות על אוכל יכולות להיות מאד מאד פוגעות. יש טורים אישיים מצוינים שמסתובבים ברשת בשנים האחרונות על מה זה לגדול בבית שבו ההורים שלך מעבירים לך all day long את המסר ש"את/ה שמנ/ה ולכן אסור לך".
&nbsp
האם רק ברחוב אנחנו יכולים להיפגע מהמבט ה"מפקח" וה"ממשמע"? האם אנחנו יכולים להיפגע רק מזרים? (בעייני זרים שזורקים הערות לא ראויים להתייחסות. להפך. הרבה יותר פוגע כשזה בא מאדם קרוב). האם לא עדיף שכל אחד ישמור את העיניים שלו בצלחת שלו?
&nbsp
כפי שחתולית כתבה, ברור לכולנו שהאחריות על מה שאנחנו אוכלים היא שלנו. אני חושבת שאין סיבה שכשאנשים יוצאים הם ירצו שיכתבו להם על כל מנה את מספר הקלוריות שבה. זה אולי נכון לגבי מקומות ספציפיים עם נישה מסוימת (נניח בתי קפה ומסעדות שדוגלים בבריאות). אבל רוב המסעדות הן לא כאלה. כן, הן מושחתות. לפעמים זה מה שעושה אותן משובחות, לפעמים זה סתם מוגזם.
&nbsp
מהשרשור הזה, ובאופן כללי גם מההתרשמות שלי בעולם, אם תעשי סקר שוק ותשאלי אנשים האם הם מעוניינים שירשמו להם קלוריות על התפריט הרוב יעדיפו שלא. אני הוספתי על זה נספח שקשור בפיקוח חברתי שאני לא מעוניינת בו גם כשאני כבר יוצאת ובא לי להנות.
&nbsp
אגב, יש לי קרובת משפחה שכשאנחנו יושבים בארוחות בעלה "בועט" בה מתחת לשולחן כשהוא חושב שהיא אוכלת יותר מידי. תחשבי מה זה עבור אישה כזאת לשבת במסעדה שבה יש רישום קלורי של מנות.
אז אולי הבעיטה היא "חריגה". אבל היא רק עוד צד של פיקוח שאנחנו חוות בכל מקרה.

 

[חייבתלהגיב]

לא אמרתי שזה בסדר כשמעירים

לא ברחוב - אלא הבעתי פליאה על כך שמעירים ברחוב, כי זו תופעה שלא מוכרת לי. לכן שאלתי. העובדה שאני מודעת לכך שמעירים לא ברחוב ואנשים לא זרים לא אומרת שאני חושבת שזה בסדר - זה פשוט לא מפתיע אותי כי אני מכירה את התופעה (גם אם לא על בשרי), ולכן לא שאלתי כלום בנושא.

 

[Maldini Girl]

אז סליחה, הבנתי אותך לא נכון

 

[trilliane]

אין לי בעיה שיכתבו את כמות הקלוריות, לא משנה לי כך או כך

בגדול אני מאמינה גדולה באמרה "ידע הוא כוח" ולא חושבת שלהכחשה או חוסר ידיעה יש יתרון גדול בחיים. אם באמת לא אכפת לי, מה אכפת לי לדעת?

אני יכולה להבין את מי שלא רוצה וחושבת שאולי כדאי למצוא דרך שבה זה לא יהיה אוטומטי למי שלא רוצה בכך – אולי תפריט ייחודי למי שכן רוצה או בתפריטים דיגיטליים שיש כיום (בטאבלטים) זו לא בעיה לבחור אם להציג את המידע (או לא).

מכירה את ההערות שאת מדברת עליהן, לצערי אני לא חושבת שכמות הקלוריות תשנה את ההתנהגות בקרב אנשים שגם ככה מרשים לעצמם להתבטא בעניין.

 

[Maldini Girl]

זה לא ישנה. זה כן ישמר את זה שיש מרחב אחד שבו זה לא קיים.

אגב, הרעיון שלך על פניו מצוין (תפריטים ייעודיים/ מידע בטאבלטים)
אני בספק אם מסעדנים ירצו את זה מהצד שלהם. אבל מהצד שלנו כצרכנים אין ספק שזה רעיון טוב.

 

[DANIAVNI]

לפעמים רישום קלוריות יכול היה דווקא לעזור למוכרי מזון

למשל מנה פלאפל
סך הכל לא מדובר במנה משמינה מאוד
אבל יש לה שם של פצצת קלוריות
ולכן מי שבדיאטה לא מעיז להתקרב
אבל כ-800 קלוריות לארוחת צהריים למנה של קטניות+פיתה + ירקות
זה לא כזה נורא.

יש שם בעייה אחרת של השמן המסרטן שמטגנים בו שוב ושוב
אבל זו כבר בעייה אחרת.

 

[Maldini Girl]

מי שכל מה שמעניין אותו זה קלוריות, בכל מקרה מפספס משהו

כמו שכבר כתבו לך פה. משום מה נורא חשוב לך נושא הקלוריות.
העניין עם פלאפל למשל זה שביחס לפאסט פוד הוא די בריא. יש בו קטניות קטניות וירקות, חומוס/ טחינה שגם היא בריאה לכשעצמה.
&nbsp
בוא נניח שב100 גרם שומן כבש יש 800 קלוריות, ובמנה פלאפל יש 800 קלוריות. האם אני יכולה להמיר את המנה פלאפל בפשוט 100 גרם שומן כבש?
בעולם התזונה יש חשיבות לעוד ערכים פרט לקלוריות וקלוריות זה ממש לא הכל.
ולכן, לצורך העניין, לפעמים עדיף לאכול סלט גם אם הוא עשיר ומועשר בדברים שמוסיפים לו ערך קלורי (חזה עוף, טונה, ביצה קשה, אגוזים, טחינה) כי לדברים האלה יש ערך עבור הגוף שלנו יותר מאשר דברים אחרים בעלי אותו ערך קלורי.

 

[trilliane]

 

[DANIAVNI]

תשמעי, אני ממש התכווצתי והצטמררתי כשקראתי

על ההוא שבועט מתחת לשולחן
היא ממש מסכנה האישה הזאת
אני רואה בזה סוג של התעללות נפשית.

העריץ הזה גם לא מבין בחכמתו המועטה
שמעשים כאלה מייצרים הפרעות אכילה
ומביאים לתוצאה הפוכה מאי אכילה.

איך אומרים
אנשים קטנים מטילים צל גדול.

 

[אי שפיות בצדו2]

אין בזה שום דבר שונה

אנחנו עכשיו צריכות לשאול למידת הדתיות של כל אדם ברחוב כדי להבין אם להיעלב כשמתייחסים אליך בפטרוניות וכגוש בשר, או לא? בקוריאה נחשב מאוד לא מקובל ללכת עם חולצה ללא שרוולים, שמראה את הכתפיים - מיני קצרצר איכשהו לא ממש מפריע, אבל כתפי אישה נחשב זנותי. ועדיין, כשלא ידעתי את זה ולבשתי כמה פעמים בעונה החמה גופיה, מעולם לא נתקלתי בהערה או במבטים גם מאנשים דתיים שם, ולמעשה למדתי על זה רק מחברה קוריאנית שבועיים לתוך הטיול. לעומת זאת בביקורי האחרון נתקלתי בירושלים בהטרדות בהליכה רגלית, ולא מאנשים דתיים. דת אינה תירוץ בעיני לחוסר נימוס משווע.
זכותנו לאכול מה שבא לנו ואם יש למישהו בעיה עם קילו עודף או התסרוקת שלנו - זב"שו.