הגירה - התייעצות

sky66

New member
בהחלט יש לנו חומר למחשבה...

אני חושבת שאם ההצעה הקודמת היתה ריאלית עבורנו היינו לוקחים אותה אבל לפי החישובים שלנו היא לא היתה מאפשרת לנו חיים רגועים. לא רע לנו בארץ, שנינו עם עבודות שאנחנו אוהבים, עם שתי משכנתאות אומנם חונקות אבל לא מתלוננים, אנחנו רוצים להגר מסיבות שונות שלא אכנס אליהן עכשיו אבל בשורה התחתונה לא רע לנו ואנחנו מעוניינים לעבור רק אם נוכל לשמור על אותה רמת חיים. (בגלל שאני לא אוכל לעבוד תקופה בלתי ידועה אני חייבת לדעת שתהיה לי האפשרות ללמוד ולהתמקצע עוד בתחומי). לעומת זאת אנחנו כן מוכנים להתפשר על אזור בארה"ב, ממש לא נעולים על האזורים היקרים, להיפך, אם נוכל למצוא הצעה טובה לאזור פחות יקר (נגיד אוסטין) אז מה טוב, לפחות בתור קרש קפיצה. תוכלו אולי להאיר לנו על החלק של המיסוי הכפול? אני מבינה שבארה"ב נשלם סביבות 30 אחוז על משכורת, ועד שנעשה ניתוק תושבות (אם בכלל נצליח בעקבות הדירות בארץ) כמה אחוז מס נשלם בישראל?
 

Fellowship

New member
אז פסלתם את הנושא מכיוון שהאקסל הראה פער של 30K?

לי זה נשמע סיבה לא מספיק טובה, במיוחד לאור העובדה שזה לא כמו חיפוש עבודה בישראל,
זה לא שממשיכים להתראיין, ובטווח של כמה שבועות בודדים מקבלים עוד מספר הצעות שיש לברור את האופטימלית מבינהן.
&nbsp
בכל מקרה, בהצלחה!
 
נראה שהם מחפשים הגירה דה-לוקס, וזו זכותם. כמו שדורון כתב,

ברור שזה מפחית את הסיכויים לממש את השאיפה להגר. אבל זה עניין של סדרי עדיפויות. יש מי שמקווה ומאמין שגם אם יתמודד עם אי-וודאות בהתחלה, לטווח ארוך הסיכון והקשיים הראשוניים שווים את המאמץ. ויש מי שההגירה שווה בשבילו אכן רק במידה והאקסל "מאשר".
&nbsp
עניין של סדרי עדיפויות שקשורים pull-push factors של כל משפחה או יחידים.
 

Fellowship

New member


 

KallaGLP

New member
כמי שגרה באזור עד לפני שנה ומשהו,

כדי לקיים את כל מה שהם מנו בסעיף 4, גם עוד 30K לא היה מספיק.
 

KallaGLP

New member
אני לא הייתי רואה הגירה לאזור אחר כפשרה. נהפוך הוא.

מבחינתי אזור עמק הסיליקון הוא הפשרה או האילוץ, והסיבה היחידה לעבור לשם היא שיש שם הרבה הייטק ולכן מראש יש סיכוי יותר גדול שמשם תבוא ההצעה (ואם תבוא הצעה סבירה מסטייט אחר אני רואה בזה רק יתרון). אבל מכל הבחינות האחרות זה לא מקום שנעים לחיות בו, ובטח ובטח שאין שם שום דבר שמצדיק את יוקר המחיה המטורף. אנחנו חיינו שם עם הכנסה הרבה יותר גבוה מ-140K ורק חלמנו לעוף משם. מאז שעברנו לסטייט אחר אנחנו מרגישים שמצבנו השתפר פלאים מבחינת איכות החיים הכללית, ולא רק מבחינה כלכלית. אישית, לא סבלתי את עמק הסיליקון.
 

doronf65

New member
מנהל
לגבי מיסוי כפול, רואה חשבון, (ועוד קצת על החיים...)

אם אתם חושבים שזה מה שיקרה ושתשלמו מס בישראל (ולכן גם סביר שביטוח לאומי) - - - אז הרף שלכם מבחינה כספית ודרישות הגירה צריך לעלות עוד. אני לא מבין בזה בכלל. מציע להתייעץ עם אשר טוריאל, הוא רואה החשבון המומלץ על ידי הפורום ועל ידי (ודיסקליימר: כתוצאה מההכרות בפורום הוא הפך חבר אישי ורואה החשבון שלי). אני מאוד נזהר מלדבר קטגורית על כל דבר, אבל במקרה זה אני לגמרי ברור בהמלצה שלי, הוא בחור עם לב זהב ויכולות גבוהות: שילוב מנצח.

מה שאני יכול לתת לכם זה את חוק האצבע שלי למה שנשאר נטו מהמשכורת (מבוסס על חיים במדינות יקרות כמו קליפורניה ו- NY, אם אתם בטקסס שם מיסוי המדינה אפסי לעומת מה שאני מכיר אז יהיה לכם יותר) והוא: 1/3 הולך לאנשהו ו- 2/3 יש לי נטו ביד בכניסה לבנק.
ב- 1/3 שהולך לאנשהו (וחלקו שלי, אבל לא במיידי) כלול:
- מיסים לסטייט ופדרל
- SS
- over pay של מיסים לפדרל (זו השריטה שלי ואני אוהב לתת להם כסף שיחזיקו אותו במשך השנה ויעשו מזה רווח ואז לקבל מהם 5-10K בסוף השנה. ככה אני ואשר צועק עלי כל הזמן...
)
- הפרשות לפנסיה
- ביטוח רפואי / נסיעה לעבודה שהם תשלומים pre-tax.
בקיצור, כל מה שאני לא רואה ביד כל שבועיים.

מקווה שזה עוזר. אבל קודם כל, לדעתי, אתם צריכים להחליט תפיסתית איזו סוג הגירה אתם רוצים: לוקסוס או ירידה לצורך עליה (שברור לי שתבוא!). ויכול להיות שאם אתם רוצים לוקסוס אז אתם צריכים להחליט שאם זה לא בא אז... כמה אתם רוצים הגירה? או: כמה זמן אתם מוכנים לחכות לפני שתשנו תפיסה? ובנתיים דברים משתנים: ילדים מתווספים, אלה שקיימים גדלים... (ורף ההוצאות עולה) וכל מערך השיקולים משתנה.

לסיכום, אתם כיום בעמדה שאתם יכולים להחליט על עתיד המשפחה (ראו בהמשך את עניין הגנים), אבל בשלב כלשהו זה יילקח מידיכם. אז חלון ההזדמנויות קיים אבל יש לו סוף.

שני סיפורים אישיים עבור הפרספקטיבה:
- כשהייתי בן שנה ההורים שלי היו עם שתי הצעות עבודה (כמורים, בקהילה במרילנד או טקסס זה כבר לא ברור...
)ולפי האגדה, כבר היתה נני עבורי שנשכרה בבית שחיכה, וכרטיסי טיסה סגורים. הם רק לא עלו על המטוס. הילדים שעוד לא מלאו להם 30 קיבלו רגליים קרות ונשברו מתחנוני ההורים שלהם שבכו שלוקחים להם את הנכד היחיד לאמריקע.
הם עדיין מתחרטים על ההזדמנות שהוחמצה (טוב אבא שלי כבר לא, הוא נפטר... אבל בזמנו הוא תמך בי ואמר: לך וקח את ההזדמנות שפיספסתי) .

סיפור שני:
- כשאני הגעתי לארה"ב (אשתי עם אזרחות אמריקאית אז לא היתה בעיית ניירת) זה היה עם הסכין בין השיניים, כי מבחינתי זו היתה הגירה בכל מחיר, רציתי לבנות חיים חדשים. רחוק. אז השארתי ילד בן 7 בארץ עם גרושתי, עברנו עם שני ילדים, (אחד פחות משנה ואחד עלה ל- ח'), ניתקתי תושבות עוד לפני שיצאתי, ביטלתי מראש ביטוחי בריאות, בקיצור שרפתי את כל הגשרים. רק את הדירה מכרתי אחרי כמה שנים. וזה לא היה קל אפילו מול אשתי, כי לדוגמה, היא עוד השאירה זכויות חזרה לקיבוץ ודי פחדה. אבל קבלי תמונה על הנחישות שלי. עלינו לפה עם ניירת, אבל בלי שום הבטחה כלכלית (כן, מבחינתי עליתי לארה'ב עם כל הקונוטציות שאת מקבלת עכשו). לא היו לנו עבודות, אנחנו ל-א אנשי הייטק. אני עוסק בחינוך, אשתי מנהלת בתחום ה- non profit, (וזה היום, אז עוד לא. וזה לא קורפורייט אמריקה שעובדים for profit). אבל יש לי סיסמה והיא עבדה: "באמריקה, לאנשים טובים קורים דברים טובים". עברנו תקופות לא קלות, וההכנסה הראשונה שלי היתה פחות מ- 30K לשנה. היום אחרי 14 שנים, הכל אחרת לגמרי.

אז זו לא דוגמה מקבילה אליכם באספקט של סוג ומוטיבציית ההגירה. אבל מה שכן קביל זה שהגעתי ללא שום הבטחה עם משפחה, בתנאים נחותים כלכלית. בשבילי אם הייתי מתחיל עם 70K זה היה חלום.
באשר אליכם, אז עם מוטיבציה ויכולת (ואני בטוח שיש לכם יכולת) אני אישית מרגיש, בלי שום אקסל לגבות את ההרגשה, שהעסק שווה. העניין הוא מוטיבציה. מבחינתי השאלה האמיתית היא "איפה אני רוצה שהגנים (יותר רחוק מ"ילדים") שלי יתפזרו, ומשם אני מתחיל את ה- reverse engineering של השיקולים.

מישהו פה זרק שאני דוחף להגירה בכל מחיר. אז אולי לא בכל מחיר, אבל כן, אני בהחלט בעדה, ובהחלט בעד העזה. לא סתם אני מנהל את הפורום הזה כבר 14 שנה. אז הנה הדיסקליימר שלי.
 

sky66

New member
תודה דורון על התשובה המפורטת ולשאלתך-

אנחנו *מאד* רוצים להגר. אבל גם מאד חוששים. אני חושבת שזה טבעי. אבל אין ספק ששנינו לחלוטין באותו עמוד ואנחנו לא רוצים לגדל ילדים בארץ. אנחנו נבצע את ההגירה הזאת, אני בטוחה שזה יקרה. ואתה צודק שעכשיו זה הזמן הנכון לפני שיש עוד ילדים בתמונה.
 

doronf65

New member
מנהל
מותר לחשוש, אבל חייבים להבין את דינמיקת החיים

והיא שמי שמצד אחד מנסה להשאיר את כל הפירות שלמים ומצד שני לא רוצה לקחת סיכון, לא ינער את העץ כי פוחד שהפירות ייפלו על הקרקע, ומצד שני לא יטפס כי יפחד ליפול...
זה בסדר לקטוף את הפירות שמגיעים אליהם מהקרקע. אבל אדם כזה לא יגיע לאלה שנמצאים על הענפים בגובה, ובטח לא על הענפים העליונים. מותר בהחלט להסתפק באלה שבהישג יד, וכיוון שאתם מטבעכם "גבוהים ועם יד ארוכה" לא תרעבו כי תגיעו תמיד לאזור בעץ שיש בו פירות. אבל מי שיטפס או ינער יגיע ליותר.

ומהמשל לנמשל: כשעושים כזה שינוי בחיים חייבים להיות נכונים לשינויים וכיוון שלמערכת יש הרבה moving parts, אי אפשר לחזות את הכל וחייבים לצפות לבלתי צפוי. חייבים בשביל זה אומץ (או במקרה שלי יש מי שיגידו טיפשות), מוטיבציה, ויכולת הקרבה. במקביל לפחד שיש, והוא טבעי, חייב להיות לכם בטחון בעצמכם וביכולת שלכם להתמודד עם אתגרים בלתי צפויים ועם ירידות לצורך עליות. אז שבו ביחד, תסתכלו אחד לשני בלבן של העיניים ותשאלו את עצמכם אם יש לכם את זה או לא. האם אתם הולכים על זה גם כשלא הכל מובטח מראש, או אולי לא? האם טעיתם כשלא לקחתם אז? האם תקחו אם יבוא משהו דומה שוב (אפילו אם יהיה כבר עוד ילד?) ואם זה יהיה בתנאים פחות טובים, (כי לא תמיד הברק מכה פעמיים באותו מקום) מה אז?

אם אתם מחליטים שאתם הולכים לאן שאתם מסתכלים ולא כל הזמן מסתכלים לאן שאתם הולכים... אם אתם מוכנים לקבל מה שבא ולראות בזה הזדמנות, לשנות מטרות בהתאם למה שיש... (אני קורא לזה לירות קודם את החץ ורק אז לסמן סביבו עיגול), אם אתם מבינים שכשכורתים עצים עפים שבבים... אז אתם מוכנים. ואם לא, זה בסדר. אבל אתם חייבים לדעת מה אתם רוצים, וזה צריך לבוא מבפנים כי בלי מוטיבציה קשה להתמודד עם קשיים.
 

sky66

New member
אהבתי מאד את המשל...

ואתה צודק! אני הולכת להראות לבעלי את מה שכתבת :) והתפתחות קטנה- היתה לנו שיחה עם יזם שקישרו אותנו אליו והוא אמר שאולי יש לו משהו מעניין בשבילו בסאן דייגו.. מחכים לשמוע פרטים.
תודה!!!
 

ilanvag

New member
כתבת יפה


אגב, אם אתה לא מכיר את הסיפור, חפש על קפטן הרמן קורטז (Herman Cortes), מצביא ספרדי. הוא לא שרף גשרים, אלא משהו אחר... שיעור במנהיגות...
 

doronf65

New member
מנהל
הוא שרף את הספינות

החיילים ידעו שאין לאן לחזור. ולא חיפשתי את הסיפור, אני מכיר
 

KallaGLP

New member
ושוב, מה שכתבת כאן ממש לא מתאים לכל אחד.

אני למשל לא הייתי מעלה בדעתי להשאיר ילד בן 7. לא משנה מה יקרה בעתיד ואיזה הרי זהב הייתי יכולה להציע לו אחרי שהוא מתבגר, שום דבר לא היה מפצה מבחינתי על השנים האבודות האלה עבורו ועבורי. אז בהחלט זה עניין של סדר עדיפויות אישי. היה לי קשה מאוד עם זה שנאלצתי להשאיר ילד בן כמעט 20, שממילא כבר בקושי היה מגיע הביתה, אז ילד בן 7? מבחינתי זה לא היה בא בחשבון. לא היה שום דבר בחיים שלי מבחינתי שהיה מצדיק הגירה במצב כזה. אני מבינה שזו נקודת המבט שלי וגם מי שחושב ופועל כמוך זה לגיטימי, פשוט לדעתי כדי לפעול כך האדם חייב להיות משוכנע שהגירה היא הדבר הראשון לגמרי בסדר העדיפויות שלו בחיים.
פרט לכך, ברור שמי שכותב פה לאורך שנים בפורום אלה בדרך כלל סיפורי הצלחה, שבדיעבד הסתדר להם. אך יש גם כאלה שזה לא מסתדר להם למרות כל הרצון הטוב והצעדים הדרסטיים שהם נוקטים, ומטבע הדברים אלה סיפורים שפחות יושמעו בפורום.
 
למעלה