דעתי הייתה (ומזה זמן כתבתי כאן על כך מספר פעמים), שהגירת תושבי עזה למדינות אחרות הינה הפתרון הטוב ביותר.
הדבר דורש השקעה כספית גדולה,
ובזמנו ניסיתי לפתור זאת ע"י העלאת רעיון של גיוס בינלאומי למען קרן ישירות למשפחות המהגרים.
כעת טראמפ מעלה את הרעיון, כאשר הוא לא מפרט מאיפה יהיו הכספים ולמי הם ישולמו,
אך ניתן לשער שארה"ב תהיה המממנת, ואת הכספים יקבלו המדינות המארחות.
אחרי מלחמת יוה"כ, הכלכלה של מצרים היתה על הקרשים. ברה"מ יכלה לשלוח לה נשק וטכנאים, אבל לא כסף לשיקומה.
ארה"ב נכנסה לתמונה והתנתה את הגשת העזרה בסיום המלחמות עם ישראל. מצרים נאלצה לבלוע את הצפרדע וכך נולד
הסכם השלום, בינה לבין ישראל. לא אידיאולוגיה ולא ואהבת פתאום, אלא פשוט כסף. זה עבד פעם אחת, זה יכול לעבוד שוב.
החיוב בהצעת טראמפ
המימון לא דורש מישראל ש"תשפיל" עצמה בגיוס מימון לפלסטינים,
גישה שהאספסוף הישראלי יתקשה לקבלה.
ה"אספסוף הישראלי" בקושי מחזיק את ראשו מעל למים. יש לו מגזר פרזיטי שלם, שהוא נושא על כפיים, כבר שנים רבות.
אין לו כוח להוסיף עליו מגזר חדש. בנוסף, הוא שקוע עד צואר בחובות, עוד מימי הקורונה ומנוהל ע"י חבורת פושעים, שכל
מעייניה הם איך לדפוק עליו קופה. לאחרונה היא שואפת לגזול ממנו גם את שארית זכויותיו, בכינון משטר דיקטטורי.
לא. ל"אספסוף הישראלי" אין מקורות ודי נשימה, לממן את הגירת העזתים, אל מחוץ לרצועה.
החיסרון בהצעת טראמפ
אם לתושב עזה אין תמריץ כספי אישי, אין לא אינטרס לעבור.
ברגע שייעצרו כספי הסיוע וה"משלוחים ההומניטריים", הנכנסים לרצועת עזה, ישארו לעזתים שתי אפשרויות; ללמוד לחיות מהאוויר,
או להגר לאן שיאמרו להם. כמובן שעזרה בכסף תמיד מתקבלת בברכה, אבל אין לראות בה תמריץ יחידי. בזמן המלחמה, תיזזה ישראל
את העזתים, צפונה ודרומה, בעקבות משאיות האספקה. עכשיו ארה"ב תתזז אותם החוצה, אל מצרים ואל ירדן.
האם תושבי עזה יסכימו להגליה?
בעיקרון ערבים קשורים קשר היסטורי עמוק לאדמה.
אולם עזה אינה המולדת שלהם, המולדת של רובם הינה בתוך מדינת ישראל.
הניסיון ההיסטורי מלמד שלאחר כמה דורות, הנאמנות לאדמה עוברת למקום המגורים החדש (פלסטינים בעזה, ירדנים בירדן ...)
מדינות המולדת של תושבי רצועת עזה,
הן מצרים וסעודיה. הם עצמם מעידים על כך. ה"קשר שלהם לאדמת פלסטין",
מתודלק ע"י מדינות ערב, במשך כל שנות קיומה של מדינת ישראל, במטרה להציק לישראל ולדחוק אותה החוצה. אין להם
בעזה, שום זיקה היסטורית, של עם למולדתו, יותר מאשר לכל משפחת מהגרים, שמתגוררת במקום, שאליו היגר הסבא שלה.
מן הראוי להתחקות, אחר שורשיהן של החמולות ולחייב את מדינות המולדת שלהן, לקבלן בחזרה, דבר שעד היום סירבו לו
וכך יצרו את "מחנות הפליטים". זה מצב אבסורדי, שלא יעלה על הדעת. העזתים המצרים יושבים מטר מהמולדת שלהם
והיא מסרבת לקלוט אותם.
האם לתוכנית טראמפ יש סיכוי?
לדעתי יש סיכוי, אך לא גבוה במיוחד, במיוחד בגלל התנגדות תושבי עזה, והתנגדות המדינות שאמורות לארחם.
לדעתי, התוכנית שאותה הגיתי הינה בעלת סיכוי גבוה בהרבה, כי היא מתגברת על 2 הבעיות לעיל.
במצב הקיים, שילוב שתי התוכנות הוא הפתרון האפשרי הטוב ביותר.
התוכנית של טראמפ, כפי שהיא מוצגת, כמעבר זמני, היא דחיה של המלחמה הבאה, בין ישראל לעזה, למועד מאוחר יותר.
על מנת להשכין שלום במזה"ת ולקיים את תכנית האב "הסכמי אברהם" במלואה, על ארה"ב לפתוח את ספרי ההיסטוריה,
להציג קבל עם ועולם, את הקשר המוכח, של העזתים, למדינות המולדת שלהם ולחייב את אותן מדינות לקלוט אותם, באופן
קבוע. כמובן שתוספת של סיוע כספי, ל"שימון" הקליטה, תתקבל בברכה. באותו אופן, אפשר לפזר גם את מחנות הפליטים
באיו"ש. בסופו של דבר, יבוטל, "מעמד הפליט, העובר בירושה". מהפליטים המקוריים, שעזבו את ארץ ישראל, כמעט שלא
נותר איש בחיים. כל ה"פלסטינים", החיים היום, במחנות, הם "יורשי מעמד הפליט", תופעה שלא קיימת בשום מקום אחר
בעולם, מלבד מאשר בתחומי ארץ ישראל.
טראמפ הוא היחיד שמסוגל לעשות את זה, להשאיר את חותמו בספרי ההיסטוריה ולהיזכר כדמות נערצה. האם יעשה זאת?
מרב הסיכויים שלא. הוא אינו מסוגל להסתכל רחוק מספיק, ולראות את התוצאות האפשריות.