על מה את מצטערת? ../images/Emo140.gif
רק תרגישי טוב...
הדגל השפיע עלי. אבל מה שאני לא מבינה זה - למה? זה בכלל לא נראה לי הגיוני להתרגש כל כך בגלל אותה חתיכת בד עם ציורים. הרי ברור שהיא לא יכולה להציל אותי משום דבר. ובכל זאת, במאידאנק הרגשתי שהי כן. למרות שאפילו תוך כדי חשבתי לעצמי "את מטופשת! מה את מחבקת דגל? מה זה יעזור לך?". אבל זה עזר. כנראה שכשרגשות כל כך חזקים מתחילים לפעול, כמו הרגשות שהיו לרבים מאיתנו בזמן הסיורים במחנות, ההגיון מפסיק... דבר שני: ברור שלא חזרו לחיים לגמרי רגילים. אבל תראי לאילו הישגים הם הגיעו? באופן יחסי למה שהיה להם בתקופת השואה... את יודעת מה? אפילו באופן יחסי להישגים שהיו להם לפני... הכוונה שלי הייתה ש
דרך החיים שלהם חזרה להיות פחות או יותר נורמאלית. נכון שרבים מאוד סבלו בחייהם אחר כך והיו להם בעיות פסיכולוגיות קשות. החיים שלהם השתנו מבחינה נפשית וכנראה מבחינת היחס שלהם לחיים, אבל מבחינת הדרך בה הם פועלו וחיו, הם השתנו בצורה מועטה, יחסית, לעומת הנפילה הדראסטית שהייתה להם בתקופת מלה"ע I. ואני מעריצה אותם על כך.