אני זוכרת בפירוש
אחד מהבנים הולך בצד שמאל שלי, קצת קדימה. עטוף בדגל שלנו. והדגל שלנו עוטף אותו. מגן עליו. האידאלים שלי קיבלו דחיפה רצינית בעקבות הנסיעה. אני מבינה שאני חלק ממשהו גדול ממני בהרבה. אין לי הבנות ברורות לגבי כל מיני נושאים פולטים וצבאיים (אני אומנם מתגייסת כמתנדבת וזה חשוב לי ביותר, אבל אין לי מושג אם זה קשור ולו במעט לנסיעה לפולין). אבל אני יודעת שבמסע הזה, אני הרגשתי גאווה. עם נשימה שמילאה את הריאות שלי שם, לקחתי חלק מהם איתי. ואותם לקחתי לישראל.
