חשבתי שעסקת השבויים תדעיך את הכאב,
אבל הוא גדל עוד ועוד. אתמול עוד הייתה בי תקווה ואף אחד לא גרם לי להאמין שהם יחזרו בשלום, אני גרמתי לעצמי להאמין בזה. כשקורה משהו נורא כל כך נשענים גם על טיפת התקווה הקטנה ביותר, זו שהתנפצה כשראיתי את שני הארונות עם גיבורינו בפנים. וזה גרם לנו להיות עוורים לאמת, עוורים לכך שאנחנו נמצאים במלחמה תמידית עם פראי אדם, עלובי נפש, אלה שאיבדו כל רגש אנושי.