פעם ראשונה שראיתי את שליחי הבלוז...
והתאכזבתי. קשות אפילו. 1.הם כל כך מחפפים את קולות הליווי המהממים של פינק פלויד בתור התחלה, מה שווה דארק סייד בלי הכושיות המגניבות, הה?. 2. הסאונד היה כל כך חזק שחשבתי שבאתי למסיבת טראנס ולא להופעה, הגיטרות שלהם נשמעו לי כמו יבבות שמרעידות את הטוויטרים עד כדי עיוות הצליל ואוברטונים די מחרידים. 3. הסולן שלהם התבלבל בכניסות לא פעם ולא פעמיים והמבטא שלו על הפנים. וכולו משדר מן עייפות וקדרות כזו. 4. לא אהבתי את האובר פוזה של צ'לי הגיטריסט הראשי שלהם. היא אפילו הגעילה אותי קצת. ולעומתו דווקא אילן וירצברג הוציא שם דברים מעניינים מאוד מהסולואים שהוא ניגן וממש הרגשתי שהוא מנסה לומר משהו. 5. גם בהקשר לאובר פוזה של צ'לי והסולן דני... הם גורמים לכל שאר הלהקה להראות מאוד אפורה ולא חשובה, אני בשלב מסויים של ההופעה קלטתי שלא הקשבתי ולו לרגע לתפקיד הבס או לתפקיד התופים דבר שברוב ההופעות שיוצא לי לראות אני עושה די בטבעיות אבל במחשבה שניה, אני שומעת את זה בד"כ כי נותנים בתוך הלהקה מקום לשמוע את התפקידים האלה שהם מעניינים לכשעצמם והשליחים לא נותנים מקום לרית'ם סקשן שלהם לבלוט בכלל וזה חבל. בגדול אין ספק שהם נגנים מעולים כולם, אבל הגישה שלהם להופעה, הסאונד הצרחני שמעוות את הצלילים, החיפוף של כל מיני סולואים ותפקידי שירת ליווי, פגמו לי מאוד בהנאה שבהופעה.
