הוא אדיוט לחלוטין! (ארוך ואישי)
קראתי את השרשור אתמול עוד לפני שנכנסתי לפה, ואח"כ קראתי פה ולא הגבתי, וחשבתי על זה הרבה גם אתמול וגם היום. רק בתור הקדמה - אני אישה "ששוקלת 80-90 ק"ג ואפילו יותר" וזה כ30 ק"ג יותר ממה ששקלתי לפני ההריון, לפני שנתיים, ואני מרגישה חרא עם עצמי, באמת, גם בלי לחשוב מה אחרים חושבים עלי. וגם אני שואלת את עצמי "איך לעזאזל הגעתי למצב הזה?" כשאני עושה הליכות אני לובשת טייטס וחולצה שלפעמים נצמדת לי, ואני הולכת, רחמנא ליצלן, ברחוב, ולא בחדר כושר, ווממש לא מעניין אותי מה אנשים חושבים עלי. אני רואה בחורות שלבושות הרבה יותר "גרוע" ממני (זה בעיני המתבונן) ומציינת לעצמי שלא הייתי מתלבשת ככה - ולא הייתי רוצה שלירי תתלבש ככה - אבל לא יותר מזה. מצער אותי לדעת שחלק גדול מהאוכלוסיה בארץ ובעולם הם קורבנות אופנה, ששופכים הון כסף על הבגדים הכי נחשבים (גם אם זו גופייה של פוקס שרואים על כל בחורה שלישית ברחוב), אבל כולנו לוקחים חלק במשחק הזה - מי פחות ומי יותר. אני לא מחליפה מלתחה כל עונה, רק מחזקת את אוכלוסיית הארון בכמה שחקני חיזוק, אבל ללירי אני קונה ה-מ-ו-ן בגדים ונהנית מזה מאוד. לי, למשל, נורא חשוב שהבגדים יתאימו מבחינת צבעים גם לגרביים ולתיק, ולא אכפת לי אם הם לא הכי הכי באופנה. אני נהנית לקנות בגדים, אפילו עכשיו כשאני במידה גדולה, כי אני כן רוצה להראות טוב ככל שאפשר. בעיני להראות טוב ככל האפשר זה לקנות מכנס קצת לוחץ שיכניס את הבטן וחולצה רחבה, ובעיני אחרת ששוקלת כמוני ויש לה אותו מבנה גוף להראות טוב זה ללבוש חצאית מיני וחולצת בטן. שיהיה לה לבריאות, מי שזה לא מוצא חן בעיניו יכול בהחלט לחשוב שהיא נראית מגוחך, מגעיל וכו', אבל אם הוא ישפוט אותה לפי זה - או ישפוט אותי שאני נראית כמו סבתא באוהל ולכן לא כדאי לטרוח להכיר אותי, להתייחס אלי בצורה נאותה וכד' - אז הבעיה היא לחלוטין שלו, והוא כנראה - אדיוט!לחלוטין! בתור שמנה שלא מרוצה בכלל מהמצב (רזה לשעבר) אני לא מרשה לעצמי הרבה דברים... לא הולכת בקיץ עם מכנס קצר יותר מ7/8, כל השמלות הקיציות הנחמדות שלי לא יצאו מהארון כבר שנים, אני לא לוקחת את הבת שלי לבריכה, ואם אני לוקחת אותה לים אני מקפלת את ה7/8 וטובלת קצת את הרגליים ולא ממש נהנית, כי אפילו עם הבגד ים ההיפופוטמי שלי (זה עם החצאית...) אני מרגישה חשופה מדי. אני מתביישת להסתובב בעיר שנולדתי וגדלתי בה וההורים שלי חיים בה, כי אני חוששת להכיר אנשים מהעבר שירחמו עלי או ילעגו לי, אני מרגישה שכשאני אוכלת בחוץ מסתכלים עלי(פעם כשהזמנתי אוכל אמר לי אדם מבוגר"בשביל מה את צריכה את הצ'יפס הזה?")(ובמפגשים משפחתיים תמיד מעירים לי שאני מוזנחת וכמה השמנתי ולמה אני לא עושה משהו עם עצמי). אני מרגישה רגשות אשם כלפי בעלי, שהתחתן עם בחורה במידה 36-38 וחי עם אישה במידה 46. ולמרות כל זה - אני מרשה לעצמי להנות מהחיים. אני יודעת שאני שווה יותר ממה שאני נראית, ולמרות שזה די מבאס להסתכל במראה - אני תמיד מחייכת אל עצמי! אני משתדלת להשלים עם המצב. האמת שאני לא באמת מתרגשת מדבריו של האדיוט הזה. כי הוא לחלוטין אדיוט, ולהיות טיפש ואדיוט זה הרבה יותר גרוע בעיני מלהיות שמן. אני פשוט יודעת שהבעיה האמיתי היא שגם אנשים אחרים, משכילים, אינטיליגנטיים, נותנים לרושם הראשוני להשפיע עליהם יתר מדי, ולאופנה או לדרך בה אנשים מתלבשים להשפיע עליהם יותר מדי.(עבדה איתי אישה מבוגרת ששנאה לעזור ללקוחות השמנות, הן תמיד הגעילו אותה, היא ארמה שהן דוחות ומסריחות, ולהזכירכן - מדובר בחנות "שילב"..." טוב, נסחפתי, אבל אני לא בטוחה שהצלחתי להעביר את המסר כולו. האדם הוא *לא* מה שהוא לובש, הבגד *לא* עושה את האדם, במיוחד לא בתקופה הזו שבה אנחנו חיים שיש כזו פתיחות - והיא מבורכת בעיני - אכל אחד הטוב בעיניו יעשה!
האם ביקיני שחושף את הבטן ההריונית?
