הודעה חדשה להקפצת ההודעה של יעלי

yaeli4

New member
פותחת שאלה לדיון../images/Emo11.gif

מה דעתכם, האם צריך להתחשב בדעתם של ילדים כשבאים לבחור את בן הזוג החדש איתו רוצים להתחיל פרק חדש? האם בגלל שהילד או הילדה מנישואינו הקודמים, לא מרוצים מסיבות אמוציונאליות, ולא בגלל שבן הזוג החדש חלילה גורם להם נזק או מתנהג אליהם רע, אלא, על פניו, בהתנגדות גורפת, אינו מעוניין בכניסתו של אדם זר ל"תא המשפחתי עם אמא", ולא מוכן לשמוע מאיחוד לצורך פרק ב'. האם האם צריכה לוותר על אושרה, או האב, על אושרו? האם צריך ללכת עם הילד, או לעשות מה שליבנו חפץ למען אושרנו הזוגי והעתידי? זורקת שאלה לדיון. מעניינות אותי התשובות שלכם.
 

yaeli4

New member
לאוהי, ידידי ורעי

רציתי להגיד לך שלא תחשוב שלא שמתי לב להודעה שלך שבה פרקת קצת, על קצה קצהו של המזלג, איזשהו רמז קטנטן מהסיפור האישי העצוב שלך, שהתחבר לך לסיפור של "עוף כנף" אבל מהצד ההפוך. למרות שלי כבר סיפרת פעם, אולי בכל זאת תרגיש נוח לשתף עוד אנשים פה שאוהבים אותך ומוכנים לפתוח אוזן וגם לב? בכל אופן, איך שתרגיש - אבל שתדע שאנחנו פה לשמוע מתי שיבוא לך. מכל ה-
 
יעלי אחלה שאלה../images/Emo45.gif

ילדים (יש קשר גם לגילם)... לדעתי כאשר נכנס מחזר ,חבר ,אהוב לבית בו מתגוררים ילדים,והם מרגישים שהוא לא לטעמם ,זה תמיד ישפיע עלינו כהורים,כולנו רוצים לשמוע שהבחירה שלנו מוצאת חן גם בעינהם. אם ילדנו אומרים בקול ברור אמא זה לא מתאים לך אך אני מכבד את רצונך,אנחנו נחדד חושינו ונחליט לטעמינו. אני לא הייתי נותנת לילדיי את הכח להחליט אבל ברור לי שאם ביתי הקטנה תרגיש עם בן זוגי בתחילת הקשר ,רע.יש מקום לעשות סדר ואף להעיף. כולנו יודעים כמה קשה לילד לחיות עם הורה חורג שהם לא אוהבים ואיך זה בסופו של דבר משפיע על הזוגיות. בקיצור ,דעתם חשובה לי מאד ,ולרגע לא אבטל אותם בגלל היותם ילדים. בשבילי בן זוג אמיתי חייב למצוא חן גם בעיני ילדיי,לפחות ברמה הבסיסית.
 

*יערית

New member
../images/Emo45.gif.....

אבל איפה אוהי
{תעלומה האם אוהי עדיין מכין את השטח..או מוריד 2 קילו מיותרים בכירסו
}
 

עלמה 3

New member
אכן תעלומה , אולי צריך לעשות טרום

מפגש , לעזור לאוהי להכין את השטח
אוהי
צריךךךךךךךךךךךךךך עזרה או שאתה רוצה לשמור על הכרס
וקולולולולול ליעלי ולכולם על השער של תפוז
עלמה
 

rolan

New member
שששששש אוהי עכשיו

מספר לי סיפור לפני השינה
אבל אבל מחר תעודדו אותו
הוא יכתוב - בטוח
נכון אוהי
 

rolan

New member
שאלה קשה

ומעולם לא נתקלתי בבעיה כזאת... הפעם הראשונה, מיד לאחר גירושיי, בה נקשרתי לבן זוג, בנותיי היו צעירות ופחות מעורבות. הן קיבלו אותו בקלות יחסית גם בשל העובדה שהיה "עציץ", לא מעורב ממש במה שקורה בבית ולא אמר מילה על אופן חינוכן וגידולן - לכאורה, לא הפריע להן... בפעם השניה, היה זה אוהי שנכנס לחיינו בסערה, לפני כשנה. אוהי נכנס אחרי תקופת "צינון" ארוכה מאז הסתיימו יחסיי עם הראשון. החלל שנפער במשך הזמן היה גדול ועמוק, אוהי נשאב אליו בקלות. שבלולית וסייחה עזרו לו ולי לשאוב ולהישאב, הן ממש שיתפו פעולה בכל התקופה הזו - כמו למשל, הזמינו אותו לבוא אלינו, שוחחו איתו, יצאו איתנו לבילויים משותפים ועוד ועוד... הקשיים או חילוקי הדיעות התחילו כאשר חיינו יחד ממש - עליהם גישרנו די בקלילות. היום כשנה אחרי, כשאנחנו שומעים על משפחות שכמותנו, אנחנו יודעים שעלינו על דרך המלך והאופק בהיר וברור. סליחה אם הארכתי בדברי... נחה עלי המוזה...
 

סול11

New member
שאלה מורכבת

יעל אפרוס את שאלתך. 1.האם שאלנו את ילדינו האם ברצונם לבוא לעולם?.לא. 2.האם נעשה נסיון כן ואמיתי על ידנו להכינם למצב חדש?? 3.אין אנו צריכים לוותר אבל רצוי וצריך להסביר לילד את המצב בו אנו נמצאים, 4.בשום מקרה לא לאפשר לילד לקבוע איך יראו חיינו בעתיר.שהרי הם גדלים מתאהבים מקימים משפחה ואנו נותרים לבד,או עם בן זוגנו. 5.כל קשר חדש שאנו יוצרים מעורר אצלם התנגדות .וזאת ממספר סיבות.והראשונה היא.שאיפתו הטבעית של כל ילד היא לתא משפחתי שלם,ובעקבות יצירת קשר זוגי חדש של מי מההורים אופסים לדעת הילד הסיכויים של איחוד התא המשפחתי מחדש.סיבה נוספת היא.מאז הפרוד ועד ליצירת קשר חדש ההורה היה כולו של הילד!. וקשר חדש לדעתו של הילד ירחיק ממנו אותנו ו/או יפחית את תשומת לבנו. 6. צריך להוליך את הילד להבנה שישנו עולם נוסף פרט לעולמו הוא,ואין כל סיבה לחששותיו וחלקו לא יגרע. לסיכומם של דברים.ננהג בתבונה ובשיקול דעת כל אחד יתקדם בהתאם לקצב שלו ושל הילד. סול
 
שאלה בלי תשובה - או עם אלף תשובות

אני חושבת שזו אחת מאותן שאלות, שהתשובה עליהן כל כך טעונה, שאנחנו נוטים לתת תשובות שונות בשלבים שונים בחיים. ואנשים שונים, עם חוויות שונות, יתנו תשובות שונות. וכולן יהיו נכונות. יש כמה דברים שמשפיעים על השאלה ששאלת. אנחנו רוצים שהילדים שלנו יהיו מאושרים. אנחנו רוצים שאנחנו נהיה מאושרים. אנחנו לא רוצים להאמין שיש לפעמים סתירה בין שתי השאיפות האלה (לא תמיד - האמת, כמעט תמיד לא - אבל לפעמים). השורה התחתונה שלי היא שבוודאי שלגיטימי שההורה ייכנס למערכת יחסים חדשה, גם אם הילד מתנגד. הויתור של ההורה על האושר בסופו של דבר יעיב גם על יחסיו עם הילד. מה שכן, אם יש התנגדות חזקה של הילד, זה בהחלט צריך להילקח בחשבון כשמחליטים על הצורה של הקשר - מגורים משותפים, נישואין ושאר סידורים מהסוג הזה הם אולי לא הפיתרון הנכון כאשר יש הנגדות מסיבית של ילד. ושוב, זה תלוי גם בגיל הילד. אני, בעוונותי, כשהייתי גרושה טריה, שאל אותי הבן שלי בן ה-5 (האנרכיסט בשבילכם, אני מצטערת אם הכינוי הזה מפריע למישהו אבל הוא הילד שלי ואני אקרא לו איך שאני ארצה), מה יקרה אם יהיה לי בעל חדש והבעל החדש לא יאהב אותו. אני עניתי לו שאני מבטיחה לו, והבטחות אני מקיימת, שלא יהיה שום בעל חדש אם הוא, המועמד לבעל חדש, לא יאהב אותו, את הילד. אני לא בנאדם של הבטחות ואני נמנעת מהתחייבויות של מאה אחוז כדי לא להצטרך לאכול בסוף את הכובע וגם לאכזב, אבל בדבר הזה לקחתי עלי התחייבות מוחלטת. ואני מאד שמחה להגיד, שהאור שלי בהחלט אוהב את הילדים. הם שניהם (הגדולים שלי, מהסיבוב הראשון) גם אוהבים אותו לדעתי אבל כל אחד מהם נמנע מלהודות בזה מסיבותיו הוא. האנרכיסט כי הוא כזה, כי הוא יוצא יותר גבר בעיני עצמו כשהוא בכסאח עם בעלי, והפרימדונה כי היא בהסטריה שאולי יש בזה בגידה כלפי אבא שלה הביולוגי אם היא תאהב את בעלי. היו שנים שהיא הייתה פחות או יותר מאוהבת בו, אבל בשנים האחרונות זה די רע. מצד שני, מעניין, את אשתו של האבא שלהם הם לא אוהבים בכלל. או לפחות כך הם אומרים. אולי מתוך איזו נאמנות מעוותת כלפי, לכו תדעו. אבל אבא שלהם בהחלט לא שאל אותם מה דעתם על נישואיו, לא בפעם השנייה ולא בפעם השלישית! אצלינו, הפרימדונה הייתה במשך שנים בדעה שאנחנו התחתנו כי היא ביקשה מאתנו. אז מה היה לנו כאן? אי אפשר לתת לילד לנהל לך את החיים, אבל צריך לקחת את הרגשות שלו בחשבון. בסופו של דבר, כמה בנאלי. נשיקות.
 

rolan

New member
אני חייבת חייבת חייבת

לומר לך קרן שאני אוהבת את הגישה שלך את התשובות שאת נותנת לכאן לשאלות עם עומק יש לך את זה וזה ממש מתאים לנו תמשיכי להיות כאן
 
אני חושבת שבמידה

ואין הוא מזיק להם לא הייתי נפרדת ממנו רק בגלל שזה לא מוצא חן בעיניי ילדי. כמובן שעל בן/בת הזוג להתיחס אל הילדים, לדבר עימם, לנסות למצוא עימם שפה משותפת והכי חשוב לא להרים ידיים! אני חושבת שגם גיל הילדים מאוד חשוב.
 

yaeli4

New member
ואני חושבת, שכל מה שקרן אמרה

אני חותמת עליו במאה אחוז, אבל מה עושים, וזו השתלשלות של השאלה, שהכול בסדר בהתחלה, והילד אוהב את בן הזוג החדש ופתאום... עוברות שנים, וזה משתנה. והילד כועס, והילד שונא, והילד רוגז, והילד רוצה שוב את מה שהיה קודם, והילד מבין שזה לנצח, ובעצם היה לו חלום שאולי אבא ואמא יהיו שוב ביחד, ובעצם, הוא רוצה את אמא רק לעצמו (או אבא, לא משנה) והכול משתנה. מה עושים אז? איך מרגיעים ילדים כאלה? איך משיבים אותם למסלול? איך מסבירים להם שזה דבר נתון וכך זה יהיה, בלי לפגוע בהם ובלי לתת להם הרגשה שזה שזה כואב להם, זה "לא מעניין אף אחד"...
 
בראש ובראשונה צריך להבין מדוע

היחסים מתקלקלים. לכל ילד יש חלום שהוריו יחזרו להיות יחד אך עבור ההורים חלום זה אף פעם לא היה קיים מבחינתם. אי אפשר תמיד לרצות את הילד אך אור לתת ליחסים להגיע לכדי בכי רע. אם בהתחלה הכול היה טוב ויפה מה קרה עכשיו? הרי אם את אוהבת אדם את לא מפסיקה לאהוב אותו כך סתם או בגלל שעברו 5 שנים.משהוא היה צריך להתרחש ב-5 השנים האלה בכדי שהילד ירגיש כעס ושנאה. אי אפשר להסביר לילד אבא ואמא לא יהיו יותר לעולם יחד מפני שיש לו ציפיות מסויימות אין שום דרך בעולם בה תוכלי להסביר לו זאת ללא תחושות שליליות נלוות. צריך להסתגל למצב. "לא מעניין אף אחד" זה רק כאשר לא עושים שום דבר בכדי לברר את המצב ולשפר אותו.
 
דעה אחרת

קראתי בעניין את השירשור הזה ואני מוצאת את עצמי בדעה ממש אחרת מרובכם. נכון שייעוץ הוא דבר חשוב בעת משבר, ולא חשוב ממה הוא נובע. אבל אני לא מסכימה שתמיד יש "סיבה" או "מקור" לקילקול היחסים עם ההורה המורכב. כמו תמיד, אני יכולה לדבר רק מנסיוני שלי. ספרתי לכם שבהתחלה הכל היה טוב בין בעלי לבין הילדים הגדולים שלי. עם השנים, מערכת היחסים עם הפרימדונה הלכה והדרדרה. לא בגלל שקרה משהו, אלא בגלל שהיא גדלה, התבגרה, הפנימה שהיא חיה במצב משפחתי שונה מהשגרה, והתחילה לשדר לכולנו את מה שהיא לא חוותה בזמן הגירושין: שהיא לא שמחה שהיא לא חיה עם האבא הביולוגי שלה. ועל זה היא מענישה את כולם, הרבה מהזמן. האור שלי לא אשם לגמרי - הוא פשוט לא אבא שלה. לזכותו ייאמר שמעולם לא ניסה להכנס לנעליו של אבא שלה, אבל הוא האיש שמתפקד בבית שלנו על תקן אבא ולכן הוא סופג ממנה את מה שהוא סופג. היא מתנגדת אליו עקרונית ושונאת אותו עקרונית (וכמו שכבר ספרתי, לדעתי - אוהבת אותו בסתר...). לא קרה כלום. איש אינו אחראי למצב ובוודאי שלא אשם. אף אחד לא יכול היה למנוע את זה, גם אם היינו מאד חכמים. חשוב מאד לדעתי לא להתפתות להלקאה עצמית בהקשר הזה. אני מסכימה שצריך להבהיר לילדים שאנחנו ערים למצוקה שלהם ומבינים אותה, אבל מכאן ועד להכנע לתכתיבים של התנהגות פרועה, חוסר נימוס, חוסר ציות והשלטת טרור בבית - הדרך ארוכה. אנחנו מתמודדים עכשיו עם התנהגויות נוראות מצד הפרימדונה שלי - ועם כל כמה שזה קשה, אנחנו עושים את המאמץ כן להכריח אותה להשאר בתוך מסגרת מתקבלת על דעתנו של התנהגות. אני מרגישה שאם אנחנו לא נכפה עליה את הגבולות האלו, המצב רק יחמיר כי היא תרגיש שהיא לא מוחזקת בכלל. כאן זה בכלל לא קשור לזה שהמשפחה מורכבת, אלא נטו לזה שהיא בת 14 ומשתוללת. ובתוך כל זה, מה המקום של האם, או האב, הביולוגי של הילד? איך אנחנו מתמודדים עם הדחייה הזו שהם משדרים, של בן הזוג שלנו ושל הבחירה שלנו? איך אנחנו מגיבים לאמירה הכמעט מפורשת שלהם, שאנחנו חייבים להם הרבה יותר ממה שאנחנו חייבים לעצמנו? אני לא יודעת לענות על זה. הלוואי וידעתי. יום טוב.
 
יעלי

הולכים ליעוץ מדברים עם בן הזוג,מסבירים שבעיה של ילד שלנו היא בעיה של כל המסגרת,ולכן חייבים לטפל,ולעזור. בדיוק כמו עם ילד משותף. זאת לא בעיה או כאב רק של הביולוגי/ת .
 

yaeli4

New member
יונה, מה הקשר לייעוץ. שאלתי משהו

אחר. לא אמרתי שמישהו עשה משהו הביולוגי והבן/בת זוג, אלא שפשוט הילד גדל והשתנה. אני לא מדברת כרגע על מקרה פרטי, אלא באופן כללי. מה עושים אם שינויים בחיים שקורים פתאום לאחר כמה שנים ופתאום הילדים שהסתדרו בעבר, לא מסתדרים כיום עם בן/בת הזוג שהתווסף לקשר ואינו ביולוגי. האם לדעתכם ילד יכול להרוס את נישואי הוריו בגלל שהוא מתנגד להורה הלא-ביולוגי? מעוף כבר ענה את תשובתו.
 
למעלה