הופכת את השאלה של ענתש לסקר>

[lulyK]

הופכת את השאלה של ענתש לסקר>

עם מי אנחנו הכי מזדהות? מג, ג'ו, בת' או איימי?

 

[lulyK]

למרות שמאד רציתי וניסיתי

להזדהות עם ג'ו (כי די ברור שהיא הגיבורה של הספר, לא?), אין לי ברירה אלא לבחור באיימי. חד משמעית.

 

[lulyK]

הנימוק....../images/Emo13.gif

זו כמובן פרשנות שלי: היכולת לדאוג לעצמה (להרשות לעצמה להתאהב בלורי, לנסוע לפריז), האהבה לאמנות. וגם כי השאר כל כך כל כך רחוקות ממני, שאין ברירה. ענתש - שאלה מעולה מעולה.

 

[גלים של שניים]

../images/Emo9.gifרק הבהרה קטנה

לכל אלה שמתביישות כי הן לא יודעות על מה לעזאזאל מדברים. אז הספר הוא "נשים קטנות"? בחיי שלא זוכרת מה כל אחות סימלה...מתי קראת אותו בפעם אחרונה?

 

[daldan]

לא זוכרת כבר את הדמויות

אם מישהי תתן קצת מידע על כל אחץ אשמח להשתתף (זוכרת במעורפל את דמותה של ג'ו)

 

[ענתש]

הנה... אבל ככה הן הצטיירו אצלי

אני מניחה שכל אחת ראתה את זה אחרת ואני חושבת שאין אישה שלא הזדהתה עמוקות עם אחת הדמויות כשקראה את הספר. אני מספרת בגדול ומשתדלת להמנע מביקורת על המובן מאליו (שזה ספר בריטי מאד ויקטוריאני עם יחס שוביניסטי ומתנשא משהו כלפי נשים, למרות שהוא עוסק בהן... כשקוראים את זה בתור ילדה לא שמים לב

):

מג - האמהית (לא סתם קוראים לה מרגרט, כמו אמא שלהם), הבת הטובה שתמיד הולכת בתלם והכל אצלה "כמו שצריך". מתנהגת לפי החוקים ותמיד מרצה את כולם. הכי ליידי מכולן ודי האנטי תזה של ג'ו. מבחינת העלילה - מתחתנת בסוף עם מר ברוק, המורה של לורי (השכן). שהוא ג'נטלמן שמחזר אחריה בצורה ויקטוריאנית אמיתית. גורמת אושר גדול להורים שלה והופכת לאמא בערך באמצע הסיפור (אמא לתאומים) שההתמודדות שלה עם האמהות קצת קשה בהתחלה אבל מוצלחת.

ג'ו - המרדנית, החכמה, בעלת החלומות הגדולים להיות סופרת מפורסמת. בעלת התוכניות הכי הרפתקניות. ותמיד תמיד מרוב תוכניות ופה גדול מקלקלת לעצמה

יש לה לב טוב (היא מכרה את השיער שלה) ופה גדול והיא קצת טום-בוי. החברה הכי טובה של לורי וכל הזמן בטוחים שהם יתחתנו בסוף, אבל היא מסרבת לו ושוברת את ליבו. מבחינת העלילה - בסוף הולכת להיות מורה (רווקה זקנה כהגדרתה) ופוגשת את פרופסור בר שהוא חכם מאד וגם מבוגר ממנה ואבהי מאד כלפיה (מכוון אותה לכיוון הנכון בחיים בעדינות ובחן). בסופו של דבר הם פותחים פנמיה לבנים ומגדלים ומחנכים הרבה ילדים עזובים (יש גם ספר המשך... "גברים קטנים" שעוסק בפנימיה שלהם).

בת' - המלאך. הנשמה הטובה, הילדה שלא עושה רע לאף אחד. המוכשרת מאד (מנגנת בפסנתר), הביישנית, והמופנמת. הילדה שתמיד בהווה את הדבק בין האחיות כי למרות שכולן שונות נורא כולן גם אוהבות אותה. בהתאם לדמותה היא מתה ממחלה באמצע הספר בערך כי מלאכים לא יכולים לחיות על האדמה... (כמה בכיתי בחלק הזה).

איימי - החצופה והנועזת (זוכרות את סיפור הלימונינים ?). היפה, "מלכת הכיתה". מתוסכלת מזה שהיא הכי קטנה. גברת מגונדרת שכזו אבל גם חכמה ותכמנית במידת מה (כיאה לאחות קטנה). היא גם ישירה ואמיתית וכנה (איך שהיא ישרה את לורי במקום !). מבחינת עלילה - נוסעת ללות את הדודה באירופה וקונה לה שם לא מעט השכלה ושלוות נפש ובסוף מתחתנת עם לורי, השכן. זהו אני חושבת. תוסיפו כאוות נפשכן.

 

[yaelia]

ספר אמריקאי מאוד

מתקופת מלחמת האזרחים, אבא של הבנות הוא רופא בחזית. משפחת מארץ' כמובן שייכת לצד של הצפון, המוסרי ותפיסת העולם שלהן היא האריקאית החסדנית והמוסרנית במהותה - באין גברים באזור, הנשים עומדות ברשות עצמן, הן עצמאיות,פרקטיות ויכולות להתפרנס לחיות היטב בזכות עצמן. ברגע שהגברים נמצאים, הן חוזרות להיות נשים קטנות שעצמאותן תלויה בהסכמת הגבר האחראי באזור.

 

[ענתש]

../images/Emo45.gif בגלל זה אמרתי שאני לא מוסיפה

ביקורת... בתור ילדה זה היה אחלה ומשהו להזדהות איתו. רק כשקראתי שוב בתור מבוגרת נעשה לי רע. אבל לדעתי זה בכל זאת ספר חובה לכל ילדה באשר היא, התועלת וההנאה עולות על הנזק.

 

[אמברון]

"נשים קטנות" לא?

גם ג'ו, למרות המרדנות, השאפתנות, הנון-קונפרמיזם והחרטא הפכה, בסופו של דבר, לאשה קטנה (של בר). האושר בסיפור הוא תלוי חיתון / אהבה

 

[אדר שלי]

קצת מג'ו וקצת מאיימי../images/Emo141.gif

אני המרדנית של המשפחה ובעלת השאיפות הגדולות, אמיתית, ישירה וחצופה כמו איימי (אבל לא "גברת מגונדרת" כמוה).

 

[lulyK]

קראתי אותו בפעם האחרונה

הרבה לפני גיל 20, אבל: 1. קראתי אותו עד אז די הרבה פעמים. 2. ראיתי לפני כמה שנים את הסרט עם וינונה ריידר (ואריק סטולץ, יש לומר), לא נהנתי אבל זה ריענן את זיכרוני.

 

[ענתש]

נכון שאלה מעולה ?

אבל לפחות תנמקו

כל חיי רציתי להיות ג'ו (טוב, כולן רוצות - לא ?) אבל נאלצת לבחור במג. הילדה הטובה שהולכת בתלם ושתמיד בסוף עושה את הדבר הנכון והאושר של חייה הם הסתפקות בבית חמים, הבעל והילדים. חלומות הגדולה שלי - תמיד ישארו דומים לאלו של ג'ו (וכן המשיכה הברורה שלי לגברים חכמים נורא סטייל פרופסור בר שבמהותם מבוגרים ממני, חכמים ממני ומסוגלים קצת לכוון אותי בחיים. טוב, גם התחתנתי עם אחד כזה...).

 

[cookie1]

ג'ו

היא זו שנחרתה לי בזכרון מאז קראתי את הספר וגם בילדות הייתי "בן" כזו.

 

[אמברון]

ג'ו

בעיקר בגלל שעם האחרות לא יכולתי להזדהות.

 

[גלים של שניים]

טוב אז אם כך מג

 

[yaelia]

חייבת להסכים עם לוליק

לחלוטין איימי, אם כי הרבה פחות מפונקת והרבה יותר פמיניסטית.

 

[ה ו ב י ט]

לגמרי מג... למרות החיבה העזה

לג'ו בעת קריאת הספר (אותו קראתי בערך 5 פעמים בתור ילדה ומתבגרת). אז כן... ילדה טובה, שואפת לרצות את הסביבה הקרובה, דואגת למשפחה, נהנית מהדברים הקטנים בחיים ובראש ובראשונה מהמשפחה. הייתי מאוד רוצה לקבל כמה תכונות מהדמויות האחרות כמו אסרטיביות ותעוזה (איימי, ג'ו). אבל טוב לי עם מי שאני

איזה כיף, השאלה הזו החזירה אותי לספרי הילדות שאהבתי. נעים.

 

[lulyK]

זיהיתי אותך כאיימי. מה את חושבת?

 

[שרון של לוטן]

שאלה מעולה!

פעם הייתי כמו ג'ו. מאז נהייתי קצת יותר נשית ופחות שואפת להיות טומבוי. אז נהייתי יותר כמו מג. ותמיד רציתי להיות כמו איימי, אבל אף פעם לא הייתי קטנה, יפה ומלכת הכיתה. ומי שהכי אהבתי היה דוקא לורי.

 

[עמית@]

שקוף שג'ו, לא?

ספרים, אימפולסיביות, עצבים, טום בוי, ונישואין עם פרופסור מבוגר

אבל למען האמת כולן קצת חיוביות מדי עבורי