purpleyaler
New member
הוצאת קיטור
לצאת מהבית של ההורים זה קשה. במיוחד שאתה בשנות העשרים המוקדמות שלך, לא יודע כלום על כלום, אוכל אי וודאות לארוחת בוקר ומפחד מהעיר הגדולה.
אני אישית יצאתי בכוח מהבית בגיל 19, מסיבות רבות. ונכון שאנשים עזרו ותמכו בי בדרך אבל לאחרונה אני פשוט לא מבינה את החברים.
יש לי חבר שלא מוכן לצאת מהבית כי הוא מרגיש שהוא לא יוכל להחזיק דירה עם שותפים. יכול היה להיות צעד הגיוני אם הוא לא היה מרוויח 5000 שקל בחודש. במהלך שיחה איתו הוא טען שלחסוך 3000 שקל בחודש זה לא מספיק ולא מצדיק את המאמץ.
חברה אחרת חסכה במהלך הקיץ 20 אלף שקל. היא רוצה לדחות את הלימודים שלה כי היא מרגישה שזה לא מספיק. אבא שלה משלם לה על הלימודים והיא מתכוונת להמשיך את העבודה בחצי משרה.
אני מבינה את החוסר ביטחון בכלכלה ופחד מתכנון לקוי של העתיד שיוביל לדומינו של בעיות, אבל נדמה לי שהחברים שלי פשוט מאוד גרידים.
כשהיית קטנה חיינו חמש נפשות בבית עם משכורת יחידה של 10,000 שקל לחודש. חיינו בעוני ובצמצום אבל זה בהחלט הספיק לצרכים הבסיסיים שלנו.
נדמה לי שהמחאה החברתית הנמוגה שלנו לא לחלוטין מחוברת למציאות. אדם שחוסך בחצי שנה מספיק לשנה בתואר+ מחיה לאותה שנה יכול להרשות לעצמו לפתח חיים עצמאיים. או שזה פינוק? או שזה פחד? או שאולי לי אישית היה כל כך רע שלא היה אכפת לי לצאת בלי להתחשב בתוצאות.
יש לי הלוואות על הלימודים, אני גרה במעונות וההוצאה הכי גדולה שלי היא מנוי לקולנוע לב. איזה מין חיים אנשים בגילנו צריכים להעמיס כדי להרגיש כל כך חסרי ביטחון?
לצאת מהבית של ההורים זה קשה. במיוחד שאתה בשנות העשרים המוקדמות שלך, לא יודע כלום על כלום, אוכל אי וודאות לארוחת בוקר ומפחד מהעיר הגדולה.
אני אישית יצאתי בכוח מהבית בגיל 19, מסיבות רבות. ונכון שאנשים עזרו ותמכו בי בדרך אבל לאחרונה אני פשוט לא מבינה את החברים.
יש לי חבר שלא מוכן לצאת מהבית כי הוא מרגיש שהוא לא יוכל להחזיק דירה עם שותפים. יכול היה להיות צעד הגיוני אם הוא לא היה מרוויח 5000 שקל בחודש. במהלך שיחה איתו הוא טען שלחסוך 3000 שקל בחודש זה לא מספיק ולא מצדיק את המאמץ.
חברה אחרת חסכה במהלך הקיץ 20 אלף שקל. היא רוצה לדחות את הלימודים שלה כי היא מרגישה שזה לא מספיק. אבא שלה משלם לה על הלימודים והיא מתכוונת להמשיך את העבודה בחצי משרה.
אני מבינה את החוסר ביטחון בכלכלה ופחד מתכנון לקוי של העתיד שיוביל לדומינו של בעיות, אבל נדמה לי שהחברים שלי פשוט מאוד גרידים.
כשהיית קטנה חיינו חמש נפשות בבית עם משכורת יחידה של 10,000 שקל לחודש. חיינו בעוני ובצמצום אבל זה בהחלט הספיק לצרכים הבסיסיים שלנו.
נדמה לי שהמחאה החברתית הנמוגה שלנו לא לחלוטין מחוברת למציאות. אדם שחוסך בחצי שנה מספיק לשנה בתואר+ מחיה לאותה שנה יכול להרשות לעצמו לפתח חיים עצמאיים. או שזה פינוק? או שזה פחד? או שאולי לי אישית היה כל כך רע שלא היה אכפת לי לצאת בלי להתחשב בתוצאות.
יש לי הלוואות על הלימודים, אני גרה במעונות וההוצאה הכי גדולה שלי היא מנוי לקולנוע לב. איזה מין חיים אנשים בגילנו צריכים להעמיס כדי להרגיש כל כך חסרי ביטחון?
