עוד על פרשנות אוטומטית ועל תגובה מודעת
שלום מילקי ושלום לכלם,
מילקי, שמחה שהפרטים שהגיעו מאוחר יותר הבהירו לך שהפרשנות הראשונית הלא מייטיבה היתה שגויה, ולאחר הטלטלה הרגשית את שוב מרגישה רצויה ושייכת.
מסכימה בשמחה עם נעמי, שגם בשעת הטלטלה נשמעת הרבה יותר מאוזנת ונינוחה. שאלת אם יש סיבה להיעלב.
רוצה ברשותך לנצל את ההזדמנות ולדבר עוד קצת על פרשנות אוטומטית ועל תגובה מודעת.
לכולנו מנגנון של פרשנות אוטומטית לסיטואציות בין אישיות, הנסמכת על ניסיון העבר שלנו. ההבדל בינינו הוא עד כמה בכל הסיטואציות אנו מגיעים לאותה פרשנות, ועד כמה אנו בוחנים בעצמנו אפשרויות נוספות לפרשנות לאותה סיטואציה, בטרם תגובה רגשית או גיבוש עמדה מחשבתית, או זקוקים שאחרים יראו לנו אפשרויות נוספות.
כתבת יפה מילקי: "אף אחד לא קיפח אותי .פשוט אני רגילה לזה מהבית ומעוד מקומות". זה קורה לכולנו בזמנים כאלה ואחרים, בסיטואציות כאלה ואחרות, או מול אנשים כאלה ואחרים.
החכמה היא להכיר את הפרשנות האוטומטית שלי, למשל במקרה שלך מילקי: "אני מקופחת", ואז, בכל פעם שאני מזהה שזו הפרשנות שלי, יש סיכוי טוב שלאוו דווקא. לנסות לבחון איך עוד אפשר להבין את הסיטואציה.
כל פרשנות תעורר כפי הנראה רגש אחר ורצון לתגובה אחרת.
זה הזמן לבחון את מידת הסבירות של כל אחת מהפרשנויות, ואז לפסול חלק, אולי לחפש מידע נוסף שישפוך אור על הסיטואציה, ורק לאחר שנבין לאשורו - להגיב. זו תהיה תגובה מודעת. מהמוח הקדמי, החושב, ולא מהמוח האחורי, ההשרדותי.
אנחנו בוודאי לא יכולים להתנהל ככה כל הזמן. רק כשמזהים פרשנות אוטומטית.
ב-ה-צ-ל-ח-ה!!