לעוות את התורה - משמע לבטלה
הזרם החילוני אינו מעוות את התורה, אלא טוען שהוא חופשי ממצוותיה. טענה זו אינה מבטלת את התורה, אלא רק טוענת שמי שאינו רוצה לקיים את המצוות יכול לראות עצמו חופשי מהן. אבל היא אינה טוענת שהמצוות אינן מסודרות באופן הנכון שאין לשנותו. לעומת זאת, כאשר הזרם הרפורמי בא לטעון שהוא זרם ביהדות, ושיטתו שיטה ביהדות, ואפשר לשנות שינויים בסיסים וכמוהם כהבדלים החיצוניים שבין שאר הזרמים - הרי זה עיוות שבשורש. עיוות התורה מטרתו להביא אותה לכיוון שאינו אמת, ואז, בהמשך, לאחר שהכיוון המעוות קיבל לגיטימציה, אפשר להראות את העיוות שבו, ולהמשיך לעוות עד שמגיעים למסקנה שכל הנושא כולו מיותר לחלוטין, וממילא - מתבטל לחלוטין. בתהליך כזה הופכים את אנשי הזרם הרפורמי לחילוניים, בהבדל משמעותי מהחילוניים: החילוניים אינם טוענים שהם מקיימים את התורה, ואילו הרפורמי הנוהג כחילוני גמור טוען שבכך הוא מקיים את התורה! מטרתו של הרפורמי להשאיר על כנם רק את המנהגים החיצוניים (מפגש חברתי בביה"כ, פעילות קהילתית וכו'), בלי שום חיוב כלפי ריבונו של עולם, המצווה ונותן התורה. דוגמא לעיוות זה: הקב"ה ציווה על האשה הנשואה לכסות את ראשה - הרפורמית אינה מכירה בציווי זה. הקב"ה לא ציווה על האשה להניח תפילין - הרפורמית "מקבלת על עצמה" הנחת תפילין בעקשנות רבה ובעסק גדול. הקב"ה ציווה על עם ישראל לשמור את השבת - הרפורמי אינו מכיר בהלכות המחייבות בשמירת השבת. וכך נוסע הרפורמי לביה"כ, למפגש הקהילתי, במכוניתו, בשבת קודש, כשלצידו יושבת אשתו גלוית הראש ומניחת התפילין. ביום כיפור יש ארוחה בביה"כ, והאוכל - כמובן שאינו כשר... את בן הזוג אפשר לבחור מכל העולם כולו, ולאו דווקא מבין היהודים... בעוד 10 שנים, לאחר ש"מנהגי תורה" אלו "התקבלו" ע"י היהדות, נמאס לרפורמיות להניח תפילין. ומכיוון שמדעתן הורידו את כיסוי הראש והניחו תפילין, כך מדעתן מחליטה קהילת הנשים הרפורמיות שאין להניח התפילין. לגברים נמאס מהמפגש המשפחתי בביה"כ, והם מקבלים החלטה זרמית שמכאן והלאה עדיף בילוי אחר. מרגע זה והלאה הם נוהגים לחלוטין כמו החילוניים (וזה בדיוק מה שקורה בזרם הרפורמי באמריקה היום), אך הם שייכים ל"זרם ביהדות" שביטל לחלוטין את התורה. והאמת, שהוא ביטל את התורה ביום שבו החליט על מנהגים על דעת עצמו, ובעצם בכל מנהג שבו קיבל הנהגות שאינן מוסכמות על פוסקי התורה - בכך ביטל את התורה כולה. כתוב שכעיקרון, מי שמקבל ומקיים את כל התורה כולה קלה כבחמורה מלבד עניין אחד, שבו הוא אומר שאינו מקבל ואינו מאמין - הרי הוא כופר בכל התורה כולה. כי כל עניין מחובר לחלוטין עם עניין אחר, ואם אדם אומר שעניין מסוים לא מקובל עליו, הרי כל התורה כולה לא מקובלת עליו. (כמובן שאינני מתייחסת כאן למי שלא הכיר עד היום את התורה, ומתחיל להכיר אותה בחלקים ולקבל את מה שנראה לו, ולא קיבל את מה שלא נראה לו. זה מקרה אחר לגמרי. זה המקרה בפועל, ואני מדברת על העיקרון).
