החיילים היהודים של היטלר - היום בטל

[שמוליקכהן]

החיילים היהודים של היטלר - היום בטל

שלום לכם, לפני מספר חודשים היה פה דיון מרתק בנושא בנים למשפחות יהודיות, בני תערובת ששירתו בצבא גרמניה בזמן מלחמת העולם השניה. היום ישודר משדר בנושא זה בערוץ הראשון בשעה 9:40 בערב. בזמנו, בעקבות הדיון, קניתי את ספרו של בראין ריג "החיילים היהודים של היטלר". הספר היה מרתק, ואין סיבה לחשוד שהתוכנית לא תהיה מעניינת באותה מידה.

 

[קוכולין]

פגשתי את ד"ר בריאן ריג בוושינגטון

היתה לנו שיחה מעניינת מאד. הוא בהחלט תופעה נדירה בקרב ההיסטוריונים - לוחם וקצין קרבי שהפך לחוקר, ולכן יודע ומבין היטב כיצד פועל צבא. התחלתי לקרוא את הספר שלו, ומאד התרשמתי. דרך אגב, הוא כתב גם ספר נוסף על הצלת הרבי מליוואוויטש (לא המפורסם, אלא קודמו) על ידי קצינים אנטי-נאצים בביון הצבאי הגרמני. אני גם עוסק בפרשה הזאת בספרי, ולכן (כמו בריאן) הייתי בקשר עם אנשי חב"ד. זו היתה תקופה מעניינת למדי.

 

[שמוליקכהן]

אתה יודע איך קוראים לספר?

אשמח לשמוע פרטים על הספר. בעצם על שני הספרים, זה שמתאר את הצלת הרבי מליובאויטש וזה שאתה כותב.

 

[קוכולין]

הספר על הצלת הרבי

נקרא Rescue from the Reich, אם אינני טועה. הוא טרם תורגם לעברית. למעשה, זה הספר הראשון שמוקדש כולו לפרשה. מלבדו, יש עליה כתבה די מפורטת (וטובה, למרבה ההפתעה) של הרב שאול שמעון דויטש בעיתון כפר חב"ד. דויטש החזיק במסמכים רבים, שרובם אינם נמצאים בשום מקום אחר, אבל למרבה הצער הוא הסתכסך עם חב"ד ונעלם למקום לא ידוע בארצות הברית. יש גם פרק על הנושא בספר גרמני המתאר את מבצעי הצלת היהודים של הקצינים האנטי-נאצים בביון הגרמני, אך הספר לא תורגם לאנגלית. הספר שלי (בעברית) עוסק בהתנגדות הגרמנית להיטלר, ובעיקר בקצינים ובאזרחים שניסו להתנקש בהיטלר מ-1938 ועד 20 ביולי 1944, ביניהם גם אותם אנשים שהצילו את הרבי מחב"ד ויהודים רבים נוספים. בנוסף, הספר עוסק גם ב"שושנה הלבנה", מחתרת הסטודנטים ממינכן, ובגיאורג אלזר, הנגר שכמעט הצליח להרוג את היטלר לבדו. אני דן גם בשאלת המניעים המורכבים של הקושרים, בבעייתיות של מרד מתוך הצבא, וביחסם לשואה ולעם היהודי, כמו גם בהתקבלותו של סיפור ההתנגדות הגרמנית בארצות המערב, בישראל ובגרמניה.

 

[masorti]

ענין הצלת הרבי לא קשור לאנטי-נאציות

באותה תקופה ארה"ב היתה נייטרלית ולא נכנסה למלחמה, וגרמניה רצתה לשמור על יחסים טובים איתה. בגלל לחץ פנימי של יהודי ארה"ב, המימשל האמריקני פנה לגרמניה וביקש לאפשר לרבי לצאת מפולין הכבושה לארה"ב. המימשל הגרמני נענה לבקשה משיקולים מדיניים, והצלת הרבי נעשתה בסמכות וברשות. הסיבה שהופעלו דווקא מישלינגים היא שהם היו בעלי הסיכוי הטוב ביותר ליצור קשר עם יהודים ולאתר את הרבי.

 

[קוכולין]

לא נכון

הייתי ממליץ לך לעיין במסמכים הרלוונטיים, אבל הם כולם בגרמנית. לכן, אני אסקור בפניך מספר עובדות. ראשית כל, האנשים שהצילו את הרבי היו אנטי-נאצים. אדמירל וילהלם קנאריס, במיוחד, הציל מאות יהודים אחרים במהלך המלחמה, גם כאשר היה ברור שאין שום תועלת צבאית או מודיעינית בדבר, שיתף פעולה עם המחתרת האנטי-נאצית מ-1938 ועד 1944, וככל הנראה גם מסר מידע סודי לבעלות הברית בכדי לסכל את מאמץ המלחמה הגרמני. השותף השני בהצלת הרבי, הלמוט וולטאט, אכן לא היה בדיוק אנטי-נאצי (אף על פי שהיה בשולי החוגים האנטי-נאציים), אבל התנגד למדיניות התוקפנית של היטלר ושאף להפסיק את המלחמה. בניגוד לדבריך, הצלת הרבי לא נעשתה בסמכות וברשות. ראיות חד משמעיות מוכיחות, כי הלמוט וולטאט כתב לשליחו המיוחד של קנאריס, וילהלם שמידהובר, כי יש להסתיר את מבצע הצלת הרבי מהרשויות הרשמיות של משרד החוץ. משרד החוץ האמריקני לא פנה לגרמניה כגרמניה. הוא פנה לוולטאט, שמעולם לא קיבל אישור רשמי. וולטאט פנה לקנאריס, אותו הכיר כאנטי-נאצי וידיד גדול של העם היהודי, וביקש ממנו לסייע בהצלת הרבי. בוודאי שגם קנאריס רצה שארצות הברית תסייע להפסקת המלחמה, אך באותה מידה רצה גם להציל יהודים ולהפיל את היטלר. בנושא המישלינגים אתה צודק.

 

[קוכולין]

ועוד דבר

גם אשתו של קנאריס, אריקה, היתה שותפה מלאה ונלהבת במאמצי הצלת היהודים של בעלה, וזאת למרות שהיחסים בין השניים היו די קרירים. העיתון הנאצי "דר שטירמר" הגדיר את שניהם ב-1937 כאוהבי יהודים, שקונים בחנויות של יהודים למרות העמדה הנאצית הרשמית. יש לי עדיין עותק של הכתבה.

 

[Y. Welis]

אבל עדיין, מדוע הם הצילו אותו?

כלומר מי פנה אליהם בבקשה, ואיזו תמורה הובטחה.

 

[קוכולין]

אז ככה

נציגים מסויימים בלובי היהודי (אם כי בהחלט לא כולו) פנו לממשל בארצות הברית. הממשל חשב ככל הנראה (בטעות!) שמדובר בהתגייסות של כלל הלובי היהודי, ולאחר קשיים בירוקרטיים מסויימים נרתם לפעולה. אפילו מזכיר המדינה קורדל-הול היה מעורב במגעים. נציגי הממשל פנו להלמוט וולטאט, שהיה מוכר היטב בחוגים הדיפלומטיים בארה"ב כאיש הקשר הגרמני לועידת אוויאן. וולטאט לא ביקש תמורה ספציפית, אבל חשב שמחווה מסוג זה לארצות הברית תוכל לסייע בהפסקת המלחמה. לאחר מכן, פנה וולטאט לקנאריס, כאשר במגעים היה מעורב גם איש סודו של קנאריס, וילהלם שמידהובר (טיפוס מפוקפק וססגוני בפני עצמו, שימלא בעתיד תפקיד הרה גורל בסיפור נפילתו של קנאריס עצמו). קנאריס הסכים לבקשתו של וולטאט משני מניעים עיקריים: ראשית כל, הוא חשב שהמלחמה תביא לסופה של גרמניה ויש להפסיקה במהירות האפשרית, ולכן סבר אף הוא שמחווה מסוג זה תוכל לרצות את ארצות הברית, שאולי תתווך... ושנית, קנאריס הציל תמיד, לאורך כל המלחמה, את מי שהיה יכול להציל משיקולים הומניטריים, תמיד לאחר שמישהו פנה אליו.

 

[masorti]

קודם כל...

מעולם לא הכחשתי שמרבית המעורבים בהצלת הרבי מלובביץ' היו קשורים לקבוצה האנטי-נאצית. אלא שאני טוען שהצלת הרבי לא נבעה מהאנטי נאציות שלהם אלא משיקולים מדיניים של גרמניה. כלומר, הם הצילו את הרבי כגרמנים נאמנים למשטר - ובלי קשר היו אנטי נאציים בעניינים אחרים. אתה עצמך מודה שהיה מדובר בפנייה של המימשל האמריקני לאישים במימשל הגרמני. מכיון שאתה מכיר את המיסמכים הגרמניים טוב ממני, אצא מהנחה שהפנייה היתה בלתי-רשמית לוולטאט ולא פנייה רשמית למשרד החוץ הגרמני. אבל גם כך, לוגיקה פשוטה מוכיחה שהנימוק למאמץ של קנאריס ואחרים להצלת הרבי היתה בהתאם לאינטרס הגרמני (קרי זה של המשטר הנאצי) ולא ההיפך. במידה ותישמר הידידות עם ארה"ב, היא תישאר מחוץ למלחמה - ולכן גרמניה תוכל להמשיך במסע הכיבושים שלה בסיכון נמוך. (ואדם במעמדו של קנאריס ודאי הכיר את תוכניות המלחמה הגרמניות לכיבוש מערב אירופה ולפלישה העתידית לברה"מ) אילו רצה קנאריס להפסיק את המלחמה, ההגיון דרש שהוא יעשה הכול כדי להכניס את ארה"ב למלחמה מהר ככל האפשר כדי שמנקודת מבט גרמנית המשך המלחמה יהיה טירוף מוחלט. מה שקרה בפועל הוא שנוצרה זהות אינטרסים רגעית בין האינטרס של המשטר הנאצי לשמור את ארה"ב מרוצה לבין התחושה האישית של אנטי נאצים מסוימים ששמחו להציל יהודי. כך שאפילו אם נניח שקנאריס היה אנטי נאצי משיקולים מוסריים ולא רק מתנגד להיטלר כשגרמניה כבר קרסה, הצלת הרבי לכל היותר איפשרה לו לפעול ללא תחושת סתירה פנימית בין חובתו כקצין גרמני לבין חובתו המוסרית. אבל הסיבה הבסיסית להצלת הרבי מלובביץ' היתה מבחינתו האינטרס הגרמני שאותו הוא שירת כחייל.

 

[קוכולין]

הטעות בטיעון שלך

נובעת, לדעתי, מהערכת האינטרס הדיפלומטי של גרמניה. מטרת השיחות עם גורמים אמריקניים לא היתה בשום אופן, למנוע מארצות הברית להיכנס למלחמה. המטרה היתה להניע את ארצות הברית לתווך בין אנגליה לגרמניה, כך שיוכלו להגיע לשלום של פשרה ולסיים את המלחמה מהר ככל האפשר. ב-1939, כניסה של ארצות הברית למלחמה לא עמדה על הפרק. היה קונצנזוס כמעט כללי בארצות הברית, שאסור להתערב במלחמות באירופה, וזאת כחלק מלקחי מלחמת העולם הראשונה. למעשה, ארצות הברית נכנסה למלחמה באירופה רק כשהיטלר עצמו, ברוב טפשותו, הכריז עליה מלחמה. אם קנאריס שירת את האינטרס הרשמי, מדוע נתן הוראה לשמידהובר להסתיר את המגעים מאנשי משרד החוץ? מדוע העביר את הרבי במסלול מפותל על מנת להסוות ולטשטש את עקבות המבצע? מדוע לא ביקש אישור מאף גורם רשמי בטרם פעל? קנאריס בוודאי שלא רצה להמשיך במסע הכיבושים ללא הפרעה. יש חשד סביר מאד, להיפך, שהעביר מידע סודי לבעלות הברית על מנת לחבל במאמץ המלחמה הגרמני. אבל הוא רצה לסיים את המלחמה במינימום אבדות גרמניות, ובמינימום זמן. ב-1939, הסדר שלום עדיין נראה בעיניו אפשרי.

 

[קוכולין]

ובנוגע לפלישה למערב

קנאריס התנגד לה בחריפות, ואף היה מבין אלו שתמכו בניסיון הפיכה, שנועד להפיל את היטלר בטרם יפלוש למערב. הפרשה המשונה הזאת וסיומה האומלל הם כבר סיפור אחר לחלוטין

 

[masorti]

יכול להיות שהתנגד...

אבל הוא הכיר את יחסי הכוחות בצמרת הרייך, והבין שהפלישה למערב תבוצע. כקצין גרמני הוא היה מחויב להצלחת הפלישה גם אם אישית חשב שהיא שגויה.

 

[קוכולין]

בהחלט לא היה ברור לו שהיא תבוצע

קצינים רבים האמינו שבאמצעות לחץ על היטלר ניתן למנוע את הפלישה, שאותה ראו כהרת אסון. אפילו גנרלים נאצים קנאים, כמו רייכנאו, התנגדו לה באותו הזמן. חוץ מזה, קנאריס הרי תמך בפועל בחוגים שהתכוונו להפיל את היטלר לפני הפלישה (קשר 1939).

 

[masorti]

קצת נשמע לי מוזר...

אתה מציג את צמרת הצבא הגרמני כאוסף אידיוטים. בוא ונראה את המצב מנקודת מבט של גנרל גרמני (ובפרט קנאריס)... היטלר סיפח את חבל הריין ב- 1936 בניגוד לדעת הצבא - וצדק. היטלר התעקש לספח את אוסטריה ב- 1938 - וצדק. היטלר התעקש לפעול לסיפוח את חבל הסודטים ב- 1938 למרות חשש הצבא ממלחמה - וצדק. היטלר התעקש לפלוש לצ'כוסלובקיה וסיפח אותה לרייך ב- 1939 - וצדק. היטלר הורה לפלוש לפולין וזכה במחציתה ב- 1939 - וצדק. גרמניה בסוף 1939 היתה מעצמה איזורית בלתי מנוצחת, מוגנת ע"י הסכם עם ברה"מ, והמלחמה עם בריטניה וצרפת היתה לא יותר ממיטרד. אז למה לכל הרוחות שהגנרלים הגרמנים יחשבו ברצינות שישכנעו את היטלר להימנע מפלישה למערב? הרי הקורפורל האוסטרי הוכיח שוב ושוב לכל הגנרלים הפרוסים שהם חבורת נמושות ואילו הוא גאון פוליטי וצבאי.

 

[קוכולין]

הצגת יפה את העמדה

של הגנרלים הנאציים שתמכו בהיטלר באופן עיוור, כמו קייטל ויודל. אבל רובם המוחלט של הגנרלים חשבו ב-1939 שהפלישה למערב היא הרת אסון. אני מפנה אותך לספרו של הרולד דויטש, The conspiracy in the twilight war, שם המהלכים הללו מתוארים במפורט. אבל על התנגדות רוב הגנרלים לפלישה למערב תוכל לקרוא ברוב הספרים הבסיסיים, כולל בספרו של שיירר. אכן, ההצלחה של היטלר במערב הדהימה את הגנרלים המתנגדים ואכן הציגה רבים מהם כ"חבורת נמושות" כפי שתארת. קנאריס התנגד לפלישה נמרצות, כל הזמן, והגדיר אותה כ"סופה של גרמניה". גם לאחר שהצליחה המשיך להתנגד להיטלר, או לתת חסות לאחרים שעשו זאת.

 

[masorti]

אנחנו מדברים על שני דברים שונים...

אתה עוסק בשאלה האם הגנרלים התנגדו לפלישה למערב, ואני מדבר על השאלה האם הם האמינו שניתן לבלום אותה. בהתחשב בנסיבות שהצגתי על הצלחותיו של היטלר עד 1939 ובהתחשב ביחסי הכוחות בין היטלר והגנרלים, לא נראה לי סביר שגנרל בעל אינטיליגנציה סבירה האמין שיוכל ב-1940 לחסום את חלומו של היטלר לפלוש לצרפת. אז גם גנרל שחשב שמדובר במשגה יצא מהנחת עבודה שהדבר יקרה והכין את היחידות הכפופות לו לקראת הפלישה.

 

[קוכולין]

יחסי הכוחות בין היטלר לגנרלים

עדיין לא היו חד משמעיים לטובת הראשון, נכון לראשית 1940. ההתנגדות בקרב הגנרלים היתה עזה, ורבים מהם האמינו שאכן יוכלו לבלום את תוכניותיו של היטלר. שים לב, כפי שאמרתי לך, שהיתה אפילו יוזמה לקשר צבאי (שקנאריס היה שותף בה) בכדי למנוע את הפלישה למערב.

 

[masorti]

אני חולק על דעתך...

בקשר לאמונת הגנרלים שיוכלו לעצור את היטלר. אבל אין לי הוכחה לכך מעבר לחוות דעתי.

 

[Y. Welis]

זה הפרדוקס של התקופה

אלן קלארק כותב על זה יפה ב'מבצע ברברוסה' - על אמונתם של קציני המטה הכללי בכך שהם עדיין מנהלים את העניינים כמו בימי לודנדורף והינדנבורג; ועל הדרך המחוכמת שנקט היטלר בהניחו להם להאמין בכך כי זה שירת את מטרותיו, ועל האופן שבו הוא פיתה אותם (בדרגות, פיקודים, אחוזות מפוארות וכספים) עד שכל אידיאל שהיה להם נמוג. הוא מספר איך ברגע האמת הסתבר שאותם גנרלים אכן היו נמושות, והעדיפו לתת לרודן את שלו ולא להתנגד לרצונו. הוא גם מדגיש את הפער המדהים שהיה לעיתים בין דעתם האישית לבין עבודתם המקצועית, שכמדומה לא הופרעה מעולם ממחשבותיהם. ומעל לכל את המציאות הפנטסטית שבה הם התקיימו (NS-staat), שבה קציני מטה היו יכולים לדבר עם מפקד בכיר (פון בוק או קלוגא) על התנקשות בראש המדינה ערב ביקורו במפקדה שלהם, מבלי שינקטו נגדם שום צעדים (ולהמשיך בכך גם שנים לאחר מכן עם מפקדים אחרים, מבלי שדבר יחשוף אותם עד לבוא הקשר הגדול של 44'). אלה דברים שקשה להבין בעיניים מערביות מודרניות - זו הסינגולאריות הגרמנית.