החיים תקועים,איך מוציאים את העגלה מהבוץ?

[המתאמנת]

אתה אמיתי?

וזה בלי ציניות....

 

[האיש מקצה הרחוב]

כן, עד כמה שידוע לי

למה כל כך קשה לך להאמין שישנם בעולם אנשים שנכשלו כמעט בכל דבר שהם נגעו בו? אמת, העולם תמיד נראה לי רע וקודר. אין לי שום סיבה לחשוב אחרת

 

[המתאמנת]

ללא ספק

זה מקום מאוד נוח בשבילך להיות בו... תמשיך להנות.

 

[ארצינו הקטנטונת1]

אני לא מבינה

אני לא מבינה למה שמת את השאלה שלך בפורום, לפי קו החשיבה שלך היה מתאים לך לחשוב:"למה בכלל לשים את השאלה, ממילא בטח אף אחד לא יענה לי". אבל הנה שמת, וענו לך... כואב לי עליך, כיוון שיש לך הנחת יסוד אחת מוטעית, והיא שאתה בטוח שלא תצליח, ואתה פשוט נותן להנחה הזו לנהל לך את החיים, אם רק היה אפשר לשכנע אותך שאתה טועה... אפשר לבקש טובה? בגלל שהייתי נחמדה והגבתי... אם אתה לא מוכן לעזור לעצמך, לפחות תעזור לאחרים, מחר תעזור למישהו שנראה לך שצריך עזרה: תעזור לאישה מבוגרת עם סלים, תוותר על התור לאדם שמאחוריך, תחייך לאדם הבודד שמקבץ נדבות. תעזור למישהו אחד, בתור טובה בשבילי. (אני אדם מאמין, ואני מאמינה שאם אני משכנעת מישהו אחר לעשות חסד, אז גם לי יש חלק במצווה .

 

[המתאמנת]

את מקסימה!

כל הכבוד על הסבלנות

 

[האיש מקצה הרחוב]

למה את משתמשת במילה המתנשאת - סבלנות?

אם אני מפריע לכם כאן אמרו לי - ואחדל

 

[המתאמנת]

לאף אחד לא מפריע

ההפך...יש פה כמה אנשים שמנסים להראות שאפשר גם אחרת.

 

[ארצינו הקטנטונת1]

אני חושבת2

אני חושבת שלא היתה כאן כוונה להתנשא, פשוט כואב לראות אדם שכל כך משכנע את עצמו שרע לו, ושלא יכול להיות יותר טוב, ומתעקש להחזיק בדעה הזו. אני פשוט מבינה, גם לי היתה נטיה כזו, לראות הכל כקודר ושחור, כאילו אני לא יוצלחית, עד שתפסתי את עצמי בשתי ידיים, ולמדתי להכיר שיש גם דברים טובים בחיים, ויש לי הרבה מעלות והרבה אפשרויות (יש לי עדיין את החסרונות שלי, אבל אני בחיים בחיים לא ייתן לעצמי להכנס לתחושת הכל רע, ואין לי סיכוי.

 

[האיש מקצה הרחוב]

דווקא כאן התפרצת לדלת פתוחה

יוצא לי לתרום כספים מדי כמה חודשים לאגודות שונות, וגם קבצני הצמתים שאני פוגש ברחוב אף פעם לא יוצאים מקופחים. למרות כל זאת אני לא מרגיש טוב כלל עם עצמי ועם חיי

 

[ארצינו הקטנטונת1]

אני חושבת

אני חושבת שזה יפה מצדך לתרום כסף, גם לאגודות, ויותר מזה לקבצנים בצמתים, יש כאלו שבכלל לא שמים לב שהם קיימים, יש כאלו שהקבצנים מפריעים להם בדרך, ויש את האלו עם הלב הטוב שנותנים. אתה אומר להם בוקר טוב כשאתה נותן להם כסף?

 

[האיש מקצה הרחוב]

בכנות, אני רק מחייך אך לא אומר דבר

יש משהו מאוד לא נעים בסיטואציה הזאת של לתת צדקה, את לא חושבת?

 

[ארצינו הקטנטונת1]

אני יכולה להבין למה אתה מתכוון

אני חושבת שזה תחושת לא נעים מהאדם השני, כאילו לא נעים לי, שהאדם שמבקש צדקה זקוק לטובה ממני, ושזה קורה מבחינתו בצורה, לכאורה, משפילה. אני חושבת שדווקא בוקר טוב, יכול לשבור את הקרח בנושא הזה, אתה תגיד לו בוקר אולי הוא יענה לך, ואז תווצר תחושת שויון. קצת עמוק, אבל מבין למה אני מתכוונת?

 

[gardenlove]

נצל את המצב להתפתחות ולא לדעיכה

ומה עם כל האנשים שמחליטים באמצע החיים שלא טוב להם במקום שבו הם נמצאים ומחליטים לעשות תפנית? זה אפילו יותר קשה מהמצב שלך...... אנשים אלו בדר"כ כבר נשואים, עם ילדים ואשה והאחריות לפרנסתם הרבה יותר כבדה... מה עם כל אלו שמחליטים לעזוב את העיר הגדולה והקריירה המפוארת ולעבור לכפר נידח של טיבעונים בצפון נצב את המצב שבו אתה נמצא לטובתך ולא ההפך כל עוד אתה עם ההורים (מנסיון), "נצל" אותם ואת המצב והעזר בהם להתקדם ולצמוח.

 

[המתאמנת]

יש לך המון סיבות למה לא

וזה בסדר... אבל יש סיבה אחת למה כן....והיא שינוי בחיים! כל דבר גדול מתחיל ממשהו קטן... (נכון זשה נשמע כמו קלישאות...אבל הם אמיתיות...) איפה כתוב שלא יקבלו אותך בגיל 33-34?

 

[rafagav]

למדתי מקצוע חדש בגיל 38...

זה הרבה הרבה הרבה אחרי גילך... ו - אני ממש פורח במקצועי זה. אז - בהנחה, שרבים מתחילים מקצוע חדש אחרי כמה שנות עבודה - יש סיכוי גבוה, שתתחיל משהו ואף תצלךיח בו ובכ"ז תחליף, עד גילי, למקצוע אחר... התעודד. קח אוויר וצא לחפש כיוון חדש.

 

[נאוה פרנס, נטורופתית]

איש יקר, אתה מזכיר לי מערכון של הגשש

מכיר את "הקפיטריה בטבריה"? שם "קודם כל יבנו את הקפיטריה למעלה, אחר כך יבנו בהדרגה למטה" - זה לא עובד!! אתה שואל אם לך תקנה? -יש!! אתה שואל אם לא מאוחר? - לעולם לא מאוחר. אפשר להתחיל בכל גיל - גם בגיל 60. השאלה הגדולה היא כמון: איך עושים את זה? זה הרי מפחיד ומאיים ובכלל נראה בלתי נתפס ובלתי אפשרי. יותר מזה, אני מבטיחה לך שיהיה יותר קשה הרבה לפני שיהפוך לקל יותר. אז למה לך? כי יש אור בקצה המנהרה החשוכה. אם תחליט לעשות שינוי, אם תהיה מחוייב לתהליך השינוי, אם תסמוך על מי שיעבוד איתך שיהיה לצדך בעת שאתה מתמודד עם כל השדים שלך, אם תתמיד ותתעקש לעשות את השינוי - הרווח כולו שלך. הרצל אמר: "אם תרצו אין זו אגדה" ואמר מי שאמר: "אין דבר העומד בפני הרצון" הכל תלוי בך - רק בך! אם אתה רוצה - אתה יכול!! מה השינוי? זו שוב השאלה שמחפשת את הקפיטריה. כבר אמרו קודמייי: צעדים קטנים. מה שצריך כאן זה להעמיד יעדים קטנים. יש לך גם בעיות בריאות וגם דיכאון שיש להתחשב בהם. למשל: נהדר ללכת 30 דקות ביום - אבל לא אם זה כרוך בכאבים..... אם השאלה הייתה אינפורמטיבית בלבד, אתה יכול להפסיק כאן את הקריאה. אם אתה באמת רוצה שינוי, לדעתי אתה צריך למצוא מישהו/י שיכול ללוות אותך לאורך שנה וחצי לפחות. במהלך הזמן הזה צריך לזהות את הדפוסים שלך ולעבוד כפי שאמרה לך ארצנו הקטנטונת1: להתחיל מחדש לבנות את הנחות היסוד שלך. בזמן הזה צריך לעבוד על המטען הרגשי, הדפוסים הרגשיים וה"מתנות" שהם מביאים לך, בזמן הזה צריך לעבוד על איתור הכישורים והכישרונות שלך, איתור האהבות שלך ומציאת יישומים שיביאו לך סיפוק. יש הרבה עבודה ולכן צריך הרבה זמן ומאמן / מטפל תומך שילווה אותך. אתה תופתע כמה שינוי אפשר ליצור עוד לפני שתגיע לגיל 30. והכל מתחיל עם: האם אתה רוצה שינוי? או רק לדבר עליו....

 

[coach miriam]

מצד שני אתה יכול גם לא לעשות כלום

ואז לבוא לפה בגיל 40 ולהציב את אותה השאלה. אבל מכיוון שעד עכשיו עשית "כלום" אז בזה כבר יש לך ניסיון והניסיון שלך אומר דבר פשוט- מכלום יוצא כלום, אז אולי כדאי לבדוק את האפשרות השניה ולעשות "משהו"....נכון ...אין ערבות שמ"משהו" יצא משהו אבל מכיוון שאף פעם עוד לא ניסית אתה לא יכולה לדעת אתה יכול רק לדמיין. תזכור שכל מה שלא עשית עד עכשיו כבר לא בידיים שלך, אבל כל מה שלא תעשה או כן תעשה הלאה כן נמצא בידיים שלך . אז בסופו של דבר זו הבחירה שלך להפסיק לדבר ולדמיין ולחכות לערבויות ולהתחיל לעשות אני לא בטוחה שכבר הגעת למקום הזה...לי נראה שאתה מתאמץ בכל הכוח לשמור על ההסתכלות שלא מביאה אותך לשום תוצאה וכל זמן שאתה מחזיק בזה אנחנו רק שופכים מילים....אתה מחכה שמישהו מבחוץ יבוא ויתן לך איזה טיעון טוב כדי להתחיל להניע את עצמך....אבל אין טיעון כזה.....אם עוד לא נמאס לך מאיפה שאתה נמצא אז שם תשאר ואם נמאס לך ואתה רוצה לזוז אז אתה חייב לוותר על המקום הזה וכשתהיה מוכן לויתור אז כבר תמצא מי שיעזור לך לזוז קדימה ...עד אז רק תמצא מי שינסה אולי להציל אותך וירחם עליך ואולי זה יתן לך אשליה של סיפוק אבל זה יהיה בניוטרל.

 

[coach miriam]

בטעות הפניתי את הפוסט לנאוה

סליחה נאוה הדברים מופנים כמובן לאיש מקצה הרחוב

 

[נאוה פרנס, נטורופתית]

דווקא אהבתי שהמשכת את הרעיון ../images/Emo140.gif

 

[spirit73]

יש לך פער גדול מרצוי למצוי. מה זה אומר?

יש הרבה אנשים שנמצאים במצבך ולא מתלוננים. יסוד הנחה שלך הוא מוטעה בכך שלדעתך האושר הוא מאחורי התעודות ובת הזוג. ולא תמיד כך הדבר. לא מעט אנשים שמחזיקים בתעודת בגרות ותואר ראשון הם בדכאון ומרגישים שלא התקדמו. לא מעט אנשים שנשואים מרגישים בודדים.אני קראתי את השירשור. לפי מה שאתה כתבת אתה נראה כאיש מקסים. אני בטוח שתמצא בחורה מקסימה אחרת, לווא דווקא עם תעודת בגרות. פה כולם מנסים לעודד אותך.לקחת מאמן.ללכת ללמוד לתעודת בגרות. השינויים גדולים בחיים מפחידים את כולנו. תתחיל בקטן. תתחיל במעיין כשהוא עוד קטן ואז לאט לאט תגיע לים. אל תלך ללמוד תעודת בגרות היום. על תתחיל עם בחורות ברחוב. תלך לסדנה כלשהיא - שם תוכל להכיר בחורה לאט ואז גם לא יבוא עליך בבום. תלך ללמוד משהו קטן. איזה חוג. עם אוכל גם בא התאבון. ועוד היום תחזור לפסיכיאטר ותתחיל לקחת תרופות. כי ללא טיפול תרופתי לא יהיה לך דלק לחיים.זה לא בושה. בכל הארצות אחרות כבר הבינו את זה.