החיים תקועים,איך מוציאים את העגלה מהבוץ?

[ענבל כהן חמו]

איש יקר

קראתי את ההתכתבות פה בתשומת לב. קל לראות שאתה בדיכאון. כאשר אנו בדיכאון שום רעיון לא נראה טוב, שום כיוון לא נראה מבטיח. זה הדיכאון ולא האמת. אימון אישי אינו התשובה עבורך. עליך לפנות לטיפול פסיכולוגי, וכן, ניתן להעזר גם בתרופות כדי לייצב את המצב. פנית לכאן - הושטת יד לעזרה. אנו מושיטים לך יד בחזרה - יש תקנה למצב, ואתה יודע זאת בסתר לבך, אחרת לא היית פונה לכאן. אין דרך לעקוף את לב הענין - צריך לטפל בדיכאון. זה בידי אנשי מקצוע בתחום ולא בידינו. אנא, פנה לעזרה מקצועית. אנחנו פה ללוות אותך

 

[מאמן אישי6]

אולי העגלה היא העגלה שלא מתאימה לך?

הי איש. כן, יש תקנה ל"מקרה כמו שלך". כן, אפשר להתחיל מאפס גם בגיל 28. הסיבה היא שלכל אחד מתאימים דברים שונים. בהחלט יכול להיות שהעיסוק שמתאים לך בכלל לא מצריך תעודת בגרות או תואר. יכול גם להיות שכשתמצא את התחום שמתאים לך, אם יהיה צורך ללמוד משהו, כל רגע בלימוד יהיה חוויה. אתה מתאר מצב נפשי שבעיני (ואין לי הכשרה פורמלית בתחום מדעי הנפש פרט להכשרתי כמאמן) מייצג אדם שנמצא באוסף של בחירות שמאוד לא מתאימות לו. זה יכול להפוך את האדם הכי מוכשר לסמרטוט. אימון מאפשר לך לאתר את הדברים שהכי מתאימים לך באופן אישי, בכל תחום, לקחת את היכולות הקיימות שלך, את החוזקות והכשרונות ולהביא אותם לביטוי המקסימלי שלהם. לבחור את הבחירות שהכי מתאימות לך. דרך אגב, אני בן 33. בשבע השנים האחרונות הלכתי במסלול מקצועי שמאוד לא מתאים לי (כולל תואר בכלכלה שלא תורם לי כלום). בשנה האחרונה, בעקבות תהליך אימון שעברתי בעצמי, איתרתי את מה שמתאים לי והיום אני מתחיל לצעוד בדרך הזאת. זה תענוג אדיר. גם אני עברתי טיפול פסיכולוגי וסדנאות מודעות למיניהן, ומבחינתי האימון זה הדבר הכי אפקטיבי וממוקד שאני מכיר. אשמח לענות על כל שאלה, (הוכשרתי כמאמן מומחה במסגרת איק"א - האיגוד הישראלי לקואוצ'ינג) [email protected]

 

[האיש מקצה הרחוב]

היי מאמן אישי6

אני יותר ויותר מתחיל לרצות ללמוד, ביומיים האחרונים, גם בזכות תגובות שאני מקבל כאן בתפוז עכשיו יש לי התלבטויות כמו למשל אלה: 1. עבודתי כרגע תקשה עלי מאוד ללמוד. אני עובד משעות הצהריים עד בערך 8 בערב 4 פעמים בשבוע., אין אפשרות לעבוד בשעות אחרות. 2. אני משתכר שכר נמוך מאוד ויהיה לי לא קל לממן את הלימודים. וישנם כמובן החששות הצפויים מפני הלימודים עצמם, הלחץ, רמת הלימודים וכו'. מה דעתך על הנקודות הנ"ל? תודה על תגובתך

 

[מאמן אישי6]

אם העגלה לא מתאימה, גם מנוף הוא לא רלבנטי

הי איש. אתה מתאר אמצעים שונים - זמן, כסף וכו'. לדעתי עדיף קודם להגדיר את התוצאה שאתה רוצה ושמתאימה לך, ורק אח"כ לבדוק אילו אמצעים צריך. אם אין לך פטיש ומסמר כדי לתלות תמונה, אבל הקיר הוא קיר של ממ"ד, הפטיש והמסמר גם ככה לא רלבנטים... ולגבי החששות והלחץ, כשאדם עולה על המסלול שמתאים לו באופן ספציפי, ההנאה מהדרך גוברת על החשש והקשיים. ויותר מכך. אני באופן אישי מאמין שאדם נועד להצליח, וכשהוא עולה על הדרך שלו, כל היקום כולו נאסף כדי לסייע לו. בנוסף, האימון האישי בשיטה שלמדתי (חשיבה תוצאתית), מאתר גם מה שנקרא "חסמי הצלחה" - זהו דפוס פעולה שכשאתה בוחר בו, מרחיק ממך הצלחות ומביא כשלונות, יוצר לחץ ומזין חששות. הרעיון הוא לא להפטר מהדפוס, אלא לאתר מה הדפוס הרלבנטי אליך. עצם ההבנה מהו הדפוס שלך ואיך הוא משפיע, עושה את רוב העבודה...

 

[ארצינו הקטנטונת1]

זה כבר נשמע יותר טוב

הי, אני רואה שאתה כבר בדרך טובה יותר, נראה שהחלטת לשנות כיוון, ואתה חושב על דברים מעשיים... כמו שאמרו לך פה, קודם תחליט מה בעצם אתה רוצה לעשות, במה אתה חושב שתצליח, תבנה לעצמך מטרה, ואז תעשה את הכי טוב שאפשר עם כל האמצעים שיש לך (או שתוכל לגייס לצורך המטרה). אם אין לך אפשרות לעשות עכשיו תואר ראשון ושני ושלישי באוניברסיטה, אז לא, יש היום הרבה אפיקי לימוד, והרבה תחומים בכל מקצוע, ואפשר להסתדר כמעט עם כל דבר.

 

[coach miriam]

היי איש

תאמין לי עם כל מה שאני קוראת כאן ,אם הייתי אתה כבר הייתי קופצת ורצה באיזה שהוא כיוון . כל כך הרבה עצות טובות, תמיכה ואופטימיות. אני יודעת שלא קל לך אבל אתה לא צריך לעשות ישר על הפתיחה צעד גדול מאוד. גם צעד קטן מספיק כדי שתרגיש טוב, אני מציעה לך לחשוב מה אתה יכול לעשות בשביל עצמך היום כדי להרגיש טוב יותר , רק היום, ולעשות את זה. מחר כבר יהיה לך יותר כוח, וכך כל יום רק יום אחד.

 

[מילקוביץ]

איש יקר מקצה הרחוב, ידידי...

אתה יודע? בניגוד למה שנראה על פניו או בניגוד למה שאחדים מצהירים, דיכאון איננו גנטי ואו מולד! דיכאון הוא מעשה ידי אדם לגמרי. אתה נראה לי אדם אינטליגנטי שמסוגל לבדוק דברים, אז.. בהנחה שיש לך מילון בבית כמו למשל של יעקב שויקה, פתח תחת הערך דיכא, מלשון דיכאון, ותמצא את ההגדרות הבאות 1. "נהג במי שכפוף לו או נתון למרותו באופן משפיל, אכזרי או לא הוגן, גרם לו להרגיש כנוע, 2. הכניע, שבר, גבר בכוח, קטע בכוח, מנע התפתחות או התקדמות. 3. יצר דיכאון, יצר תחושה של דיכדוך, עצב, ייאוש וכד'. אז... אם זה נכון, ומיסיוני רב השנים , באמת רב שנים, זה נכון לגמרי, אז התחל לחפש סביבך מי הוא זה שמפעיל עליך דיכוי, יש אחד או יותר כאלו בסביבתך המיידית. ואם אינך רואה כזה או אם אתה חושב שאתה עושה זאת לעצמך, אזי...קח לך כמה ימים פסק זמן ועבור למקום מרוחק במקצת ממקום המגורים ועבודה שלך...אולי אצל בן משפחה מרוחק כזה שאינך מתראה איתו קרובות, ושם תנוח קצת והתחל להסתכל על הסביבה בה אתה מרגיש כל כך רע, ומשם נסה לאתר את כל מי שמפעילים עליך דיכוי , שים לב שדיכוי יכול להיות פשוט השפעה לא הוגנת בקצה האחד של קשת האפשרויות ויכול להגיע עד להשפלה ואכזריות בקצה הקשת השני. וכאן אני ממליץ לך : ערוך רשימה של שמות האנשים שאתה מרגיש מפעילים אליך דיכוי בכל אופן וצורה, ואו שלידם אתה מרגיש כל כך שבוז, אתה תמצא להפתעתך ששם מסויים מופיע לעיתים קרובות יותר משמות אחרים, וכאן עצור, אם הגעת עד לכאן אז הוכחת לי שאתה באמת רוצה לצאת ממצבך העגום, דווח לי כאן בפורום, ואני אמשיך לעזור לך לצאת ממצבך זה. וידידי, אין לגילך ולא כלום עם מצבך, אינך הראשון שנמצא במצב זה ולצערנו לא תהיה האחרון , בטח לא כל עוד אנשים משתמשים בדיכוי כדי לגרום לאחרים דיכאון, או.קי?

אז....צא לדרך ואני איתך! נ.ב לצערי מנהלת הפורום מונעת ממני את האפשרות לתת לך ולאחרים השרויים המצבים דומים עזרה אמיתית, אבל אנו נתמיד וננצח, או.קי? אל תיפול רוחך!

 

[אבי בכר 2005]

בור עמוק מאוד

איש אחד יושב בתוך בור עמוק מאוד לפעמים נדמה שהוא עמוק מדי עמוק וחשוך עד אפילה הוא יושב שם כבר יותר מדי זמן וכבר שכח איך נכנס אליו ואינו יודע איך יוצאים ממנו ביושבו באפילת הבור אינו מוצא תקווה אינו מחכה לאיש שיבוא להצילו ואף אינו מאמין שיש בנימצא דרך כלל לפתע הוא שומע קול קול חלש במרחק שקורא לו למשוך בחבל איזה חבל? הרי אינו רואה דבר ומה יעזור חבל? הוא שואל הרי אין אמת מוצא והקול מתעקש, וממשיך לקרא "הושט ידך קדימה" "החבל ממש מולך, במרחק הושטת יד" אך השנים בבור עושות את שלהן וככול שהקולות נמשכים הולך האיש ומצתופף לו בפינה אומר לעצמו שהקולות אינם אלא תעתועי הזיה וכי למה לו להושיט את היד הרי כל מה שעשה אי פעם בסופו של דבר הוביל אותו אל הבור וודאי אין חבל ואם יש חבל אין דרך ואם יש דבך היא אינה אפשרית ואם היא אפשרית הוא אינו יוכל לה ולמעשה הוא כבר השלים עם היותו בבור והמחשבה שיצטרך לעבור שוב את היסורים שבטיפוח תקווה ובאכזבה קשים מדי אך האיש היקר והאהוב כלל אינו יושב בבור הוא יושב בחדרו, בביתו ולפני שנים כיבה את האור עצם את עיניו וכיסה את אזניו סביבו יושבים אנשים מלאי אהבה אליו שאוהבים וחומלים אותו וברוך, קוראים לו קוראים לו להושיט את ידו אל החבל של מתג המנורה כל שהוא צריך לעשות הוא להדליק את האור לפקוח אעיניו לפקוח אזניו להביט סביב ולראות את כל האנשים שרוצים בטובתו לראות שאין בור ומעולם לא היה כל שעליו לעשות הוא לרצות לבחור, לוותר על הבור לקום על רגליו ולצעוד קדימה איש יקר מקצה הרחוב אתה כותב בחתימתך "בסוף יהיה טוב" אבל הסוף, מי ישורנו? ומה עם היום? היום כבר בחרת? מה בחרת היום? אני בחרתי שהיום הוא יום טוב תנסה

 

[נאוה פרנס, נטורופתית]

מקסים!! ../images/Emo140.gif

 

[gardenlove]

גם לי יש סיפור נחמד

אגדה אינדיאנית יום אחד, נפל סוסו של אינדיאני זקן לבור עמוק. החיה זעקה במשך שעות בעוד האינדיאני חושב מה יעשה. לבסוף, הוא החליט שהסוס זקן ושבמילא יש למלא את הבור, פשוט לא היה טעם לנסות ולהוציא את החיה. הוא הזמין את כל השבט שיעזור לו. כולם החלו שופכים עפר לתוך הבור. בתחילה, הבין הסוס מה מתרחש ובכה מרות. אז - להפתעת כולם, הוא השתתק. כמה דקות אחר כך, הביט האינדיאני הזקן מטה אל הבור ונדהם למראה עיניו. עם כל חופן עפר שפגע בגבו, עשה הסוס דבר- מה מדהים! הוא היה מנער את העפר וצועד צעד אחד למעלה. במהרה, נדהמו כולם לראות את הסוס צועד אל מעבר לשפת הבור ומסתלק בדהרה! החיים ישפכו עליך עפר, מכל הסוגים. כל שעליך לעשות כדי לצאת מהבור הוא לנער את העפר מעל גבך ולצעוד צעד אחד למעלה. כל אחת מהצרות שלנו היא אבן-דרך. אנו יכולים לצאת מהבורות העמוקים ביותר על ידי כך שלא נעצור ולא נכנע לעולם! כל שעלינו לעשות הוא להתנער, ולצעוד צעד אחד למעלה.