החצי השני, האביר על הסוס והנסיכה

[supersonic777]

אולי את חולמת על הסוס הלבן על האביר השחור...

 

[טום גיא]

אמנם אותו משל, אבל עם נמשל מעט שונה.

בואי נוריד קצת את מסך הציניות שאנחנו עוטפים את עצמנו בו על מנת להתגונן. מאחורי כזה מסך מה שאני רואה (וגם קורא בתגובות למה שכתבת) הוא ש"זוגיות" זה בסך הכל שני אנשים שגרים ביחד, חולקים רכוש משותף, ובשלב מסוים גם מגדלים ילדים, אבל מעבר לפרטים הטכניים האלה הם שני אנשים נפרדים עם חיים נפרדים. לעומת זאת, כשאני מוריד מעצמי את שכבת ההגנה, מה שאני רואה מאחורי המילה "זוגיות" זה שני אנשים שחולקים ביניהם חיבור רגשי. חולקים ביניהם רצון אמיתי שיהיה להם טוב ביחד, ושיהיה טוב לכל אחד מהם בנפרד. בנאדם שבאמת נמצא בתוך הזוגיות, בתפיסה שלי ומהנסיון שלי, הוא מי שבאמת מרגיש רע כשבת זוגו מרגישה רע. מישהו שבאמת שמח כשבת זוגו שמחה. לא רק "מפרגן", אלא באמת שמח ביחד איתה, ולכן גם מרגיש את הרצון לשמח אותה, לא רק כי "זה מה שצריך" אלא כי זה באמת מה שגורם לו להרגיש טוב. במידה מסוימת התפיסה העצמית משתנה, והופכת לתחושה שבה את לא יחידה בודדת, אלא חלק ממערכת, שכוללת בתוכה תחושות ורגשות משותפים. ולכן כשמישהו אומר שהוא "חצי בנאדם", אני שומע את זה אחרת ממך. ובמקום לדמיין אותו כמישהו שהוא אומלל כשהוא לבד, אני מדמיין אותו כמישהו שעצם עצמו הוא רק חלק מהיישות הזו שהיא הזוג, שהחיבור שנוצר בינו לבין בת זוגו הוא כל כך חזק, שהוא מהווה חלק מהותי ממנו (ולכן ללא חלק זה הוא "לא שלם"). ה"בנאדם" שהוא חצי ממנו, יכול להיות מטאפורה לקיומו של הזוג כיישות עצמאית, ולפעמים כך זה גם מרגיש. אגב, זה משהו שקורה גם בקשרים שהם לא רומנטיים - יש לי חברים מאוד טובים שאני מתייחס אליהם כמו ל"אחים שלי". לא כי זה סלנג שנהוג לאמר, אלא כי בתחושה שלי יש ביננו חיבור עמוק ואהבה אמיתית אחד לשני, ומבחינתי אותו בנאדם הוא כמו חלק מהחיים שלי והמשפחה שלי.

ועכשיו למטאפורה הנוספת שאת לא מתחברת אליה והיא של האביר והנסיכה. פעם היתה לי חברה שמאוד אהבתי, והיא לא היתה מושלמת, למעשה היא היתה די רחוקה מזה (חוץ מכמה דברים שבהם היא באמת היתה נהדרת בצורה יוצאת דופן). באופן אובייקטיבי, גם כשהייתי איתה אני הכרתי את הפגמים שלה, והיו לה מספיק פגמים בשביל שמהצד הייתי יכול לשאול את עצמי "למה אני איתה?". אבל בשבילי היא היתה נסיכה. וגם אני לא מושלם, וגם היא הכירה את את הפגמים שלי, אבל בשבילה הייתי אביר. ולא הכל היה כמו באגדות, כי אגדות הן אגדות, אבל גם באגדות יש כאב, וגם באגדות יש דילמות, וגם באגדות לא תמיד הכל מסתדר. ובאמת יום אחד היא כבר לא היתה יותר הנסיכה שלי ואני לא הייתי האביר שלה. אבל בזמן שהיינו האביר והנסיכה אחד של השניה, לא היינו צריכים שום סוס לרכב עליו, מגדל לטפס אליו, אן דרקון להילחם בו. אני הייתי האביר שמכין ארוחת בוקר והיא היתה הנסיכה שמכבסת. אני הייתי האביר שמסלק עכבישים והולך להוריד את הזבל, והיא היתה הנסיכה שמוצאת בבוידעם משהו שחיפשתי בכל מקום אחר ולא ידעתי איפה הוא, ואומרת לי איזה חולצה כדאי לי ללבוש אם אני הולך לראיון עבודה בשביל לעשות רושם טוב. אני מאוד מסכים עם מה שאמרת לגבי זה שאנשים מחפשים על ההתחלה את הבנאדם המושלם, ופוסלים כל מה שלא נכנס לתבנית הזו. אבל אני לא מתייחס לזה ככה. לפעמים אם תסתכלי על אנשים שחיים ביחד, והם יכולים להיות קירחים מחוצ'קנים ולא יפי תואר בכלל, או שליחים של פיצריה שרוכבים על טוסטוס 100 סמ"ק חבוט ולא על סוס לבן, הם עדיין יהיו האביר והנסיכה אחד של השני. גם אם שאר העולם לא רואה את זה, וגם אם לקח להם בעצמם הרבה זמן להבין שהם האבירים והנסיכות אחד של השני.

וכשאנחנו שואלים את עצמנו איך לפרש את המטאפורות שאנחנו שומעים בשירים וקוראים בסיפורים, אנחנו יכולים לבחור להיות ציניים ולאמר שהעולם הוא לא סיפור ילדים שבו כולם חיים באושר ושהכל קיטש מוגזם, אבל במקום זאת אנחנו יכולים לבחור גם לחיות עם קצת יותר רומנטיקה, ולהתייחס לחיים בתור האגדה הלא מושלמת שהם.

 

[dori78]

שלא תבין לא נכון, אני לא נגד זוגיות

אני גם חושבת שעבודה מכוונת יכולה להביא למצב של זוגיות כמעט מושלמת, לפחות בעיניי הנפשות הפועלות.
מה שהתכוונתי להגיד זה, שיכול להיות שהפכנו לבררניים יתר על המידה, לא מוכנים לעשות מאמץ קטן, בגלל שהאביסו אותנו ב"סיפורי סינדרלה" כמו שקרא לזה supersonic777 ואנחנו שבויים באיזה קונספט שגוי. ברור לי שכשאנחנו כבר בתוך מערכת יחסים, אנחנו חושבים ש(או לפחות כדאי שנחשוב ש) זה שאיתנו מושלם. יש לי הסתייגות אחת מעניין המושלם -
there is no mr.perfect, there is mr.perfect for me

ולפי התגובה שלך אני מבינה שלא הקשבת לשיר.
אז לפחות תקרא את המילים

 

[טום גיא]

בעיני המתבונן

נראה לי שאנחנו יחסית מסכימים על נושא ה"בררנות" (למרות שכנראה אין תשובה חד משמעית, לכל אחד יש את הסף שלו), אבל לא לגמרי מסכימים על הדרך שבה הוא מצטייר בתרבות הפופולרית. כמו שכתבתי קודם, נראה לי שאת בוחרת לפרש את התרבות ככזו שמאיצה בך לחפש רק בן זוג מושלם. אנחנו קוראים את אותו משל, ומבינים אחרת את הנמשל. אולי ה"קונספט השגוי" שאת מדברת אליו הוא משהו שאת מצליחה לראות גם במקומות שאחרים לא רואים אותו, רק כי הוא כל כך השתרש אצלך במחשבה כבר מקודם? (או שלהיפך - רק אני לא רואה אותו איפה שאחרים כן רואים אותו? גם אפשרות)

ברשותך אני רוצה להסתכל על דוגמא מסוימת למוטיב שחוזר על עצמו בהרבה סיפורי ילדים והוא של הנסיכה והצפרדע. הנסיכה מנשקת את הצפרדע המגעיל והוא הופך לנסיך יפה תואר. זה משהו שחוזר על עצמו במספיק סיפורים, ולעתים הוא מהווה את קו העלילה הראשי (היפה והחיה, שרק, וכו'). כיצד את מפרשרת את המשל? את יכולה להסתכל על הסיפורים האלה ולאמר: בסוף הנסיכה נשארה עם נסיך והם חיו באושר, אז אני צריכה לחפש נסיך. מה שאני רואה, זה שגם בתוך הצפרדע יש נסיך. אולי הוא הנסיך הפרטי של מי שנישקה אותו. אולי רק היא הבינה שלמרות שמבחוץ כולם רואים צפרדע, ואפילו היא חשבה שהתחלה שהוא מכוער או מגעיל. אבל כשהיא הבינה שהוא לא (כלומר בסיפור: ברגע שהיא נישקה אותו) אז הוא באמת הפך לנסיך - הנסיך שלה.

גם בסינדרלה את יכולה לראות את זה ככה, כי זה בעצם הצד השני של המטבע: הנסיך שהוציא אותה מחיי העוני והאומללות לא היה חייב להיות נסיך אמיתי. הוא יכול היה להיות הנסיך רק בשבילה, וזה לא היה משנה מהיופי שבסיפור, שהוא בעצם על נסיך... שלא היה צריך נסיכה. הוא "התפשר" על הנערה הענייה, והפך אותה לנסיכה שלו.

 

[avi1283]

בקשר למושלם

אנ כבר אישית לא מאמין שיש מושלם בשבילנו, (למרות ששומעים את זה הרבה את המשפט ולא שולל את אלו שכן מרגישים ככה).
יש כל-כך הרבה תכונות שמאמין שתמיד יהיה משהו בבן/ת זוג שפחות מתאים לנו, או שאנו לא אוהבים. ותמיד נצטרך לדעת לעשות פשרות (אם הן מתאימות לנו).
אני גם חושב שהרבה פעמים אנו מאוד נמשכים ואוהבים תכונה מסוימת, שבעצם מביאה גם לתכונה אחרת שאולי תפריע לנו ונצטרך להתמודד עם זה.
כל זה כמובן לא אומר שאי אפשר לאהוב את הבת זוג הכי בעולם, ולהיות מאושרים בקשר מהמם, אבל עדיין מושלם לגמרי בשבילנו לא מאמין שקיים וצריך להיות מוכנים להתפשר על דברים מסוימים.

 

[טל שירלי31]

בהחלט יש בזה משהו, מסכימה איתך

כתבתי במקום אחר בפורום דבר דומה - הטלוויזיה מלמדת אותנו (חוץ מהטלוויזיה הבריטית), שרק אנשים נורא יפים ומושלמים זוכים לאהבה. הרבה פעמים אפילו "החנונים" בסרטים הם רק חתיכים שמחכים למייקאובר. לאנשים שיש להם קושי חברתי ודרך הטלוויזיה חווים הרבה מהחיים, זה בהחלט מאוד מבלבל ומשאיר אותך עם מסרים שקריים לגבי המציאות ועצמך.
על עצמי אני יודעת, שגם כשכבר נפתחתי לחברה לפני כמה שנים וסיפרתי לה על החרדה שחוויתי עם הבחור האחרון שיצאתי איתו, ואיך זה ככה כבר מהדייט הראשון שהיה לי בגיל 16, היא ענתה לי "עם הבחור הנכון זה לא יקרה". כלומר, חכי לאותו אביר, אהוב מושלם שאיתו לא תחווי חרדה. עם הזמן למדתי שזה לא תלוי בבחור אלא רק בי, ושלא אוכל לפגוש את אותו מיועד כל עוד לא אטפל בעצמי קודם. היום הציפיות שלי הרבה יותר ראליות ואני לא מחכה למישהו שיציל אותי. אני רוצה מישהו שיהיה דומה לי, כלומר לא מושלם, ויבין אותי, יפרגן, יתמוך. כמובן שאני מאוד רוצה לגמול גם באותו המטבע. בקיצור, צריך להתבגר מציפיות לא מציאותיות, אבל זה לא להתפשר על מישהו שלא טוב או מתאים לך.

 

[A 26 cm Schlong]

נו, מה כתבתי כל הזמן?

מהרגע שאנחנו מגיחים אל אויר העולם מפמפמים לנו שאנחנו צריכים להיות ביחד, בזוג, שתהיה לנו חברה, שיהיה לנו חבר.

כשסופגים את הקקה הזה במשך שנים, זה די טבעי שכשגדלים, ואבוי, אנחנו לא ביחד, לא בזוג, אין לנו חבר ואין לנו חברה, אנחנו חשים שמשהו בנו משובש.


פעם, בשנות העשרים המאוחרות שלי, כשחברים סביבי התחילו להתחתן, הרגשתי שמשהו אצלי לא בסדר. גם ההורים התחילו להציק באיזשהו שלב ובכלל נהיה לי בלאגן גדול בראש. כשעצרתי לרגע ושאלתי את עצמי למה אני לבד, הגעתי למסקנה שאני לא פועל די בשביל לשנות את הסטטוס הזה, פשוט כי אני לא מעוניין. אני לבד מתוך בחירה, ואני לא חושב שיש בי משהו משובש (למרות שאני בטוח שיש פה כמה בפורום שחושבים אחרת

).


לבד זה לא חצי ולא חסר. לבד זה הכי שלם שיש...

 

[Orlene]

יכול להיות שיש בזה משהו.

מין בררנות כזו וחיפוש אחר משהו מושלם[או קרוב לזה.]. אני מאוד מנסה לשנות את זה בתקופה האחרונה ולתת צ'אנס,אבל זה מבאס אותי כי אני יודעת שיש לי דעה מאוד מוצקה וכנראה אני צריכה לסמוך על האינטואיציה הראשונית שלי כי היא תמיד צודקת.. כי שאני נותנת צ'אנס אני מוצאת את עצמי פוגעת וגורמת אשליות לאנשים אחרים וזה מאוד מאוד לא נעים.

כן,כל שירי האהבה למינהם בהחלט מוגזמים! אבל האמת? זה מה זה עושה טוב לפעמים לשמוע שירים ולדמיין את עצמך מרגיש ככה. לא יודעת למה,זה עושה משהו.. אבל אני לא באמת חושבת שבן זוג אמור להיות כל החיים שלך. אני גם לא רוצה. 24 שנים אני בנאדם שמאוד אוהב את הלבד שלו,כרגע אני כן מרגישה שיש לי רצון לזוגיות,אבל לא ארצה זוגיות חונקת,אינטנסיבית,בטח לא בהתחלה. רוצה משהו קליל,מהנה,אולי שיתחילו הרגשות אחשוב אחרת. אבל עדיין,לכולנו אמורים להיות חיים חוץ מהבן זוג..

 

[Berethor]

כמו שאומר הפתגם

"It is not titles that honor men, but men that honor titles"

אנשים שמצפים לאביר או נסיכה למעשה מצפים גם לאביר המושלם והנסיכה המושלמת. כן חיפוש אחרי מושלם זה אחד הסיבות שחלק מאנשים לבד. כמו שאני אומר עדיף לא להגזים עם הדרישות אבל גם לא לקחת כל מה שמוצאים. באופן אישי כבר לא מצפה למצוא מושלם וגם לא מצפה לשום פרפרים וזקוקים, מצפה רק למישהי שמספיק מתאימה לי ושאני ירצה אותה והיא אותי, ושהיה לה יותר פלוסים מבחנתי מאשר מינוסים, במיוחד בדברים שבאמת חשובים לי שהיו או לא היו. לא ממש מאמין בתפיסה של חצי שני, אני רואה בקשר ברית יותר מאשר השלמה, כי העובדה היא שאני מסוגל להיות לבד גם אם זה לא אידאלי עבורי, אבל יש אנשים שזה הרבה יותר קשה להם ולכן הם באמת מרגישים לא שלם שהם לבד. מה שכן מאוחרי התפיסה של החלק השני יש גם עיקרון יפה, והוא להתייחס לצד השני כמעט כמו שמתייחסים לעצמך, מה שיכול להביא לקרבה גדולה ויחס הרבה יותר טוב(אלא אם כמובן האדם מלא בשנאה עצמית), חוץ מזה זה גם עוד דבר שמעודד מונוגמיה ונאמנות שזה כשלעצמו גם טוב.

 

[spaysi8]

מסכימה לגמרי

העניין הוא גם,
שאגדות זה משעמם.

אם היה מגיע אביר על סוס לבן שיציל אותי מהבדידות והכל היה יפה וורוד ומושלם,
בסופו של דבר מישהו מאיתנו היה משתעמם.

צריך קצת

במערכות יחסים לדעתי..

וגם,
עדיף לצאת ולנסות מאשר לחכות שהאביר/נסיכה פשוט יגיעו..

 

[goldy]

רק נשים מתעקשות על מר מושלם

גבר מסכים לכל אחת שהיא מינימום הכרחי,
ולעולם לא מחייב 'קליק'.

 

[iba90]

לא כל אחד מסכים לכל אחת...

רק הנואשים ביותר

 

[Berethor]

בדיוק

ככה שגולדי ידבר בשם עצמו בלבד.

 

[goldy]

הסיכוי שגבר קודם יבדוק במקום קודם לחפש לדחות

גבוה מהותית מאישה.

 

[dori78]

באיזה עולם בדיוק?

יש נשים שמתעקשות על מושלם, יש גם גברים שמחפשים את גב' מושלמת.
כמו שכבר כתבתי - אני לא מאמינה ב"מר מושלם" גלובלי, אלא במישהו שיהיה מושלם בשבילי.

אני אלך איתך, אבל בנושא המקורי:
אם בחוויה שלך נשים מתעקשות על מר מושלם, זה כי הן חיות בסרט שכל אחת היא סינדרלה שמגיע לה מינימום נסיך?
אם בחוויה שלך גברים מסכימים לכל אחת שהיא מינימום הכרחי - זה אומר שהם שמעו אגדות אחרות בילדות או שהם לא מושפעים מהאגדות?

אני מאוד מצטערת, אבל אני לא מאמינה למה שכתוב בחתימה שלך.
לא נראה לי ש"זה לא חייב לזוז".

ה"מינימום ההכרחי" כפי שכתבת, זה משהו שמשתנה מאדם לאדם.

 

[goldy]

אם היא אוהבת את עצמה זה מספיק לי

 

[dori78]

יצא לך לראות

את "הדוגמניות" או "היפה והחנון"?
יש לי תחושה, שרוב הבנות שתראה שם, מאוד אוהבות את עצמן.
איכשהו, רובן עושות רושם שהן בעלות אינטליגנציה של כפכף ולא נראה לי שזה עושה לך את זה.

 

[ExtraordinaryGirl1]

יש אנשים שבאמת מחכים

ל"אביר על סוס לבן" או לאיזו "נסיכה" אני אישית חושבת שזה חבל, כי זה מונע מהם לראות מה יש להם מול הפנים ולנסות בכלל. ישר שוללים ומחכים לאיזו פנטזיה שתתגשם. בסופו של דבר זה סתם יפגע בהם והם ימצאו את עצמם לבד בגיל מבוגר מחכים לאיזה בן/בת זוג דמיוניים.
החיים הם לא אגדה, וחבל שמלמדים אותנו מגיל קטן שהם כן.
יצא קצת פסימי.. אבל לא נורא

 

[אדם לב ארי]

ומה עם אלו שמנסים

ובסך הכל נחמד, אבל זה לא "וואו"?
האם להכנע לבינוניות או לשאוף למשהו נעלה?
הרי חיים פעם אחת...
אולי.

 

[ExtraordinaryGirl1]

כל אחד והבחירות שלו

אבל אני בטוחה שאף אחד לא רוצה להגיע למצב שבגיל מבוגר הוא יתהה "מה אם...?" כי לא ניסה.
אני לא אומרת שאין מצב למצוא את בן/בת הזוג האידאלים, זה בהחלט אפשרי. אבל אני אישית, לא בונה על זה חח