אז תסכים לאט
הסתברות
ההסתברות שחלקיק
אחד יעבור דרך מחסום אנרגטי (קיר), מה שקרוי "מינהור", הוא קטן ביותר (תלוי באנרגיות של החלקיק והמחסום).
הסיכוי של גוף, הבנוי מילארדי מילאדרדים של חלקיקים כאלה, שכולם ללא יוצא מהכלל, כולם יעברו את הקיר, ובו-זמנית,
שואף לאפס.
אמנם הסיכוי לא ממש אפס, אבל אל תיקח בחשבון שאיזה בן-אנוש יוכל להיות עד למקרה כזה.
פגיעה באטום או בחלקיק
חלקיק שנעצר בקיר, זה לא בגלל שהוא פוגע באטום אחר, או בחלקיק אחר.
הוואקום בין חלקיקי האטום לוקח כמעט את כל ניפחו, והסיכוי שיפגע בחלקיק הוא אפסי.
חלקיק נעצר בקיר, בגלל הקיר האנרגטי ה
אלקטרומגנטי שמופעל בין האטומים השונים בסריג שבו קיימים.
מה שעוצר אותך ליפול לתוך האדמה פנימה, זה כוח
מגנטי-חשמלי. שום מסה או חלקיקים אחרים.
תאורית העולמות המרובים
לעולם לא נוכל לבדוק את התאוריה באמצעים ניסיוניים.
המושג "עולם", או ייקום, הוא כל מקום שאנו יכולים למדוד.
ברגע שנוכל למדוד משהוא בעולם אחר, הפרוש הוא שהוא למעשה שייך לעולמינו, ואין זה מקרה של "עולמות מרובים".
אמונה
אתה יכול את כל התאוריות הפיזיקליות להגדיר כ"אמונה".
אין אף תאורטיה פיזיקלית, המורה לנו איך הטבע
עובד.
אנו יודעים רק איך הטבע
התנהג עד היום, ו
מאמינים שכך הוא יתנהג גם מחר.
אם עד היום היה "כוח משיכה" (ולפי תורת הייחסות הכללית של איינשטיין אין כזה כוח), ואבן נפלה לרצפה, אינך יודע, אלא מאמין, שגם מחר האבן תיפול.
ההבדל בין "אמונה פיזיקלית" ל"אמונה" סתם, היא שאמונה פיזיקלית נימדדת, והתנהגות הטבע מתאימה בכל המיקרים שניבדקו לאמונה הפיזיקלית (המבוטאת במשוואות מתמטיות).
כשזה קורה הרבה מאד פעמים, נוהגים בז'ארגון המדעי לקרוא לזה "הוכחה".
