הטבעת...

[מיכלכהן]

הדרי..

בדיוק הקשבתי שלשום לורדה רזיאל ז´קונט (בעוונותי הרבים..) והיא דיברה עם מישהי שמתה להתחתן. היא אמרה שם שהיא לא מבינה את הגברים האלה שמביאים את החברות שלהם למרירות.. נתתי לבעלי להקשיב.. אז הוא אמר לי "מה את רוצה..את כבר נשואה..".. היום אני צוחקת על זה, אבל אז..

 

[Hadar p]

לא חושבת שהייתי מרירה! הייתי לחוצת

חתונה! בפירוש! אבל שטויות יום אחרי....באמת יש על מה לצחוק! במיוחד שגם הוא לא רואה את זה כניג´וס הוא הבין אותי! ואני....אם הייתי מחכה....אולי הייתי מקבלת הצעה באמת כמו שהוא אמר ואולי..... אולי הייתי מחכה עד היום!

 

[shelycat]

...........

לא הציעו לי נישואין באופן פורמלי בדיוק כמו שעמית לא "מוציא" אותי לבילוי (מה אני כלב? צריך להוציא אותי לסיבוב פיפי?) החלטנו ביחד. ידענו מהחודש הראשון שנתחתן, השאלה היתה רק מתי. בהמשך אחרי שנתיים וחצי של חברות החלטנו לחפש טבעת (לקח לנו שלושה חודשים להתאפס על אחת) בלי לקבוע שום תאריך יעד לחתונה לפנינו, כשהטבעת היתה מוכנה (קנינו את הטבעת בניפרד מהאבנים ושיבצנו אותם אצל צורף) עמית שאל אותי אם אני רוצה לחכות שהוא יתן לי אותה באופן פורמלי אני שכבר רציתי אותה אצלי והסתקרנתי לראות איך היא יצאה וויתרתי על כל השטויות הללו. משם לפה איכשהוא הדברים התחילו להתגלגל ובדיוק שנה אחרי שהטבעת היתה אצלנו התחתנו. בכל אופן אם את שואלת לגבי האם אני סומכת על הטעם של עמית-כן בהחלט הטעם שלנו מאוד דומה ואנחנו מכירים אחד את השניה טוב, אבל הוא תמיד יעדיף שאני אבוא איתו לבחור לעצמי תכשיט/צעצוע/מתנה או כל דבר אחר כדי להיות בטוח שאני אוהב את מה שהוא יביא לי וכשהוא קונה לבד הוא תמיד מארגן מתנת back up או שתיים ואני מקבלת כמה מתנות לחגיגות שלנו-למרות שהוא תמיד פוגע בול לטעם שלי.

 

[דפי26]

בנות תקשיבו לי טוב.

התחתנו לפניי 4 חודשים, עוד חודש אנחנו 10 שנים יחד, שנינו בני 27, ההצעה היתה כמעט שנה לפני החתונה(כלומר אחריי 8.5 שנים ובכיל 25.5. תמיד ששאלו אותי מה עם חתונה אמרתי מה רע לנו ככה? מאולם לא לחצתי בכיוון חתונה ותמיד היה בנינו דיבורים כמו:אצלנו בחתונה .... לילד שלנו..... מה שעלה במוחי עכשיו זה שמעולם לא שאלתי את בעלולי למה הוא הציע מתי שהוא הציע? מה גרם לו? אולי בגלל שזה היה באויר ופתאום כולם התחתנו? לא ברור. אני מתקשרת אליו וחוזרת אליכן!

 

[אוסנת123]

אני במתח...

אולי מפה תבוא הישועה כדי להבין - מה בנים רוצים?? אחרת - אני שוקלת ברצינות את ההצעה לנבוט בראש!!!

 

[דפי26]

איזה עצבים

עד שכתבתי תשובה ארוכה הכל נמחק

הרעיון הכללי היה שאנחנו בני 27 נשואים 4 חודשים יוצאים 10 שנים ווהצעה היתה אחרי 8.5 שנים יחד.מעולם לא לחצתי על חתונה וכששאלו אותי מה עם חתונה אמרתי למה?אנחנו חיים יחד טוב לנו וכו...כשנרצה ילדים.בקיצור חשבתי על זה שמעולם לא שאלתי אותו למה הוא הציע מתי שהציע?מה היה הטריגר.העלתי סברה שזה בגלל שכולם סביבנו בחב´רה נכנסו לעניין ואמרתי שאתקשר אליו לשאול ואחזור אלכן. ובכן שאלתי וחזרתי. הוא אומר שהוא לא יודע ,משהו מבפנים ,ש(ותקשיבו טוב)"הבשילו התנאים" בקיצור.אין לי מה לתרום לכן.פשוט תגרמו לחברות שלכן להתחתן וזה יעזור!הוא יכנס לעניין

 

[דפי26]

בסוף יצאו שתי ההודעות../images/Emo9.gif

 

[אוסנת123]

קורה משהו בפורום

גם לי הוא נמחקה הודעה ארוכה!!! בכל אופן, נראה לי שאני חוזרת הביתה וסתם חונקת אותו בשביל המצברוח!!

 

[אמיקה]

מעודדת ..

מכירה זוג שיצא 10 (!) שנים, גרו ביחד הכל ורק עכשיו נישאים - שתבינו שזה זוג מאז שהייתי בתיכון!! בעצם לא יכול להיות - אני בת 28, לפני 10 שנים התגייסתי והם כבר היו זוג לפחות מכיתה י´. 12 שנה? אז יש תקווה. אני לא צריכה לשאול את שרון מה גרם לו - התשובה שלו תהיה כמו של הבעל של דפי.. פשוט יום בהיר אחד הוא הרגיש מוכן. את הטבעת הוא קנה לבד (בחנות התכשיטים "של הבית" - יעני, שגם אבא של וגם אחי וגם כולם קונים שם תכשיטים בהמלצת בעלת הבית המקסימה ובעלת הטעם המשובח

), אחרי שהוא הודיע לי שהוא רוצה (לילה אחד, בשעות הקטנות..) לעשות את הצעד (גם אצלנו היה די ברור שמתחתנים, השאלה הייתה מתי) והטבעת מקסימה, ענודה "אז וי ספיק" על האצבע בצמוד לטבעת הנישואין. מה אני אגיד לכן ? (נועה כבר שבעה מהעצות שלי - בתור יוזמת "מבצע-שתיקה-רועמת"

ש..אפאס טרם מראה תוצאות משביעות רצון) - אין שיטה, ואין גיל, ואין שום כלל ... כן אני בעד לכבד את רצונו של האיש - והייתי אומרת בדיוק את אותו הדבר אם השאלה הייתה באה מצד בחור שהאשה שאתו מתחמקת או כל דבר אחר מה-החלטה של חייה. נכון, אנחנו שני אנשים בוגרים, וזה רק פייר שנדע שנינו איפה אנחנו עומדים, אבל מה לעשות שאת כבר במקום של "מוכנה" והוא טרם הגיע? המצב הוא כזה. עכשיו תחליטי מה את עושה עם זה - או שלא מתאים לך להמשיך לחכות, או שתזדייני בסבלנות (

). וזה לא "אישיו" פמיניסיטי - אם את רוצה לחכות לו, חכי. אם את רוצה ללכת - תלכי. להציע לו נישואין לא נראה לי רעיון טוב כי התשובה ידועה, אז מה עשינו בזה? ..

 

[מיכלכהן]

היי גם אנחנו יצאנו 10 שנים, מאז

התיכון.. אבל אנחנו כבר התחתנו, אז את לא מדברת עלינו...

 

[אוסנת123]

אני רוצה רק להבהיר כמה דברים

מעולם לא היתה בעיה של מחוייבות בקשר שלנו, וכמובן שברור לשנינו לאן הקשר הולך ואין ספקות בקטע הזה לאף אחד מאיתנו (דיברנו על זה בעבר). חייבים גם לציין שהקשר ממוסד - ז"א יש לנו יחד משכנתא - זה הכי ממוסד שיש... והכל מסביב הוא בלשון "אנחנו" כבר הרבה שנים. פשוט תמיד מחכה הצעד של חתונה שיבוא מתישהו ואני חושבת ש..."למה לא עכשיו!!!" פשוט נבלענו למין שגרה מתסכלת של לימודים (שבינתיים נגמרו) ועבודה וסידורים סביב הבית החדש וכל מה שמשתמע מכך ובאיזשהו מקום חשבתי שזה הצעד הבא אחרי קניית הבית והוא לא בא!! ואולי אני פשוט מחפשת ריגושים חדשים, כי היתה ירידת מתח עצומה אחרי שכל הסידורים של הבית נגמרו. אני יודעת שזה רק עניין של זמן (וברור לי שזה רק זה) אבל פשוט מתסכל אותי לדעת שבאיזשהו מקום יהיה למותק שלי נוח לחיות ככה בלי חתונה בערך קצת לפני שיבואו ילדים כי בעצם - למה להוציא את הכסף אם לא חייבים (כן, גם זה שיקול...) אז הפולניות שלו מתפרצת מהרבה שיקולים חלקם כלכליים וחלקם אחרים (ולא ברורים לי!!!) ובינתיים אני זו שסופגת את השאלות של הנשמות הטובות ששואלות "מה אתם לא נשואים?? אז למה יש לכם בית משלכם??" אפילו הפקידה של המשכנתא והסוכן ביטוח והמתווך של הבית והמוכר שאלו אותי (תודה לאל יש הרבה נשמות טובות בקטע הזה). באיזשהו מקום אני גם מרגישה שאם נדחה את זה עוד, ובינתיים כבר נגור ביחד בבית משלנו הרבה זמן אז החתונה תהפוך להיות לאיזשהו אירוע חסר משמעות בדרך לילדים בעיני אחרים (כולם בינתיים מתחתנים סביבנו ואני מרגישה שאנחנו קצת נשארים מאחור...) אני מבינה חלק מכן שאומרות שאם אני כל כך רוצה אז שפשוט אציע או אגיד או כל פתרון אחר אבל אני מתעקשת שבמקרה שלנו חשוב לי שזה יבוא דווקא מצידו, ואולי אני לא צריכה כל כך ללחוץ כי כשהוא יהיה מוכן אז באמת זה יבוא ויהיה הכי נכון. מצטערת, התערבבו לי הרבה מחשבות... בטח עשיתי סלט מהכל...

 

[רויטל ולירון]

ביום בו הוא הציע לי נישואין

על גבי הבלון םורח, רצנו לעיר וחיפשנו טבעת יחד. היה ממש כייף , וככה שננו מרוצים ... דרך אגב על הטבעות שיש לי על הידיים (4 סה"כ מזהב) כולם נקנו מלירון אבל ביחד איתי.

 

[POOH*]

האמת היא...

שקיבלתי טבעת קצת לפני ההצעה הרשמית.. [כמובן שמרגע שקיבלתי אותה הכרזתי שזו טבעת אירוסין..] והוא בחר לגמרי לבד בלי להתייעץ עם אף אחד וקלע בדיוק גם לטעם שלי וגם למידה... POOH

 

[נופר 30]

אצלי לא קנינו טבעת

אמא שלו קנתה לי תכשיט כשהודענו וזה הספיק לי

 

[nikit1]

אם עדיין מדברים על טבעות...

אז את שלנו בחרנו וקנינו יחד. לגבי ההצעה- לא היתה כזו. היה לנו ברור (לו היה ברור עוד לפני) שאנחנו נהיה ביחד ופשוט כשהרגשנו מוכנים- החלטנו.

 

[dorlim]

לבד ובהפתעה גמורה ../images/Emo99.gif

כל הצעת הנישואין באה בהפתעה גמורה מבחינתי. הוא בחר את הטבעת לבד (טוב נו, אבא שלו היה לידו .... אבל הבחירה היא שלו ) הטבעת קלעה בול לטעמי ובדיוק במידה שלי (הוא יודע מה המידה שלי בטבעות, לפי האצבעות שלו)

 

[מאי26]

חייבת להגיד משהו, בעיקר לאסנת

וקצת לכל אלו שמתוסכלות מנושא החתונה (ובאמת אין לי שום כוונה לפגוע, אני מראש מתנצלת אם זה פוגע במישהי): למה בעצם אתן כל כך לחוצות להתחתן? מה הביג דיל? אתן נמצאות בקשרים שהמחויבות בהן ברורה, החתונה תבוא בסוף, החיים המשותפים קיימים, מה זה משנה אם החתונה תהיה קצת לפני הילדים, הרי זה לא שתוכלו להגיד שלא היה לכם זמן איכות לעצמכם כזוג לפני הילדים. אסנת - זה שכל הפולנים המתעלקים שואלים כל הזמן למה אתם לא נשואים, זו ממש לא סיבה להלחץ! לישראלים יש נטיה מעצבנת להדחף לכולם לחיים, למה אתם לא נשואים, למה אין לכם ילד, למה לא ככה ולמה לא אחרת. האם אתם באמת רוצים לקבל החלטות ולעצב את חייכם לפי הנדנודים של סוכן הביטוח? ועוד כמה מילים בתור מי שהיתה בצד של אלה שלא מתים להתחתן: בעלי הציע לי נישואין לפני שנה, ואני הייתי בפחד נוראי לפני ההצעה כשהבנתי כשהיא עומדת להגיע. לא בגלל שאהבתי אותו, ולא בגלל שלא ראיתי את חיי איתו, אבל עצם הרעיון נראה לי מפחיד. לא יודעת למה. ופתאום כשהוא הציע את זה הכל זרם לי בטבעיות ונעניתי בחיוב ואני מאוד שמחה על כך וחושבת שעשיתי את הדבר הנכון, אבל - וזה אבל חשוב - עם כל הפרוייקט הבאמת נחמד של תכנון החתונה אני לא חושבת שזה כל כך משנה אם היינו מתחתנים או אם היינו ממשיכים לגור ביחד, מבחינתי זה לא היה משנה כל כך מבחינת המחוייבות והרצון להיות ביחד. יכול להיות שגם בני הזוג שלכם פשוט מפחדים מהרעיון, ויקח להם זמן להשתחרר ולקלוט שזה לא עד כדי כך מפחיד. אגב, מצטרפת לאלה שאמרו שחתונות של חברים מאוד עוזרות בעניין הזה, כי גם אצלי בין השאר מה שהשפיע עלי זה שראיתי שבעצם כל החברות שלי מתחתנות והשד שפחדתי ממנו, לך תדע למה, הוא לא כל כך שד... ולסיכום - סיפור אופטימי: לחברה שלי גם יש חבר שהוא "סרבן חתונות" ועכשיו, אחרי 6.5 שנים של חברות (הם בני 27 בערך) הוא גם הציע. אז לפעמים באמת זה לוקח יותר זמן... אבל אני מאמינה שאם באמת אוהבים ורוצים להיות ביחד, זה מגיע בסוף, ולא צריך להיות כל כך לחוצים מזה כל הזמן.

 

[Ronnie*]

מאיה - מזדהה עם כל מילה!

גם אני ממש לא הייתי לחוצה להתחתן (ולראיה - התחתנו אחרי שמונה שנים ביחד. אני לא מרגישה שהייתי מוכנה לזה קודם). גם אני, כמוך, הייתי בצד שרואה בחתונה משהו קצת מפחיד (באופן כללי, קשה לי לקבל החלטות, ובעיקר כשהן גורליות). האמת, כשהייתי "קטנה" (כלומר, נערה), הייתי ממש אנטי חתונות, ולקח לי זמן להשתחרר מזה, אז אני יכולה להבין את אלה שנמצאים בצד של "הרגליים הקרות". האמת, אני לא מבינה איך אפשר לא לחשוש ולהסס לפני החלטה כל כך גדולה וכבדה, גם כשברור שמערכת היחסים נפלאה ואוהבת ושאנחנו כן מחויבים ורוצים להקים משפחה ביחד. בקיצור, ההיסוס של הבנים בסיפורים האלה נראה לי מאוד טבעי. זה לא אומר שהם לא אוהבים או לא מחויבים. זה רק אומר שהם צריכים עוד קצת זמן כדי להתרגל לרעיון (לבן זוגי, אגב, היתה תקופה קצרה של חששות אלה, אבל אני לקחתי את זה קצת יותר קשה ממנו, כמו שאני לוקחת כל דבר. במידה רבה, אני חושבת שזה עניין של אופי - מי זורם עם הדברים בקלות בחיים, ומי לא. אני, לצערי, לא...).

 

[rona25]

הוא לא קנה לי טבעת ../images/Emo10.gif

והאמת לא הייתה ממש הצעה רשמית מכיוונו - דיברנו על זה ביחד והחלטנו ביחד שמתחתנים... וזהו - הטבעת היחידה שיש לי זו טבעת הנישואין...

 

[ניקול3]

גם לי יש רק טבעת נישואין ../images/Emo47.gif

שאיתה הציע לי החמוד שלי נישואין

מאוד אמיץ מצידו לבחור לבד את הטבעת, אך אני חייבת לציין שהוא עשה עבודה מצויינת בקליעה לטעמי

לשיפוטכם...אני מצרפת תמונה