משמעות התפילה
בסיס כל השאלות שהועלו בהודעה, היא שאלה אחת: הרי האלוקים הוא כל יכול, אין סוף, יודע הכל ואינו צריך מאתנו דבר. אז בשביל מה בכלל כל המצוות שנצטוינו על ידו? וכי זה מועיל לו במשהו? שאלה זו כבר העלו חז"ל במדרש רבה (מד א): "לא נתנו המצות אלא לצרף בהן את הבריות וכי מה איכפת ליה להקב"ה למי ששוחט מן הצואר או מי ששוחט מן העורף הוי לא נתנו המצות אלא לצרף בהם את הבריות" כלומר, הקב"ה לא "מרוויח" כלום מהמצוות, אלא האדם עצמו מרוויח בקיום צווי האלוקים, בכך שהוא מתקרב אליו, מתחבר אליו. כך גם התפילה. האלוקים אכן יודע את צרכינו, ויודע את אשר בליבנו. אך הוא לימד אותנו את דרכי הנהגתו את העולם, והורה לנו לבקש את צרכינו, בצורה מיוחדת, בכדי שנהיה מוכנים לקבל את השפע שהוא רוצה להשפיע לנו. [לדעת הרמב"ם, התפילה היא מצווה מהתורה, רק שאין חיוב על מספר הפעמים ועל הנוסח.] נוסח התפילה לא נקבע בימי הביניים אלא בימי עזרא ובית דינו (אנשי כנסת הגדולה) שהיו מאה ועשרים חכמים (מתוכם נביאים) שלהם נמסרו - ע"י קודמיהם - הוראות היהדות וחוקיה. הם בהבינם את הצורך בתיקון תקנה על תפילה, ובידיעתם את הדרך והצורה בה צריך להתפלל, תיקנו את זמני התפילה וחיברו את נוסח התפילה המוכר כ"תפילת שמונה עשרה". וכך כותב הרמב"ם: "... וכיון שראה עזרא ובית דינו כך עמדו ותקנו להם שמנה עשרה ברכות על הסדר שלש ראשונות שבח לה' ושלש אחרונות הודיה ואמצעיות יש בהן שאלת כל הדברים שהן כמו אבות לכל חפצי איש ואיש ולצרכי הציבור כולן" [הלכ' תפילה א, ד] ובספר נפש החיים (תלמיד הגר"א) כתב: "והמשכיל יבין מדעתו שלא לחנם הוצרכו לתיקון תחנה קטנה ותפלה קצרה כזו ק"כ זקנים ומהם כמה נביאים. אלא שהמה השיגו ברוח קדשם והשגת נבואתם העליונה ונהירא להו שבילין דכל סדרי בראשית ופרקי המרכבה. לזאת יסדו ותקנו מטבע ברכות והתפלות באלו התיבות דוקא. מאשר ראו והשיגו איזה דוך ישכון אורה של כל תיבה פרטית מהם אשר היא נצרכת מאד לתיקון רבוי עולמות וכחות עליונים וסדור המרכבה." [שער ב פרק י] "וכל מבין יבין. דלא איתי אנש על יבשתא שיוכל לתקן תקון נפלא ונורא כזה. לכלול ולגנוז במטבע תפלה קבועה וסדורה בנוסח א'. התקונים של כל העולמות עליונים ותחתונים. וסדרי פרקי המרכבה. ושבכל פעם שמתפללין יוגרם תקונים חדשים בסדור העולמות והכחות והמשכת מוחין חדשים אחרים." [שם פרק יג] לפי היהדות, הרי שהמסקנות שנכתבו בסוף ההודעה הינם תלושים מהמציאות. לפי מסקנות אלו, כל עשיית מצווה תהיה חסרת משמעות לפני האלוקים, שהרי הוא יודע מה בליבנו ואין צורך להראות זאת במעשים. כמובן שהוראות האלוקים בעצמו סותרים דעה זו, והם המורים לנו כיצד יש לנהוג לפניו ומה רצונו מאתנו. כך גם לגבי תפילה.
