היא לא חמותי, אבל אני מניחה שפה יוכלו להבין אותי....

היי חייבת.. :)

רק רציתי להזכיר שזוג הזה זמן מאוד קצר בסידור החדש
ונראה לי שהם מתמודדים עם המון שינויים בבת אחת.
ואולי יותר קל לכעוס איפה שהוא על ההורים ויותר קשה להתמודד ולתכנן לתווך ארוך.
לא נשכך שהכותבת צעירה מאוד וזה קשר רציני ראשון שלה(מקווה שאחרון).
לדעתי פה כל התשובות לשאלות.
 
לא רק זרקו, עם בעיטה בתחת זרקו

רק מה מסתבר
ששני ההורים האלו הם שנילא יוצלחים שלא יכולים להיות אחד עם השני שתי דקות וצריכים אחרי הכל שהבן שלהם יגיע כל יום בכדי שהם לא יצטרכו לסבול אחד את השני
 

ayaht

New member


 
בגיל 23, בן אדם נורמלי מבין שגם הורים לא יוצלחים - הם הורים

והלא יוצלחים האלה גידלו אותו 23 שנים.

וגם כשההורים שלך הם מעצבנים, תלותיים, או סתם זוג אנשים דפוקים שלא מסתדרים אחד עם השני - אתה בא ועוזר להם.

אני לא מצליחה להבין את רמת הזעם כאן על כך שיש אנשים שחושבים שבגיל 23 בן אדם צריך לגור במקום משלו ולא אצל ההורים.
 
אין פה רמת זעם, לא אצלי בכל אופן

אני בהחלט חושבת שזה מגעיל לזרוק מהבית בחור צעיר שרק השתחרר מהצבא בלי לתת לו קצת זמן של חסד להתארגן על חייו וכל זאת באמתלה של לימוד עצמאות.
עצמאות מלמדים כל החיים לא בזה שזורקים מהבית
ואני חושבת שזה גם מביך לזרוק אותו מהבית כי הוא צריך להיות עצמאי בעוד אתם בעצמכם לא יודעים עצמאות מהי ומצקים לו בכל יום ויום ולא נותנים לו צ'אנס לבנות לעצמו חיים עצמאיים.

וכן.......הם גידלו אותו כי הם אילו שהביאו אותו לעולם....נראה שהם עשו את המינימום שהם חייבים ועכשיו כשהגיע הרגע בו צריכים ויכולים לעשות מעבר למה שחייבים הם כבר לא רוצים....לא ממש צל"שניקים בתחום ההורות הטובה
 
לעשות בשביל הבן שלך את מה שהוא מסוגל לעשות בעצמו

זה לא לעשות מעבר למה שאתה חייב - זה לעשות משהו שלא מן הנמנע שיש לו השפעה שלילית על הילד. וזה נכון לכל גיל - וודאי שזה נכון כשהוא אדם בוגר. מישהו שהילד שלו נמצא אצלו בגיל 30 או 40 צריך, לפי החשבון שלך, לקבל כמה וכמה צל"שים... התפקיד של ההורה הוא להביא את הילד למצב שבו הוא יכול אחרי השחרור מהצבא לצאת לחיים עצמאיים - וזה בדיוק מה שהם עשו, והוא אכן מצליח. זה שכיף יותר להתפנק אצל אמא לא אומר שזה מה שטוב עבורו. זה לא אומר, למשל, שהם לא יעזרו לו כספית בהמשך. אבל לתת לו להמשיך לגור בבית עם ההורים כמו ילד קטן - זה מה שלטובתו? אני ממש ממש ממש לא בטוחה...
 
הילדים שלי יודעים שההורות שלי לא במבחן :)

ובכל מקרה אני מקווה שאת לא מחכה להם בבקום עם מזוודה
 
לא מדוייק לומר אומרים א ומתנהגים ב

הם אף פעם לא אמרו שיש להם בעיה להעזר בשירותיו. הם כן אמרו שיש להם בעיה שהוא יעזר באילו שלהם.
כעת כשהוא גר מחוץ לבית הם עוזרים לו כלכלית? מי מממן לו את התואר (בהנחה שאתם מממנים יחד את המגורים המשותפים)
 
בהנחה שאחרי 6 שנים שהם יחד

הם ישארו יחד עד סוף התואר ויחליטו להתחתן, ובזמן הזה התבססה שגרה כמו שהיא מתארת, היא אמורה פתאום לשנות את הדברים ולריב עם כולם, או שאולי כדאי שכבר עכשיו היא תביע את דעתה?
לדעתי כדאי שכבר עכשיו יהיו החלטות משותפות מה מקובל ומה פחות. אם הם התחילו לבנות חיים נפרדים על פי דרישת ההורים, נשמע הגיוני שהוא יהיה נגיד להם יותר בספשים ופחות באמצע שבוע כשהוא לומד, עובד ומנהל זוגיות.
 

mykal

New member
מצטרפת לדעת קודמותי ומוסיפה,

כמה עיצות מעשיות.
1)אל 'תמתחי' את עצמך נגדם, את אכן לא מבינה אותם,
אבל זה מי שהם ומה שהם מבינים, את כנראה גם עושה דברים
שאחרים פחות מבינים ומסכימים......---זה כך וחבל לגרום לכעס שלך.
2)אל תדברי נגדם עם בן זוגך--הוא מכיר אותם, הם הוריו, והוא בדרכו
מגיב לדבריהם---אל תעמידי עצמך ביניהם.
3)תלמדי את עצמך להוציא את הדבש מהעוקץ (כך בעיניך) את הרוחת תקופה טובה איתו.אם היה נשאר בבית הוריו --לך היה אותו פחות? נכון?
4)את כן יכולה לבקש ממנו--שלא יתחייב ויבטיח על זמנים שאינם מתואמים איתך.
אם תהיו מתואמים ביניכם זה פחות יפריע לך.
 

ayaht

New member
הגבולות נפרצו. טבעי שתכעסי.

סה"כ, זה לא ממש מדוייק לומר ש"זה לא עניינך".
הרי באופן עקיף גם את מושפעת.

האם תכננת לעבור לגור עם בן זוגך כעת? לא.
עברת כי זרקו אותו מהבית.
אפילו ש*לך* זה לא היה נוח ואולי מוקדם מדי.

מצד שני, זו האחריות שלך לשים גבולות, להחליט מה נוח לך ומתי. לנהל את החיים של עצמך.
גם אם סילקו את בן זוגך מהבית, את צריכה לראות מה מתאים לך ומה מתאים לשניכם.
מותר גם להתחרט.
וצריך כוח לעמוד ולשים את הגבולות האלה. זה חלק מהחיים.

בן זוגך צריך לעבור את הדרך הזאת בעצמו ולבנות את הגבולות שלו מול הוריו.
בזה באמת אל תתערבי.

כן, יש לו הורים שלא ממש רואים אותו, ויותר חושבים על עצמם.
מקפידים לסלק אותו מהבית בהקדם אבל מאוד חשוב להם שהוא ימשיך לעזור להם בכל מה שהם צריכים.
הם יותר Takers מאשר Givers.
טבעי שלא תחבבי אותם. את גם לא אמורה.

נ.ב.
גם אני בעד לעזוב את הבית בגיל צעיר, לעמוד על הרגליים כמה שיותר מהר ולהיות עצמאית. ככה חינכו אותי, עשיתי את זה בעצמי ואני מבסוטה.
רק הדרך שבה זה נעשה..
 
תגידי לו את הדברים שמפריעים לך

השאלה למה הם "זרקו" אותו ומה מקובל בכל מדינה - לא חשובה.
מה שחשוב זה אתם שניכם.
אם לך מפריע שאת כמעט לא רואה אותו - זו בעיה. ואת זה צריך להגיד לו.

אני לא יודעת מה נכון. אתם צריכים להחליט מה נכון עבורכם.
יש אנשים שמגיעים להורים שלהם כל יום או יומיים כדי לעזור, או סתם להגיד שלום.
יש אנשים שמגיעים פעם בחודשיים.
 
לא "זרקו" אותו

זה קו חינוכי שלהם וזו זכותם המלאה

זה כמו ילד בן 5 שנעלב כי מכריחים אותו ללכת לגן והוא אומר "אתם כבר לא אוהבים אותי" או ילד בן 17 שייכנס לטנטרום כי ההורים אמרו שאם הוא רוצה אייפון אז שיילך לעבוד
ההורים מנסים לחנך את הילדים למשהו שהם מאמינים בו

תיזהרי שהפרשנות שלך לדברים לא תהרוס את היחסים ביניכם
 

Best Of Enya

New member
אין לך שום זכות לומר את זה כי לא היית שם...

זה כמו ילד בן 5 ששולחים אותו לגן כי הם מאמינים בזה, אבל בפועל פעם ביומיים נותנים לילד להשאר בבית כי הם מתגעגעים אליו.
לא נראה לך מוזר?
&nbsp
אני משתמשת במילה "זרקו", כי ככה זה היה. במהלך השירות שלו אמרו לו שזה הבית שלו, ושהוא צריך לתרום לבית, ושכשהוא ירצה ללמוד הוא צריך להשאר בבית, כדי שיהיה לו יותר קל להתחיל את החיים. ופתאום, בבוא היום, לקראת השחרור הם מתחילים להגיד לו שזה לא טוב שישאר איתם. פתאום מתהפכים עליו.
&nbsp
 
אז הם שינו את דעתם. זה עדיין לא אומר שזרקו.

כן - יש הורים שחושבים שמה שנורמלי זה שאיש בן 23 יגור בדירה משלו ולא אצל ההורים,
אבל הם גם חושבים שזה נורמלי שאיש בן 23 יבקר את הוריו כל יום
וכנראה גם החבר שלך חושב שזה נורמלי

את חושבת שזה לא בסדר? זכותך המלאה. באמת. כל אחד והשקפתו.

וכן - ילדים בני 5 לפעמים נשארים בבית... ואולי גם הם קצת מתבלבלים מזה. כמו שאת מתבלבלת ולא מבינה את מערכת היחסים בין החבר שלך להוריו.
 
מהתאור בהחלט נראה שזרקו אותו, אבל מה שהופך את הוריו

למגוכחים זה שהם זרקו אותו עלמנת שילמד להתסדר לבד אבל הם לא מצליחים להסתדר לבד בעצמם וזקוקים לו כנראה יותר ממה שהוא זקוק להם.
מציקים לו ומפריעים לו לעמוד על רגליו.
 
למעלה