מ א י ה ועוד3
New member
תראי, בואי נפריד בין שני דברים
הראשון הוא התנהגות אנושית לא נעימה ולא חברית, שסבבה אותך וגרמה לך להרגיש לא נעים (ואני מסכימה איתך במאה אחוז בנוגע לעלבון, שלא יהיה לך ספק). מנחה שחשוב לו היה טורח ליידע אותך בטרם שמעת שמועות, לדון איתך איזה תחום של הפרויקט חשוב אבל לא תוכלי להגיע אליו בעצמך, הייתם מגבשים ביחד תכנית שנעימה לכולם. באותו המקום, גם המסטרנט יכול היה להיות חכם יותר, להגיע אליך אישית, לדבר בנעימות ולבקש את רשותך, בתאום איתך, לטפל בנושא כזה או אחר שבו אתם משתפים פעולה אבל לא מתנגשים. (כבר קרה אצלנו לא פעם. ישבנו בשקט, לרוב בלי המנחה שלנו, החלטנו מי לוקח מה, כשברור שלראשון יש זכות הבחירה). שנית, אצלנו אין דבר כזה "אין חידוש ואין עניין - אצלי". אני עובדת 4 וחצי שנים על דוקטורט, ברור שמה שהיה בו ענין בתחילת העבודה, כרגע כבר הוא חלק מהעבר. התזה שלי מראה עבודה בנושא מסוים, שנבנית במשך זמן רב. חלק מהפרקים שם עשיתי בעצמי, חלקם תוצאה של שיתוף פעולה. בראשית כל פרק, כתוב מה עשיתי ומה נתרם לי, והקרדיטים שמורים לי מעתה ועד עולם. מה כתוב בתזה, למעשה אינו מעניין אף אחד. מה שחשוב הוא כמעט אך ורק מה נעשה פיזית במעבדה ומה פורסם. התזה כשלעצמה כנראה לעולם לא תקרא על ידי מישהו מלבדי
הדברים הם שונים, כי אצלי תוצאות = גרפים, תמונות, ממוצעים. לא ניתן (פשוט לא ניתן) לקחת עבודה שעשיתי ולהציג אותה כעבודה של אחר. התזה שלו לא תעבור כך. הוא יהיה צריך להפשיל שרוולים ולעבוד במעבדה. את בעצם עומדת בסיטואציה, כאילו מישהו היה עובד במעבדה, חוזר על תוצאות שלי (כך שהוא עשה אותן "פיזית") וירצה לפרסם אותם כשלו, בעידוד המנחה שלי. זה בהחלט לא פשוט. כמובן שאז עיקר הבעיה מגיע מהמנחה, ולשם צריך להפנות את האש. לרוב נושאים כאלה הסתיימו בקביעת מי ראשון ומי שני על המאמר שנכתב, ועבודת המחקר היתה שותפה בשתי התזות. בכל מקרה, בסיטואציות בהן הייתי מעורבת, כל מסטרנט השתמש בכל הידע שצברתי והמשיך איתו הלאה. אחרת איך היה יודע מה לעשות במעבדה? אני אישית השקעתי הרבה זמן בללמד אותם, של רובם אני חברה גם ברמה האישית. כל זה, כי כאמור מה שהם משיגים אינו מוחסר ממני. (וההסבר שנתתי היה לא בגלל שאני חושבת שאת לא צודקת, או לא נדיבה, אלא בגלל שמסתבר שדוקטורנטים למדעי הטבע מתקשים לתת לך עצות או להבין במה מדובר, וברור לי לחלוטין למה, כי אנחנו בעולם שונה מאד).
הראשון הוא התנהגות אנושית לא נעימה ולא חברית, שסבבה אותך וגרמה לך להרגיש לא נעים (ואני מסכימה איתך במאה אחוז בנוגע לעלבון, שלא יהיה לך ספק). מנחה שחשוב לו היה טורח ליידע אותך בטרם שמעת שמועות, לדון איתך איזה תחום של הפרויקט חשוב אבל לא תוכלי להגיע אליו בעצמך, הייתם מגבשים ביחד תכנית שנעימה לכולם. באותו המקום, גם המסטרנט יכול היה להיות חכם יותר, להגיע אליך אישית, לדבר בנעימות ולבקש את רשותך, בתאום איתך, לטפל בנושא כזה או אחר שבו אתם משתפים פעולה אבל לא מתנגשים. (כבר קרה אצלנו לא פעם. ישבנו בשקט, לרוב בלי המנחה שלנו, החלטנו מי לוקח מה, כשברור שלראשון יש זכות הבחירה). שנית, אצלנו אין דבר כזה "אין חידוש ואין עניין - אצלי". אני עובדת 4 וחצי שנים על דוקטורט, ברור שמה שהיה בו ענין בתחילת העבודה, כרגע כבר הוא חלק מהעבר. התזה שלי מראה עבודה בנושא מסוים, שנבנית במשך זמן רב. חלק מהפרקים שם עשיתי בעצמי, חלקם תוצאה של שיתוף פעולה. בראשית כל פרק, כתוב מה עשיתי ומה נתרם לי, והקרדיטים שמורים לי מעתה ועד עולם. מה כתוב בתזה, למעשה אינו מעניין אף אחד. מה שחשוב הוא כמעט אך ורק מה נעשה פיזית במעבדה ומה פורסם. התזה כשלעצמה כנראה לעולם לא תקרא על ידי מישהו מלבדי
