היי בנות (סליחה, ארוך...)

אשכר ש

New member
אני לא לגמרי מסכימה

כלומר, ברור שחייבים לקבל החלטה שקולה ואחראית, אך לדעתי, לגיטימי מאוד שיהיו ספקות עד קבלת ההחלטה הסופית, וזה שיש ספקות לאו דווקא אומר שזה לא מתאים- כל עוד *בסוף* מחליטים באופן שלם (אולי זה מה שהתכוונת). אני זוכרת את עצמי בהריון, חווה בדיוק את אותן דילמות (רק במקום מאיר לניאדו), כל העובדות על לידות בית היו ידועות, אך לא לגמרי מעוכלות ולכן היה לי קשה להחליט. הדילמות שלי היו בעיקר סביב "האם אוכל לסלוח לעצמי אם משהו חו"ח יקרה בבית". רק יותר מאוחר, כאשר עיכלתי באמת את כל העובדות והתחושות שלי וגם השלמתי עם הפחדים, הבנתי שזה בכלל לא משפט נכון ושגם בבי"ח יכול חו"ח לקרות משהו והסיכוי שיקרה שם משהו הוא יותר גבוה. גם בזמן הדילמות שלי, קראתי תגובות שאמרו לי שאם יש לי חששות/דילמות, לידת בית היא לא בשבילי. היה לי מאוד קשה לקרוא את זה, כי ידעתי שאני רוצה את זה, רק לוקח לי זמן להתבשל. חשבתי לעצמי "מה, מי שלא יודעת מיד מה היא רוצה לא יכולה ללדת בבית???" זה באמת הטריד אותי ועוד יותר עירער אותי. לדעתי, יש מקום לספקות/דילמות/חששות, עד שבסוף מחליטים מה רוצים ואז כבר צריכים להיות מאוד שלמים עם ההחלטה. גבינה יקרה, תודה ששיתפת אותנו, תהליך ההחלטה הוא לא תמיד קל וזורם, לוקח זמן לדברים "לשבת בנוח" אצלך. אם תראי שהם לא יושבים בנוח תקופה מאוד ארוכה, אז אולי יש מקום לחשוב על אופציה חלופית. העיקר שתעשי מה שמרגיש לך נכון.
 

סטיוויה

New member
אני לא מסכימה איתך

או אולי עם ההתנסחות שלך,יותר נכון. אי אפשר לסחוב ספקות ולבטים עד לרגע האחרון/סוף. זה מאד מחליש נפשית. ללידה צריכים לבוא ממקום של שלווה ושמחה. ספקות ולבטים באשר לאיך רוצים את הלידה לא יכולים לייצר מצב כזה. אילת הציעה לקרוא שוב,לדבר,להתייעץ ואז להחליט. ואני מסכימה עם הגישה הזו. לא אמרנו "אל תלדי בבית כי עכשיו את מתלבטת". אבל ההנחה היא שאם לא מצליחים להשתחרר מהלבטים או לתחם אותם למשך פרק זמן מסויים ואז לעבור הלאה-זה צריך להדליק נורת אזהרה. ואני ראיתי כמה וכמה לידות(כולל אחת שלי) שהיו לבטים או איזה דיסוננס מחשבתי עד ללידה עצמה וזה נגמר בבי'ח ולא בבית. ואם כבר מחליטים ללדת בבי'ח עדיף שזו תהיה החלטה מוקדמת ולא לעבור באמצע לידה מהבית לבי'ח. לגבינת צאן יש זמן להחליט אבל מה שבעצם קורה איתה זה שהיא מחפשת אישורים או פתרונות להחלטה שלה במקומות הלא נכונים.היכן שאין תמיכה אלא יש רצון שתעשה את "הדבר הנכון".
 

אשכר ש

New member
נכון, בטח לא עד הרגע האחרון

אך לגיטימי מאוד בשלב שבו היא נמצאת, וגם אם ימשך עוד כמה זמן זה בסדר לדעתי. ברור שצריך לצאת "מהלופ" עם החלטה ברורה- מה שלא תהיה. אני מניחה שזה סה"כ מה שגם את ואילת מתכוונות אליו, כך שאנו מסכימות (תקני אותי אם...). בתקופה של הדילמה שלי, לצערי כן נתקלתי בכמה מקומות שבו כתבו לי שאם יש התלבטות- אין התלבטות. כלומר, אם את מתלבטת, אל תלדי בבית. הבהרתי שם שאני בשלב יחסית מוקדם ויש לי זמן עד הלידה ובכל זאת קיבלתי כזו תשובה. אני כמובן לא אומרת שזה מה שאת ואילת אומרות, אולי זה פשוט הזכיר לי את המצב שלי בעבר וכמה שזה השפיע עלי...
 

mise

New member
../images/Emo45.gif

הספק עולה אצל מי שבי"ח משמש אצלה כאופציה מבחירה מראש. מי שמראש בי"ח לא מהווה עבורה אופציה מבחירה (שלא מבחירה [מראש]: הכוונה להסתבכות לא צפויה שממש מאלצת להגיע לבי"ח), לידת בית היא הכיוון ואין שום ספק או ערעור מהסביבה החיצונית. מסכימה עם אילת - אם יש ספק, לא כדאי ללכת על זה לפני שבודקים הכל טוב ו'מתיישבים' בתוך ההחלטה הזו באופן נינוח ובטוח.
 
איילת וסטיוויה-

מעריכה את התגובה הכנה והחד משמעית. נכון, אם יהיו לי ספקות זה לא יהיה נכון ללכת על לידת בית. זה ברור לי. מצד שני, אני עוברת עכשיו תהליך, וקצת קשה לי באופן מלאכותי להחליט שהוא נגמר. כמובן שאני לא מתכוונת לסחוב את הלבטים עד הסוף, אני מקווה מאוד שמצב התקיעות הבלתי נסבלת שהגעתי אליו עכשיו (אחרי כל המחקר המקיף שעשיתי בנושא), מסמן, כמו ב"שלב הייאוש" את הסוף. וחשוב לי להמשיך את ההריון, כפי שהתחלתי אותו וביליתי את רובו, בשלווה ובשמחה.
 

פירולית

New member
הי גבינת צאן

אמנם לא קראתי את התשובות שקיבלת אבל אני יכולה לספר לך מניסיוני. כמוך גם אני שמרתי אצלי (אצלנו בבית ובסביבה תומכת בלבד) את ההחלטה ללדת בבית (לידה שלישית אמנם) כאשר באתי לספר לאימי ידעתי (מהכרות רבת השנים) שהיא לא ממש תאהב את הרעיון, אמא שלי במקצוע אחות, אמנם לא עוסקת במקצוע כבר 30 שנה אבל מאוד מחוברת לצד הקונבנציונלי של הרפואה וסומכת בעינים עצומות ברופאים ברפואה עצמה. תשובתה היתה "טוב אם זה מה שאת רוצה, את יודעת שאני לא אוהבת את זה". בגלל שהרגשתי כל כך חזקה בהחלטה שלי לא נתתי לכל מה היא תגיד ולא תגיד (שזה תמיד גרוע יותר) להשפיע עלי. תשבי עכשיו רגע לבד ותחזרי לך תוך הראש על כל הסיבות שבגללו בחרת ללדת בבית ותראי איך כל הכוחות חוזרים ובאים. בהצלחה.
 

vashti72

New member
אוי מתוקה שלי, כמה שאני מבינה אותך

הייתי שם לא מזמן ובמידה מסוימת אני עדיין קצת שם כי למרות שהחלטנו עדיין בלב יש חשש ודאגה. זה טבעי זה נכון וזה תהליך של החלטה, יכול להיות שאת זקוקה לעוד קצת זמן. הייתה מישהי שאמרה שיכול להיות שאת צריכה להפגש עם עוד מיילדת ונשמע לי שזה יכול להיות נכון. אני עם ג'ויס הרגשתי מיד שזה נכון. שאני סומכת עליה - היא גם משרה בטחון אבל ברור לי שאם תהיה בעיה היא תפנה אותי בזמן! לאמא שלי עדיין לא סיפרתי כי ברור לי שהיא תעשה לי את המוות. אבל אחותי אמרה לי - תזכרי שזו החלטה שלך! וזה נכון. אצל בעלי האמא והאחיות ניסו לשכנע עד שביקשתי מבעלי שידבר איתן שיפסיקו כי זה מאד מחליש אותי. תזכרי- אני מאמינה שכל החלטה שתגיעי אליה היא טובה ומתאימה לך בשלב זה של החיים. גם בית חולים יכול להביא ללידה חווייתי ומעצימה, וגם לידת בית יכולה להיות טובה. לי עזר להבין שבחיים עם ילדים עוד יהיו לי הרבה החלטות מאד קשות, שאני אצטרך ללמוד הרבה את הדברים, לעבוד עם תחושות הבטן שלי, ולחיות בשלום עם הטעויות שבטוח יהיו. תנסי לבקש פה ממישהי את הטלפון ולדבר איתה(הן מקסימות-איתי הן הסכימו להפגש) וקצת לשמוע ממקור ראשון על לידת בית.חשוב למצוא אנשים חיוביים שיתנו לך זוית ראיה טובה על הנושא זה בסדר עוד לא לדעת, ולהתלבט, וזה בסדר לבכות ואני מקווה שתצליחי למצוא בתוכך את התשובה-כי היא שם, עמוק בפנים
 

mise

New member
../images/Emo24.gif

עוד לא קראתי את שאר התגובות ואני עוד צריכה לחשוב על מה שכתבת, אבל קבלי בינתיים חיבוק.
 
תודה בנות../images/Emo140.gif

אין לכן מושג כמה אני לומדת מכל אחת ואחת מכן. אני מאוד שמחה על כל התגובות, התמיכה מחממת לי את הלב, והכנות שלכן מחדדת לי את התמונה. איזה מזל שיש את הפורום הזה! יש כאן הרבה הצעות טובות וחשובות. אני נורא שמחה שהקדשתן לי את הזמן והסבלנות לשמוע ולהגיב.
 

שָׂרָה

New member
גם לאמא שלי יש את הפחדים שלה מלידה

לפני הלידה הראשונה שלי היא תיארה לי את הלידה ככואבת מאד, וניסתה לשכנע אותי לקחת אפידורל. היא אמרה לי, למה לסבול, את לא יכולה לדעת כמה זה כואב עד שתעברי את זה. גם לדודה שלי שהייתי אצלה כמה שנים בארץ היו את הפחדים שלה. היא אמרה לאמא שלי להגיד לי כמה שהבת שלה סבלה בלידה, ולא יכלה בליעדיה ובסוף ילדה בלידת מלקחיים. ידעתי שהנשים האלו מפחדות מהלידה. שתיהן ילדו בלידות בית חולים, ואין להן מושג מלידות בית. ציפצפתי על מה שהן אמרו. ילדתי בפעם הראשונה בבית החולים. לא היה נורא אבל הם ניסו להתערב לי ולהכריח אותי לשכב, להכריח אותי להיות מחוברת למוניטור. רק בגלל שהייתי עקשנית הם לא הצליחו להכריח אותי לקבל אינפוזיה, או שכיבה ממושכת. את הלידה השניה שלי ילדתי בבית. אימי הזדעזעה מאד ועד היום הזה לא התאוששה. שיינמקו בפחדים שלהן. אני לא מוכנה לסבול בשביל זה בבית חולים!
 

debby12

New member
מנהל
לא היה לי זמן לקרוא את כל התגובות

ובקושי יש לי זמן לכתוב תגובה כמו שצריך. אז בקצרנות.... 1. אל תדברי עם אמא שלך בנושאים האלה. עזבי את זה - למה לך לגרום עוגמת נפש גם לך וגם לה? אפילו אני, שמאוד בטוחה עם עצמי בנושא הזה, משתדלת לא להעלות את זה עם אמא שלי כי זה סתם מחרפן אותה ואז התגובה שלה מחרפנת אותי. ואגב - גם אני מאוד קרובה לאמא שלי, אז זה לא חלק מריחוק כללי שלי ממנה. מהנסיון שלי אנשים נאטמים לגמרי כשמעלים נושא של לידה שלא בבית חולים. מה שלא תגידי לא ישכנע אותם - הם סגורים באמת הצרופה שלהם שבית-חולים-הכי-טוב. הרשי לי לנחש שאמא שלך לא קראה שום מחקר או מידע על לידת בית - אז מה זה משנה מה היא אומרת? הרי אין לה מושג. חוויה שהיא "אובר וולמינג"? חארטה בארטה בעיני. זו חוויה מעצימה קסומה ומדהימה אם לא נותנים לצוותים עצבניים של בית חולים להחרים אותה ממך. השתינה בלידה? אולי היא לא הכירה את ההבדל בין שתן למי שפיר?
(סליחה - לא יכולתי להתאפק). 2. אל תהיי קשה עם עצמך. זה תהליך - עוד לא החלטת וזה בסדר גמור. את לא חלשה - את חושבת על זה. לדעתי חשוב להתבשל עם עצמך - מה את מרגישה שמתאים *לך* ולא להקשיב יותר מדי לכל מיני היסטריים (ע"ע השרשור שלי על ההיפנו-בירתינג - "בלי סיפורי לידה מפחידים כי זה מכניס אותך לחרדות" שולחת לך אנרגיית מקלדת חיובית. יהיה בסדר. אחרי שתתבשלי קצת תחליטי מה הכי מתאים לך.
 
תודה דבי,

חיכיתי לבוקר מתוך ציפיה שאזכה לתובנותייך המועילות במהלך הלילה... מקבלת את האנרגיות שלך בשמחה. באמת קראתי על עניין הסיכה לבגד וחשבתי לאמץ לי אחת כזאת... ("בלי סיפורי לידה מפחידים בבקשה, התינוקת שלי מקשיבה")
 
למעלה