the starry night
New member
היי,
אני כותבת לא כדי לקבל עצה אלא בעיקר, כדי שיגידו לי שזה בסדר ונורמלי.. =\
יש לי חבר כבר שנתיים. הוא החבר הראשון שלי, הבחור הראשון שגרם לי להרגיש בטוחה. הבחור הראשון שהכרתי להורים, הבחור הראשון שישן לי במיטה, הבחור הראשון ששכבתי איתו.. הוא החבר הכי טוב שלי ואהבת חיי. טוב לי איתו ואנחנו מדברים הרבה על העתיד וברור לי שזה יהיה איתו. כל החבילה- חתונה, משפחה, ילדים. הוא אומר לי כל הזמן כמה הוא אוהב אותי, כמה אני מדהימה, כמה הוא צריך איתי. ובאמת שמושלם לנו ביחד.
אבל בזמן האחרון (הינה עוד אחת שהחיים שלה מושלמים אז היא מחפשת לדפוק אותם) אני מתחילה להרגיש שאני רוצה עוד. להכיר עוד דברים. להתנסות, להרגיש משוחררת. אני לא רואה את עצמי יוצאת עם אף בחור אחר וגם אין אף אחד אחר בתמונה. אבל לאט לאט מתגבשות לי תהיות על איך זה יהיה להיות שוב רווקה. כל הסצנה המייגעת אך המלהיבה של להכיר מישהו חדש (למרות שברור לי שאני לא רוצה זוגיות עם אף אחד אחר מלבדו..).
דיברתי על זה עם חברה והיא אמרה לי משהו מאוד חכם. היא אמרה "עוד שבועיים תיהיי בלעדיו. האם הוא חסר לך?". ואני יודעת שהתשובה היא כן. אני יודעת שאני לא רוצה אף אחד מלבדו ואני יודעת שאני צריכה אותו בחיים שלי. ומצד שני, לפעמים אני מפנטזת על להיות לבד, על לצאת למקומות, על לפלרטט ולעשות מה שמתחשק לי.
האם זה נורמלי? האם זה בסדר שהמחשבות האלה עולות לי בראש? האם מישהו יכול להגיד לי שהוא מבין ומזדהה איתי ושאני לא עוד מקרה של הרס עצמי?
אני כותבת לא כדי לקבל עצה אלא בעיקר, כדי שיגידו לי שזה בסדר ונורמלי.. =\
יש לי חבר כבר שנתיים. הוא החבר הראשון שלי, הבחור הראשון שגרם לי להרגיש בטוחה. הבחור הראשון שהכרתי להורים, הבחור הראשון שישן לי במיטה, הבחור הראשון ששכבתי איתו.. הוא החבר הכי טוב שלי ואהבת חיי. טוב לי איתו ואנחנו מדברים הרבה על העתיד וברור לי שזה יהיה איתו. כל החבילה- חתונה, משפחה, ילדים. הוא אומר לי כל הזמן כמה הוא אוהב אותי, כמה אני מדהימה, כמה הוא צריך איתי. ובאמת שמושלם לנו ביחד.
אבל בזמן האחרון (הינה עוד אחת שהחיים שלה מושלמים אז היא מחפשת לדפוק אותם) אני מתחילה להרגיש שאני רוצה עוד. להכיר עוד דברים. להתנסות, להרגיש משוחררת. אני לא רואה את עצמי יוצאת עם אף בחור אחר וגם אין אף אחד אחר בתמונה. אבל לאט לאט מתגבשות לי תהיות על איך זה יהיה להיות שוב רווקה. כל הסצנה המייגעת אך המלהיבה של להכיר מישהו חדש (למרות שברור לי שאני לא רוצה זוגיות עם אף אחד אחר מלבדו..).
דיברתי על זה עם חברה והיא אמרה לי משהו מאוד חכם. היא אמרה "עוד שבועיים תיהיי בלעדיו. האם הוא חסר לך?". ואני יודעת שהתשובה היא כן. אני יודעת שאני לא רוצה אף אחד מלבדו ואני יודעת שאני צריכה אותו בחיים שלי. ומצד שני, לפעמים אני מפנטזת על להיות לבד, על לצאת למקומות, על לפלרטט ולעשות מה שמתחשק לי.
האם זה נורמלי? האם זה בסדר שהמחשבות האלה עולות לי בראש? האם מישהו יכול להגיד לי שהוא מבין ומזדהה איתי ושאני לא עוד מקרה של הרס עצמי?
