אני יכולה לספר לך את הסיפור הפרטי שלי?
בגיל 16 הכרתי את אהבת חיי
החבר הראשון שלי, הסקס הראשון, גדלנו בפנימיה אז הכל פי מאה יותר אינטנסיבי.
בצבא, הוא החליט לעזוב אותי, ולחפש לו פסגות אחרות
וגם אני הכרתי מישהו אחר, למרות שהיה בא לי למות.
עברו שש שנים
אהוב נעורי נשאר חבר שלי, ותמיד היה ברקע של חיי, כי לא יכולתי לוותר עליו כאדם.
אחרי 6 שנים חזרנו להיות יחד ואנחנו נשואים היום כבר 15 שנים.
ממרום נסיוני, ואם תשאלי אותי, מה אמליץ לבנותי במצב כזה
זה לעשות את אותו הדבר.
והדבר הכי! טוב שקרה לי (מבחינת זוגיות וקשרים ) זה להבין בסופו של עניין שיש אמנם המון דגים בים, אבל אני רוצה את הכריש המיוחד שלי, והחבר הכי טוב שלי.
אני חושבת שאם מישהו מיועד לנו, הוא יהיה שם בשבילנו כשנהיה מוכנים לצאת איתו יחד לדרך ארוכה
כמובן שקיים סיכון גדול שאת תאבדי אותו , ואת תצטערי כל חייך על שנתת לו ללכת.
אבל לדעתי, מצד שני, תחושת ההחמצה, תהיה הרבה יותר קשה, אם לא תכירי ותטעמי משהו אחר.
בהצלחה