הילד העצמאי

[טרודי]

אריתמטיקה בסיסית

הטענה שלה, שמשננים את לוח הכפל כדי להיות מסוגלים ללמוד מתימטיקה באוניברסיטה, היא שטות גמורה. משננים את לוח הכפל כי אדם צריך להיות מסוגל לעשות חשבון (אריתמטיקה) בסיסית כדי לחיות בעולם שלנו. אחרת איך תדע אם הכסף שיש לך בכיס מספיק בשביל לקנות את מה שרצית? איך תדע להכין חצי כמות ממתכון שיש לך? איך תדע כמה זמן יקח לעשות שלוש מכונות של כביסה? איך תדע אם "שלוש חפיסות שוקולד + 1 חינם" ב-14 ש"ח זו באמת הצעה יותר אטרקטיבית משש חפיסות ב-18 ש"ח? איך תדע לזהות ריבית רצחנית של שוק-אפור, או קנייה-בתשלומים מפוקפקת? ומחשב-כיס זה לא פתרון, גם כי אנשים לא מסתובבים איתו כל הזמן, וגם כי צריך להיזהר בהפעלה שלו. רק אתמול אבא שלי סיפר לי שמילא דלק ב-206 ש"ח, ולקח גם עיתון ב-6 ש"ח, ומסר למתדלקת 220 ש"ח. היא שלפה מחשב כיס כדי לחשב את העודף המגיע לו. ואז הושיטה לו 20 ש"ח בחזרה. הוא כמובן אמר לה, "לא, מגיעים לי רק שמונה ש"ח". אבל אם הוא לא היה אומר, אלה היו 12 ש"ח שהיו יורדים לה ממשכורת-הרעב שלה. לא עצוב? נגיד שהיא לא יודעת חיבור וחיסור, היא עדיין צריכה להיות מסוגלת להבין מה גדול ממה, ושלא יכול להיות שאם מוסיפים משהו ל-206 אז יוצא 200. (או שהיא לא יודעת ש-220 פחות 20 זה 200...) כבר קרה לי בעבר ששאלתי אנשים דברים כמו, "איך בדיוק אתה מכפיל שני מספרים שקטנים מעשרים ויצא לך מספר גדול מאלף?" או "מה פתאום סכום של שני מספרים זוגיים יוצא אי-זוגי?" והם מסתכלים עלי בחוסר הבנה מוחלט. "אבל ככה יצא במחשב!" לא צריך לדעת לסכום טור של עשרים מספרים, או לכפול מספרים בני ארבע ספרות, בראש. אבל חייבים איזושהי תחושה לגבי מספרים, אחרת עושים שטויות, כמו אותה מתדלקת. אני גם מסכימה איתך לגבי שינון: הרי ילדים קטנים מאוד אוהבים דיקלומים, אוהבים לקרוא שוב ושוב את אותו סיפור, לשיר את אותו שיר, וכו'. זה משהו מאוד בסיסי אצל בני אדם. אז לבוא ולהגיד ששינון זה רע בהגדרה?

 

[אורי 0]

את האקסית שלי הכריחו

ללמוד את לוח הכפל. והיא כמובן שכחה מיד. ועד שנפרדה ממני המשיכה לחשב תרגילי חיבור בפשוטים על האצבעות. או ללחוץ על "מחשב הכיס הצמוד" שחי אתה אז. (היום, כנראה, היא לוחצת על מחשב קטן יותר) והיא מסתדרת טוב מאוד בחיים. ובקשר לשינון - הסיבה שתלמידים לא לומדים לקרוא או לא לומדים עברית היא לא שינון לדעתי, אלא חוסר מוטיבציה. אנחנו גדלנו בבתים עם ספרים במקום קירות (ובלי מחשבים!!!) קריאה ועברית היו אצלנו מיומנויות שנרכשו דרך העור.

 

[אבא גאה]

אני לא יודע את לוח הכפל ../images/Emo11.gif

הנה יצאתי מהארון, עכשיו כולם לומר :"אנחנו אוהבים אותך אבא".... ועדיין אני יודע ש206+6=212 ואם נותנים לי 220 אני לא אחזיר עשרים ש"ח מה הקשר לשינון? אני לא אומר שלא חשוב ללמוד חשבון אני אומר שחשוב איך לומדים, חשוב שהילדים יהנו מהעולם המרתק הזה. לא צריך ללמוד חשבון "בשביל הבחינות" צריך לשלוח את הילדים למכולות, לעשות פרוייקטים מיוחדים שמצריכים חשבון.... יש כ"כ הרבה אפשרויות לא שמתם לב כמה א/נשים יוצאים ממערכת החינוך שונאים חשבון ולא מסוגלים לחשב??????????? ללמד חשבון/לוגיקה ועוד אלף ואחד נושאים - למי מה שמתאים לילד!!!!!!!! אין טעם למלמל "שינון" או כל שיטה אחרת! אני הלכתי לבדוק את רחד מבתי הספר האלטרנטיבים כאן בסביבה, וישבתי בכיתב שעה וחצי, המורה הביאה בעיה במתימתיקה ואמרה :"עכשיו שכל אחד יחשב בדרך המתמתית הנוחה לו את הפתרון" לא האמנתי אבל בעיה אחת והיו לה 6 (שש!) דרכי פתרון! שש. וכולם היו בסדר ומקובלים על המורה. (כולל הילדה שאמרה :"אני, אין לי דרך אני פשוט יודע את התשובות!!!") אם לי היתה מורה כזו, אני בטוח שהייתי מוצלח יותר בחשבון.

 

[אורי 0]

דרך אגב, ניל

(וזה לא שאני חותם על מה שהוא אומר. פשוט קראתי אותו בגיל 13 ומאז זה תקוע לי בראש) ניל בכלל לא היה בעד שיטות הוראה מתקדמות. זה היה לגמרי נגד השיטה שלו. כי הטענה שלו היא שהילד אחראי לעצמו: אם הוא רוצה, הוא ילמד, בכל שיטה. לא - כנראה לא מספיק חשוב לו, וזו אחריות שלו ובעיה שלו. כשהוא יצטרך את זה הוא ילמד.

 

[אמא של אייל ואלון]

ערבה בקשר לשינון

יכול להיות שזה מתאים לרב הילדים לי זה היה סיוט אני לא יכולה ללמוד בעל פה.

 

[ערבהאיןקץ]

אז דווקא-

אם יש לך קושי בשינון, יכול להיות שהיה צריך לעבוד על זה יותר, אבל מה שבטוח - באופן אחר... כי יש דברים שדווקא בגלל שאנחנו חלשות בהם- בהם רצוי להשקיע... רק שלפעמים האופן בו לומדים/מלמדים משו - הופך אותו לבלתי אפשרי. שירים שאת אוהבת, האם את זוכרת בעל פה את מילותיהם?

 

[אבא גאה]

למה זה חשוב לשנן?../images/Emo5.gif

 

[ערבהאיןקץ]

פיאז'ה, דיואי וא.ס. ניל , היו אלו ש

בעטו בשינון... אנחנו, הדור שצמח על "לימוד פעיל" במקום שינון... על התנסות ומחקר במקום ידע נרכש... אנחנו הדור שנשפך יחד עם מי האמבטיה... מתדלקת שלא יודעת לחשב עודף, ילדים(17!) שאינם יודעים מיהו אליעזר בן יהודה, 30 % בוגרי כתה ב' שאינם שולטים בכתיבה וקריאה, זו התוצאה.

 

[אבא גאה]

זו את שמתדלקת בלי לחשב עודף?

ומה לזה ולשינון? אז בואי אני אספר לך שגם אני לא כ"כ טוב (HELL אני גרוע) בחשבון ובחישובי עודף אבל עד היום זה לא מנע ממני אפילו פעם אחת לתדלק ו/או לצאת למסע קניות. כמות כאב הלב וכמויות השנאה העצמית וההערכה עצמית הנמוכה שלי במאמצים ללמוד חשבון לא שוות דבר בהתחשב בעובדא שהנה 25 שנה אח"כ אני עדיין לא יודע לחשב והנה 25 שנה אח"כ אני עדיין חי, בועט חופשי ומאושר. שינון לעומת זאת אף פעם לא היתה הבעיה שלי, שירים אני יכול לדקלם בע"פ עד היום, חלקים מהצגות בהן השתתפתי? כאילו זה היה אתמול....אבל מספרים??? זה לא! וחייבים לדען לשנן בכדי לדעת מיהו אליעזר בן יהודה?

 

[אמא של אייל ואלון]

זהו שחשבתי על זה

אז ויידוי קטן אני בתור ילדה זכרתי את כל השירים העבריים בעל פה (את כל אלה שהכרתי)אבל ממש את כולם במדויק. אני גם זוכרת טלפונים מאוד טוב.וגם רשימות של משימות. ישנם שני סוגים של דברים שאני לא מצליחה לזכור. מה שאפשר לחשב. ומה שאין לו משמעות אמיתית עבורי. אז מה לוח הכפל פשוט לא הצלחתי שירת דבורה תפילת חנה לא הצלחתי. לעומת זאת ממש באותו גיל שיננתי שת שירי רחל. אז מה שיצא מזה שהייתי תלמידה גרועה על גבול הטיפשות.(אמא שלי רצתה שאני יהיה מנגנת בגנים כי הייתי ילדה שמחה וטפשה.ושלחה אותי ללמוד אקורדיון. היא רק לא ידעה שאני לא יכולה לקרוא תווים כי אני דסלקטית) אז זה היה כשלון חרוץ.) ורק בתיכון פתאום התחלתי לקבל עשיריות במתמטיקה.

 

[ערבהאיןקץ]

שינון.. או חיקוי?

יש לך סבלנות? תקראי : (נדמה לי שאני חייבת לך את המאמר הזה כבר מהדיון הקודם...)

 

[אבא גאה]

מה הם לומדים שם

על הצלחות וכשלונות משרד החינוך http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArt.jhtml?itemNo=377266&contrassID=1&subContrassID=1&sbSubContrassID=0

 

[טוסברהינדא]

מסקרן ומאתגר

הרעיון של פתרון בעיות בדרך של הבנה ולא בדרך של כפייה הוא נהדר. איני יודעת אם תמיד הוא אפשרי, אבל כשיוצא לי... אני מרגישה ממש נהדר, וגם הילדים. לדוגמה: למתוקיק היתה השבוע דלקת מאד חריפה, מידבקת בעין (היום מסתבר שהקשוח נדבק, ושוב אנחנו נכנסים להסגר) והוא סירב לבלוע את התרופה, ולשים טיפות בעין. ניסיתי לדבר על ליבו, ולהסביר למה זה חשוב -ולא עזר. הצעתי לו פרסים - וזה עזר לתרופה, אך לא לטיפות (הפחיד אותו מדי). ניסיתי בכוח - והצלחתי, אבל הסתובבתי עם תחושה נוראית כל היום, ואת זה אני אומרת בלי כל הגזמה. עד ששמעתי מפרח, שהיא נותנת לו לשים לעצמו את הטיפות, בהנחה שחצי בקבוק יישפך החוצה, אך הטיפה הרצויה תגיע ליעדה. וזה עבד אחרי שידולים רבים, אבל עבד! אז כנראה שלרוב יש דרך, רק לא תמיד מצליחים להגיע אליה. או הסצינה המוכרת לעייפה, אשר בה אני מבקשת מהילד לעשות משהו, אך הוא מסרב כי הוא באמצע משהו אחר. אפשר לבקש שוב ושוב, ואז זה כמובן לא עוזר, עד שאומרים לילד: "עכשיו ומייד, או ש....", אבל הרבה יותר פשוט להגיע איתו להסכמה ש:"כשהשלב הזה נגמר, אתה מתגייס לעזרתי". שלא לדבר על הפעמים שבהן הוא בעצמו מגיע עם רעיון של פשרה... אבל עכשיו, מה עלי לעשות עם הקשוח, שמסרב לקחת תרופות ועוד לא מדבר? וכשהסירוב של הילד מגביל אותי בתכניותי, איפה לשים את הגבול בין מה שנוח לו ומה שנוח לי? בקשר לחינוך ללא כפייה, אינני יודעת. הרעיון הוא בסדר גמור בעיני, אך איני יודעת עד כמה הוא ישים, מבחינת משאבים של נפש, פנאי וכסף (שלי, לא שלו). למי שיש לפחות אחד מאלה ללא הגבלה, נראה לי שהרעיון ישים. לכל השאר - תמהתני. וגם - איפה אתה קורא למה שאתה עושה הכוונה (מותר...) ואיפה כפיה (אסור)? שביל הזהב הזה דורש המון המון חכמה, וגם מהמשאב הזה איני בטוחה שיש לי די. ואחרון - הדוגמאות שניתנות במאמר הן מקוממות ופשוט גרועות. דמגוגיות לשמן. אין זה גורע בעיני מהאתגר שהרעיון עצמו מציב. גם אם לא הולכים עם התאוריה הזו עד הסוף - יש מה לעשות איתה גם במצבנו הקונבנציונאלי, ולדעתי נצא כולנו נשכרים.

 

[ערבהאיןקץ]

ואני חשבתי על דוגמה ממש קיצונית...

זוכרותים את הסיפור: "מעשה באפרוח שהלך לחפש אמא אחרת"? בפועל, יש מצבים שההורים מוותרים על ילד (

)...אפילו בגלל ש"לא בא להם להיות הורים". אבל אין מצב שבו ילד/ה יכולותים לוותר על ההורים, רק כי "לא בא להם להיות ילדים"... יש איזה אי-שוויון בסיסי ביחסי ילדים הורים, שמטיל על ההורים הרבה יותר בחירה, והרבה יותר אחריות, וגם יותר זכויות. להתנגד לזה, או להעמיד פנים שזה אחרת.. רק יכול ליצור מצב דמיוני שיגרום לתסכול...

 

[אבא גאה]

שאלה מצויינת

מה עושים בגילאים שבהם הילד לא מסוגל להחליט ממש כמו בגיל של הקשוח? וואלה לאיודע עם אושר אני נורא משתדל לתת לו לבחור אבל לא תמיד זה יוצא לי.....

 

[אמאברוזה]

תסלחו לי שלא קראתי את כל המאמר

אלא הסתמכתי על מה שכבר ציטטתם והגבתן ,סביר להניח שאילו לא היו מכריחים אותי ד'אז לפני כמה עשורים לשבת על התחת וללמוד לא הייתי רוכשת לעצמי ידע. כבר נאמר פה וגם קצת במאמר הכל עניין של מידה ,עיתוי. אחרת זה קצת לבקש מהילד ללכת לפני שלמד לזחול.זה הרבה אחריות על הילד ומעט אחריות להורה. הילדה שלי יכולה לבחור עם איזה נעליים תלך,אם להוריד גרביים וללכת יחפה או האם ללבוש מעיל למרות שלאמא שלה קר בחוץ . היא לא יכולה לבחור לפרוס לחם בסכין המשוננת,היא לא יכולה לבחור להשאר לבד באמבטיה והיא גם לא יכולה להקליד על המקלדת ולפגוע בפעילות המחשב. לפני כמה ימים התארחה אצלי אחייניתי בת ה12 וחצי,ילדה בוגרת הרבה לגילה ובכל זאת במסעדת "איקאה" לא ידעה להחליט מה רוצה,רצתה הכל,הכל היה מגרה ,העיניים רצו הכל.בכל זאת הייתה זקוקה לעזרה בבחירה,אולי יותר מבבחירה עזרה בקבלת החלטה.

 

[דרורית דרור]

קראתי.

בעלת המאמר נשמעת חינוכית לאללה. כמו כל החכמים האמריקאיים שיודעים הכל. ואם אתה סוטה מהדרך שלהם אז משהו לא בסדר אצלך. בכלל כל שיטות התיקון האמריקאיות יוצרות אצלי רק רתיעה. אני לעולם לא אוכל להיות מושלמת כמו שהם רוצים. אצלם כל דבר ניתן לפתור. וזה בפירוש תכונה אמריקאית שאני לא כל כך אוהבת. הכל קל ופשוט. אין בעיות. ובדרך הקלה לפיתרון בעיות נעלם האדם. ואני מסתבכת היום משום מה. נראה לי שהחמין של כריסטמס עלה לי לשכל. נראה לי כולם כל כך עסוקים בחינוך שהם שוכחים את האושר. סתם להיות מאושר. ואם אתה מאושר זה לא משנה כל כך כמה ידע אספת, לא? שאלתי פעם את אחד הילדים שלי מה עדיף לך להיות עשיר או מאושר? הוא לא הבין על מה אני מדברת. ברור שעשיר. נו? בנים גידלתי ורוממתי. קידה.

 

[טוסברהינדא]

הדשא של השכן תמיד ירוק יותר

ככה זה, את יודעת, שאנו נוטים לחשוב, שמה שיש לנו הוא מובן מאליו, ומה שאין לנו, הוא החשוב מכל. מבחינה זו, כשהילדים אומרים שטוב עושר מאושר, זה כנראה אומר שהם די מאושרים, לא?

 

[דרורית דרור]

וואלה. איך לא חשבתי ככה?

אבל תמיד מוכנה לשנות ת'מחשבה...

 

[מומינאמא 123]

סיפור על בחירה. מוקדש לטרודי

בעיני אחד החלקים הקשים של ההורות זה ללמוד מה הילד "רוצה" לבחור ומה לא. והסיפור הוא על אחי הקטן וההיפראקטיבי, שבגיל ההתבגרות סרב להמשיך בטיפול, ואמר שהטיפלים זה רק כדי שהוא ילמד והוא בכלל לא רוצה ללמוד. כל יום אמא שלי רבה איתו על שיעורי בית אחרי הצהריים, ועל לקום בבוקר לבית הספר, עד שיום אחד היא נשברה. היא הגיעה למסקנה שממילא הוא לא לומד כלום (כי אי אפשר להכריח ללמוד), ושאין טעם לריבים האלו. ואמרה לו שאם הוא לא רוצה ללמוד - בבקשה. תמיד צריך עובדים בפלחה. (והיא באמת התכוונה שהוא ילך לעבוד) הילד חשב, חשב חשב, ובסוף בחר ללכת לבית ספר בכל זאת. ואחרי שהיה ברור לו ולכולם שזה מה שהוא רוצה לעשות, הכל נהיה הרבה יותר פשוט. עדיין הוא היה זקוק לעזרה, אבל האחריות לדברים הפכה להיות שלו, כי זה היה הוא שבחר את זה.