הילד העצמאי

[טרודי]

אה, אנקדוטות אישיות, תמיד לוקח

אז בואי אני אספר לך, שיש ילדים שלא "קונים" את האיום הזה של "אם לא תלמד תעבוד בפלחה". הם אומרים: מה פתאום, אני אהיה זמר, אני אהיה DJ, אני אעבוד במקדונלד'ס - לא רוצה להיות עשיר, אני אהיה יפה ואמצא לי בעל שיפרנס אותי, אל תדאגו לי אני אסתדר. ואיכשהו, חלק גדול מהם לא מסתדרים, וחיים על חשבון ההורים או מידרדרים לצרות כאלה ואחרות. אז נכון, שאם הילד בוחר בעצמו ללמוד, זה הכי טוב. ויכול להיות, שאם נותנים לו את הבחירה מגיל מספיק צעיר, הוא מפתח לבד את הרצון ללמוד ואת האחריות האישית. זה הרעיון של בתי-הספר הדמוקרטיים. אבל נדמה לי שגם אצלם יש בעיה עם ילדים שהנקודה הזו ש"משעמם לשחק כדורגל כל הזמן, והוא יכנס לשיעור" פשוט לא מגיעה אצלם. אם ילד שנתת לו את הבחירה, בוחר כן "לעבוד בפלחה" - האם זה סיכון שאת מרשה לו לקחת, או שזה אחד מה"תוצאות הטבעיות" שאי-אפשר לתת לו ללמוד על בשרו (כמו, נניח, את תוצאות הקפיצה מהמרפסת)?

 

[מומינאמא 123]

אז כן

אמא שלי בהחלט התכוונה שהוא ילך לעבוד, והיתה די מופתעת שהוא התחרט. ואני יכולה לספר לך גם על ילדים שכן למדו, ואפילו תואר ראשון, ועדיין הם חיים על חשבון ההורים. ומצד שני על ילדים שלא למדו, ופירנסו את עצמם מהיום שהם השתחררו. לא מאמינה שלימודים זה ערובה למשהו. ולא חושבת שזה אסון גדול אם לילד אין בגרות. בהנחה שיש לו את הכלים הריגשיים לקחת אחריות על חייו ואת האמונה בעצמו, ככה שביום שהוא יחשוב שהוא צריך בגרות, הוא יוכל להשלים אותה. להשלים בגרות באקסטרני זה בסך הכל שנה עבודה, או שנתיים בלימודים חלקיים, ובדרך כלל יוצאים משם עם ציונים יותר טובים מאשר מהתיכון. ככה שילד שלא עשה בגרות בתיכון, ובגיל 30 מאשים את ההורים שלו שבגלל זה נהרסו לו החיים, הוא בעיני אדם שלא מסוגל לקחת אחריות על חייו. אני מאוד מקווה שהבן שלי לא יגדל להיות כזה. מצד שני, איך מבטיחים שהילד יגדל עם ביטחון עצמי ויכולת לקחת אחריות על חייו, זו כבר שאלה הרבה יותר קשה. וכמו שאמרתי בהתחלה - החלק הקשה זה היכולת לזהות אם הילד מספיק בוגר כדי להתמודד עם ההחלטות האלו.