הילינג
- פותח הנושא dawadi
- פורסם בתאריך
מיכי 10
Member
מה דעתך על
חליל צד?
עניין של טעם אישי. בעיני חליל צד הוא כלי הנגינה הכי מקסים, למרות שאני אוהבת גם הרבה כלי נגינה אחרים, ומוזיקה בכלל.
נגנתי בעבר על חליל צד, אבל הפסקתי. לא מזמן ניסיתי לחזור אליו, והתברר ששכחתי את מיקום האצבעות בחלק מהצלילים (הגבוהים מאד, בעיקר). זה ציער אותי, אבל לא אוותר; אחזור לזה.
יש לי גם כמה פעמונים נהדרים, עם צלילים ענוגים ויפיפיים. אני לא יודעת מה בדיוק עלי לעשות איתם, אבל הצלילים תמיד מענגים ביותר.
חליל צד?
עניין של טעם אישי. בעיני חליל צד הוא כלי הנגינה הכי מקסים, למרות שאני אוהבת גם הרבה כלי נגינה אחרים, ומוזיקה בכלל.
נגנתי בעבר על חליל צד, אבל הפסקתי. לא מזמן ניסיתי לחזור אליו, והתברר ששכחתי את מיקום האצבעות בחלק מהצלילים (הגבוהים מאד, בעיקר). זה ציער אותי, אבל לא אוותר; אחזור לזה.
יש לי גם כמה פעמונים נהדרים, עם צלילים ענוגים ויפיפיים. אני לא יודעת מה בדיוק עלי לעשות איתם, אבל הצלילים תמיד מענגים ביותר.
מסכים בחום
העניין הוא שכל כלי נגינה יש לו איזושהיא "אנרגיה".
וממילא כל כלי נגינה יכול להביא הרמוניה מסוג אחר.
(יש גם בספר תהילים עשרה כלי נגינה שמוזכרים בסוף הספר , והם בעיקרון כנגד עשר הספירות - כי כל כלי נגינה שם קשור לספירה אחרת).
למשל תופים זה קשור למקצב , ממילא הגיוני שזה יכול לאזן בגוף כל מה שקשור לקצב. למשל את איבר הלב.
או שזה יכול להיות קשור לרגליים - כי גם הרגליים והריקוד קשורים לקצב.
כמו כן זה הכלי הכי "בסיסי" ומקורקע. נמצא אותו גם בתרבויות הכי "פרימיטיביות" - זו המוזיקה הכי "בסיסית".
באופן עקרוני הייתי אומר שכלי הקשה וריקודים למינהם מאזנים בעיקר פלג גוף תחתון , כלי פריטה ומיתר פלג גוף אמצעי , וכלי נשיפה פלג גוף עליון.
(וכמובן גם בתוכם יש חלוקה פנימית - טרומבון איננו דומה לחליל צד . .. )
אבל בסופו של דבר כולם יכולים לאזן את הכל , העיקר תלוי באוחז בקשת
העניין הוא שכל כלי נגינה יש לו איזושהיא "אנרגיה".
וממילא כל כלי נגינה יכול להביא הרמוניה מסוג אחר.
(יש גם בספר תהילים עשרה כלי נגינה שמוזכרים בסוף הספר , והם בעיקרון כנגד עשר הספירות - כי כל כלי נגינה שם קשור לספירה אחרת).
למשל תופים זה קשור למקצב , ממילא הגיוני שזה יכול לאזן בגוף כל מה שקשור לקצב. למשל את איבר הלב.
או שזה יכול להיות קשור לרגליים - כי גם הרגליים והריקוד קשורים לקצב.
כמו כן זה הכלי הכי "בסיסי" ומקורקע. נמצא אותו גם בתרבויות הכי "פרימיטיביות" - זו המוזיקה הכי "בסיסית".
באופן עקרוני הייתי אומר שכלי הקשה וריקודים למינהם מאזנים בעיקר פלג גוף תחתון , כלי פריטה ומיתר פלג גוף אמצעי , וכלי נשיפה פלג גוף עליון.
(וכמובן גם בתוכם יש חלוקה פנימית - טרומבון איננו דומה לחליל צד . .. )
אבל בסופו של דבר כולם יכולים לאזן את הכל , העיקר תלוי באוחז בקשת
מיכי 10
Member
אוי, תופים ):
אז על כך יש לי תהייה אישית. אשאל אותך בְּמסר.
האם לדעתך, בנוסף לכך שמי ששומע את הנגינה מקבל ריפי מסויים, יכול גם מפיק המוזיקה להרפא?
למשל, נגינה בחליל יכולה לעזור לחיזוק הריאות (שנמצאות אף הן בחלקו העליון של הגוף)? אולי גם לגרון?
האם המאזינים והמנגנים, יימשכו באופו טבעי אל כלי הנגינה אשר עשויים לעזור בריפוי המקומות בהם חסר להם ספציפית, משהו באיזון?
אז על כך יש לי תהייה אישית. אשאל אותך בְּמסר.
האם לדעתך, בנוסף לכך שמי ששומע את הנגינה מקבל ריפי מסויים, יכול גם מפיק המוזיקה להרפא?
למשל, נגינה בחליל יכולה לעזור לחיזוק הריאות (שנמצאות אף הן בחלקו העליון של הגוף)? אולי גם לגרון?
האם המאזינים והמנגנים, יימשכו באופו טבעי אל כלי הנגינה אשר עשויים לעזור בריפוי המקומות בהם חסר להם ספציפית, משהו באיזון?
ללמוד על כלי נגינה, בשלב כלשהו.....
מאז ילדותי נמשכתי לחליל פאן. קניתי לי אחד יפייפה בהונג קונג.
לפני כשנה מצאתי מורה יחיד שמלמד לנגן על חליל פאן. הוא גר בירושלים, נסעתי אליו פעמיים מהוד השרון, שעתיים נסיעה בבוקר, ו....ויתרתי. פעם ראשונה בחיי שרציתי משהו מתוכי וויתרתי
ביום מן הימים אמצא מורה אחר....כנראה שעוד לא ויתרתי
אם אתה רוצה אתה יכול ללמוד לנגן על נגוני - כלי מיתר אפריקאי, פנתטוני, שמאוד קל ללמוד לנגן עליו. אין צורך לדעת תווים או להבין בניגון מוסיקה, צריך רק חוש קצב, חוש באצבעות וקדימה לנגן. מה שאתה פורט, כך אתה שומע. בערך....
בהצלחה
מיכי 10
Member
בהתייחס ל*חלק* מהשאלה שלך -
יש לי שאלה קצת שונה.
אם טיפלנו במישהו והצלחנו לעזור לו, האם זה נחשב ריפוי?
למשל, היו לו כאבים חזקים, וכתוצאה מהטיפול שלנו הם עברו והוא מרוצה. אני לא יודעת אם זה ריפוי אמיתי, אבל הבן אדם הרגיש לא טוב, ועכשיו הוא מרגיש טוב ושמח.
{ואני לא מתכוונת לריפוי ממחלה רצינית. איך להסביר את זה בלי להסתבך?
למשל כשמבקשים ממני לטפל, אני לא מתיימרת לרפאבכלל ובוודאי לא ממחלות קשות. יש לי חברה שיש לה כנראה סרטן. אני מציעה לה בסך הכל טיפול של הקלה בכאבים וקצת עידוד. לא יותר מזה. אבל אני חושבת שגם זה חיובי.}.
מה שאני כן חושבת שאפשר, זה לעזור במחלות פשוטות, ובכאבים שונים, כולל פסיכוסומטיים.
דווקא בבעיות הפסיכוסומטיות, נראה לי שקל לטפל. כי למרות שהכאבים הם אמיתיים, נראה לי שהגורמים להם הם בעיקר פחדים, חרדות ואולי סוגים של דכאונות. עצם המוּכנוּת לעזור לאנשים שחולים בהם, כבר משפרת את מצבם. בנוסף לזה, הידיעה שהם מקבלים - למשל - רייקי/הילינג, מעודדת אותם ומרגיעה אותם, ומחזירה אותם למצב טוב.
ואני בדעה שלא חשוב מה עשית לאדם סובל - טיפול כזה או אחר או שיחה או האזנה לבעיותיו. אם הצלחת לתת לו הרגשה טובה ובריאה, דיינו. (ברוח ההגדה של פסח).
יש לי שאלה קצת שונה.
אם טיפלנו במישהו והצלחנו לעזור לו, האם זה נחשב ריפוי?
למשל, היו לו כאבים חזקים, וכתוצאה מהטיפול שלנו הם עברו והוא מרוצה. אני לא יודעת אם זה ריפוי אמיתי, אבל הבן אדם הרגיש לא טוב, ועכשיו הוא מרגיש טוב ושמח.
{ואני לא מתכוונת לריפוי ממחלה רצינית. איך להסביר את זה בלי להסתבך?
למשל כשמבקשים ממני לטפל, אני לא מתיימרת לרפאבכלל ובוודאי לא ממחלות קשות. יש לי חברה שיש לה כנראה סרטן. אני מציעה לה בסך הכל טיפול של הקלה בכאבים וקצת עידוד. לא יותר מזה. אבל אני חושבת שגם זה חיובי.}.
מה שאני כן חושבת שאפשר, זה לעזור במחלות פשוטות, ובכאבים שונים, כולל פסיכוסומטיים.
דווקא בבעיות הפסיכוסומטיות, נראה לי שקל לטפל. כי למרות שהכאבים הם אמיתיים, נראה לי שהגורמים להם הם בעיקר פחדים, חרדות ואולי סוגים של דכאונות. עצם המוּכנוּת לעזור לאנשים שחולים בהם, כבר משפרת את מצבם. בנוסף לזה, הידיעה שהם מקבלים - למשל - רייקי/הילינג, מעודדת אותם ומרגיעה אותם, ומחזירה אותם למצב טוב.
ואני בדעה שלא חשוב מה עשית לאדם סובל - טיפול כזה או אחר או שיחה או האזנה לבעיותיו. אם הצלחת לתת לו הרגשה טובה ובריאה, דיינו. (ברוח ההגדה של פסח).
שאלה פותחת יפה!
והשאלה ששאלת אך הגיונית מהדיון שזרקתי לנו לאוויר.
העניין הוא שכמובן, אנו רוצים לשפר את הרגשתם של מי שאנו מטפלים בהם והם רוצים שנעשה בדיוק את זה.
בעיה מסויימת בטיפול סימפטומטי (על פי כאב מסויים) היא שהוא הרבה פעמים רק מדחיק את הבעיה, כלומר: האדם מרגיש טוב עכשיו, אבל בעוד חודשיים, או פחות, או יותר, תצוף אותה בעיה אך בחוזק רב יותר או לחלופין, בעיה אחרת שיהיה לנו קשה לזהות שהיא קשורה לסימפטום שדיכינו.
טיפול מקל ותומך הוא חשוב, אבל צריך להיזהר ולוודא שהוא לא מביא נזק.
דוגמא טובה היא סרטן.
אם אדם חולה בסרטן ואנו עוזרים לו להרגיש יותר טוב, רק ברמה התומכת, זה מוריד את הרצון שלו להלחם במחלה הפוגענית, היות והוא מרגיש שהוא "יכול להתמודד עם זה" (גם אם הוא מבין ב 100% שזו הקלה בלבד ולא ריפוי) במקום להרגיש את הצורך הקיומי שלו להלחם על חייו. לעומת זאת, לעיתים חשוב לעשות טיפול כזה כדי לתת לאדם את המחשבה שהוא יכול בכלל להלחם על חייו ולכן באמת השאלה פה מורכבת.
חשוב לזכור שלא תמיד מה שעושה טוב מיידית, עושה טוב לאורך זמן ולא תמיד רפואה של כאן ועכשיו עושה טוב לרפואה השלמה.
זו האחריות הלא נעימה לפעמים של המטפל. להגיד למטופל בעודך עומד על שלך: "בכוונתי להביא אותך לרפואה שלמה אך קח בחשבון, לא אחת הדרך תהיה קשה והכאב עלול אף להחמיר בטרם יעבור."
זה עונה לשאלה?
והשאלה ששאלת אך הגיונית מהדיון שזרקתי לנו לאוויר.
העניין הוא שכמובן, אנו רוצים לשפר את הרגשתם של מי שאנו מטפלים בהם והם רוצים שנעשה בדיוק את זה.
בעיה מסויימת בטיפול סימפטומטי (על פי כאב מסויים) היא שהוא הרבה פעמים רק מדחיק את הבעיה, כלומר: האדם מרגיש טוב עכשיו, אבל בעוד חודשיים, או פחות, או יותר, תצוף אותה בעיה אך בחוזק רב יותר או לחלופין, בעיה אחרת שיהיה לנו קשה לזהות שהיא קשורה לסימפטום שדיכינו.
טיפול מקל ותומך הוא חשוב, אבל צריך להיזהר ולוודא שהוא לא מביא נזק.
דוגמא טובה היא סרטן.
אם אדם חולה בסרטן ואנו עוזרים לו להרגיש יותר טוב, רק ברמה התומכת, זה מוריד את הרצון שלו להלחם במחלה הפוגענית, היות והוא מרגיש שהוא "יכול להתמודד עם זה" (גם אם הוא מבין ב 100% שזו הקלה בלבד ולא ריפוי) במקום להרגיש את הצורך הקיומי שלו להלחם על חייו. לעומת זאת, לעיתים חשוב לעשות טיפול כזה כדי לתת לאדם את המחשבה שהוא יכול בכלל להלחם על חייו ולכן באמת השאלה פה מורכבת.
חשוב לזכור שלא תמיד מה שעושה טוב מיידית, עושה טוב לאורך זמן ולא תמיד רפואה של כאן ועכשיו עושה טוב לרפואה השלמה.
זו האחריות הלא נעימה לפעמים של המטפל. להגיד למטופל בעודך עומד על שלך: "בכוונתי להביא אותך לרפואה שלמה אך קח בחשבון, לא אחת הדרך תהיה קשה והכאב עלול אף להחמיר בטרם יעבור."
זה עונה לשאלה?
מיכי 10
Member
הייתי קודם באמצע תשובה כל כך מושקעת,
ואז התקשרו אלי, ובטעות נסגר לי כאן והכל נמחק. אשתדל לשחזר, אם כי זה קשה. ):
כשלַמדתי רייקי (II + I), אמרו לנו שמי שרוצה לקבל טיפול רייקי, צריך לבקש אותו.
לי זה קצת הפריע, כי חשבתי שלא כל אחד מבקש, גם אם הוא מעוניין. אני למשל, הייתי שמחה לקבל טיפולים לפעמים, אבל הייתי מתביישת לבקש אותם. לכן הייתי מעדיפה שיציעו לי.
אז אני נוהגת לפעמים להציע לאנשים ש"מקטרים" לי על כאבים שונים. זאת במחשבה שאם הם יודעים שאני מטפלת, הם אולי מתביישים לבקש, או להטריח אותי. מצד שני, אולי הם בכלל לא יודעים או לא זוכרים שאני נותנת טיפולים, ואז (כמו בהגדה של פסח) "ואת פתח לו".
בהמשך הדרך למדתי שאנשים צריכים לבקש את הטיפול משתי סיבות:
1. להפתעתי הרבה, לא כל מי שחולה, רוצה להבריא. (הייתי המומה, אבל כיום אני יודעת שיש אנשים שכבר אינם רוצים להבריא. ויש אנשים, שהמחלה משרתת אצלם דברים מסויימים, ולכן הם רוצים - לפחות לפרקי זמן מסויימים - להיות חולים. ועלינו לכבד את רצונו של כל אחד).
2. המטופל צריך לבקש את הטיפול, כי גם בכך הוא נוטל על עצמו אחריות לריפוי, ולא מטיל את כל האחריות על המטפל בלבד.
ולעצם העניין, כתבת דברים שאני מכירה, אבל חידדת אותם יותר. זה גורם לי קצת לפחוד לטפל. כי למדתי שרייקי, למשל, גם אם לא תמיד עוזר, לפחות הוא לא מזיק.
ואילו כאן אנחנו מדברים על מצב שבו טשטוש הסימפטומים עלול לגרום לנזק. או לדחייה של התפרצות דברים (קשים יותר) בעתיד, שגם היא עלולה לגרום לנזק.
אז מה עושים?
אני חושבת שאמשיך לטפל במי שמבקשים, ואם ארגיש שזה נכון לטיפולים מסויימים, אתן אזהרה בהתאם.
אני חושבת שבכל זאת סוג הטיפולים שאני נותנת, הם ברמת רכות ועדינות שאינה מזיקה ורק עוזרת. אבל אנסה להיות עוד יותר "עם יד על הדופק". עובדה שאני מטפלת בעיקר באנשים היקרים לי ביותר, כולל לפעמים לנכדים שלי, שברור שאני רוצה רק את הטוב והבריא ביותר בשבילם.
ואז התקשרו אלי, ובטעות נסגר לי כאן והכל נמחק. אשתדל לשחזר, אם כי זה קשה. ):
כשלַמדתי רייקי (II + I), אמרו לנו שמי שרוצה לקבל טיפול רייקי, צריך לבקש אותו.
לי זה קצת הפריע, כי חשבתי שלא כל אחד מבקש, גם אם הוא מעוניין. אני למשל, הייתי שמחה לקבל טיפולים לפעמים, אבל הייתי מתביישת לבקש אותם. לכן הייתי מעדיפה שיציעו לי.
אז אני נוהגת לפעמים להציע לאנשים ש"מקטרים" לי על כאבים שונים. זאת במחשבה שאם הם יודעים שאני מטפלת, הם אולי מתביישים לבקש, או להטריח אותי. מצד שני, אולי הם בכלל לא יודעים או לא זוכרים שאני נותנת טיפולים, ואז (כמו בהגדה של פסח) "ואת פתח לו".
בהמשך הדרך למדתי שאנשים צריכים לבקש את הטיפול משתי סיבות:
1. להפתעתי הרבה, לא כל מי שחולה, רוצה להבריא. (הייתי המומה, אבל כיום אני יודעת שיש אנשים שכבר אינם רוצים להבריא. ויש אנשים, שהמחלה משרתת אצלם דברים מסויימים, ולכן הם רוצים - לפחות לפרקי זמן מסויימים - להיות חולים. ועלינו לכבד את רצונו של כל אחד).
2. המטופל צריך לבקש את הטיפול, כי גם בכך הוא נוטל על עצמו אחריות לריפוי, ולא מטיל את כל האחריות על המטפל בלבד.
ולעצם העניין, כתבת דברים שאני מכירה, אבל חידדת אותם יותר. זה גורם לי קצת לפחוד לטפל. כי למדתי שרייקי, למשל, גם אם לא תמיד עוזר, לפחות הוא לא מזיק.
ואילו כאן אנחנו מדברים על מצב שבו טשטוש הסימפטומים עלול לגרום לנזק. או לדחייה של התפרצות דברים (קשים יותר) בעתיד, שגם היא עלולה לגרום לנזק.
אז מה עושים?
אני חושבת שאמשיך לטפל במי שמבקשים, ואם ארגיש שזה נכון לטיפולים מסויימים, אתן אזהרה בהתאם.
אני חושבת שבכל זאת סוג הטיפולים שאני נותנת, הם ברמת רכות ועדינות שאינה מזיקה ורק עוזרת. אבל אנסה להיות עוד יותר "עם יד על הדופק". עובדה שאני מטפלת בעיקר באנשים היקרים לי ביותר, כולל לפעמים לנכדים שלי, שברור שאני רוצה רק את הטוב והבריא ביותר בשבילם.
הפעלת כוח חיצוני על אדם
תמיד יכול להיות שישפיע עליו גם לכיוון שלא רצינו.
אסור לנו לתת, כאנשים שדואגים לאנשים אחרים, לידע הזה לעצור אותנו.
זה כן נותן לנו, את הרצון להתעלות על עצמנו תמיד ולהביא את עצמנו למידה רבה של מקצועיות ומסוגלות, כך שנדע לטפל כראוי ולזהות אם לא עשינו כן ולתקן בהתאם.
רפואה אנרגטית היא תמיד עוצמתית.
הרבה פעמים מה שבחוץ רך אבל בפנים הוא קשה וההיפך, מה שבחוץ קשה, אבל בפנים הוא רך. באותה התצורה, מה שבחוץ יכול להיות עדין אבל בפנים מאוד עוצמתי וההיפך.
אנרגיה מכילה כל כך הרבה פוטנציאל, שלמרות שבחוץ קשה מאוד להבחין בה, במיוחד למי מאיתנו שלא מיומן בכך, כלומר בחוץ היא עדינה ביותר, העוצמה שלה גבוהה שלה כבר במינונים הנמוכים ביותר שלה. מכאן היכולת ליצור ריפוי יעיל בהשקעה יעילה של אנרגיה.
אני בטוח שהתרגול הנכון והכוונה הנכונה להביא את הרפואה למקום שאליה אנו שואפים להביא אותה מנחה אותך ומכאן, הסיכויים שלך להביא את האנרגיה לתיעול יעיל גבוהים וכמו שאמרת, רק צריך לשים לב שאנו בכיוון ולבקר את עצמנו על מנת להיות יעילים וליצור ריפוי.
תמיד יכול להיות שישפיע עליו גם לכיוון שלא רצינו.
אסור לנו לתת, כאנשים שדואגים לאנשים אחרים, לידע הזה לעצור אותנו.
זה כן נותן לנו, את הרצון להתעלות על עצמנו תמיד ולהביא את עצמנו למידה רבה של מקצועיות ומסוגלות, כך שנדע לטפל כראוי ולזהות אם לא עשינו כן ולתקן בהתאם.
רפואה אנרגטית היא תמיד עוצמתית.
הרבה פעמים מה שבחוץ רך אבל בפנים הוא קשה וההיפך, מה שבחוץ קשה, אבל בפנים הוא רך. באותה התצורה, מה שבחוץ יכול להיות עדין אבל בפנים מאוד עוצמתי וההיפך.
אנרגיה מכילה כל כך הרבה פוטנציאל, שלמרות שבחוץ קשה מאוד להבחין בה, במיוחד למי מאיתנו שלא מיומן בכך, כלומר בחוץ היא עדינה ביותר, העוצמה שלה גבוהה שלה כבר במינונים הנמוכים ביותר שלה. מכאן היכולת ליצור ריפוי יעיל בהשקעה יעילה של אנרגיה.
אני בטוח שהתרגול הנכון והכוונה הנכונה להביא את הרפואה למקום שאליה אנו שואפים להביא אותה מנחה אותך ומכאן, הסיכויים שלך להביא את האנרגיה לתיעול יעיל גבוהים וכמו שאמרת, רק צריך לשים לב שאנו בכיוון ולבקר את עצמנו על מנת להיות יעילים וליצור ריפוי.
בוקר טוב דוואדי
1. לגבי הבריאות – כמו שינוקא כתב וכמו שאני כתבתי – בריאות מבחינתי היא הרמוניה. זרימה והתאמה בין הכוחות הקיימים לכדי פעולה נכונה שהיא גם הרמונית עם הפעולות בסביבתה.
אדם בריא – הוא אדם שיש הרמוניה בתפקוד גופו ונפשו.
2. אכן לא קיימת הפרדה בין גוף-נפש-רגש-שכל-תודעה-רוח ברמה המעשית, אך כשאנו רוצים ללמוד דבר כלשהו, אנו מפרקים אותו ולומדים חלק-חלק שבו, מה תפקידו, מה טבעו כיצד הוא מתקיים. הרי אז, כל אחד מהגורמים שציינת הופך להיות כלי בפני עצמו, והם מתחברים יחדיו ליצירה הסופית – האדם. כך גם בדאו – יש דאו אחד (וו-ג'י) – יש שניים יין יאנג, יש חמשה מופעים (יסודות), יש שמונה טריגרמות, יש 16 ההקסגרמות. בסוף הכל חוזר לוו-ג'י – האיין האחד.
3. עיקר שאלתך, הריפוי : אני חושב שמי שעוסק בריפוי אנרגטי מבין שריפוי שלם הוא ריפוי האדם ולא הסמפטום. כשעוסקים בריפוי המעשי, הרגעי, נשאלת השאלה במה עוסקים? באדם או בבעייתו. אם לאדם יש חתך מדמם בעור, האם אני מטפל במכלול שהוא או בחתך? בוודאי שבחתך. אחר כך אני יכול לטפל בנפשו הפגועה והסיבות לפגיעה בה.
כשאדם מגיע אליי לטיפול ויש לו בעיה אקוטית שמפריעה באופן קשה לתיפקודו, אני משתדל לתת לו הקלה נקודתית בתפקודו. משם אני מציע לו לעבור להתייחסות לאישיותו ולקשר שלה לבעיה. יש כאלו שאינם מעוניינים לעסוק בעצמם ואני נשאר בטיפול בבעיה.
כשאדם באמת מתפנה לטיפול השלם (באישיותו) אני אכן מטפל בו ולא בבעיה לשמה הגיע. בטיפול המלא, השלם, האמיתי, כמו שציינת עוסקים בנפשו ובנשמתו של האדם. הריפוי הופך להיות צומת דרכים לחיים אחרים, שונים ובריאים יותר – הרמוניים. אז התמורה אינה רק הקלה בסימפטום, אלא שינוי באישיות, בתפקוד בחיים, בקרמה, במסלול הנשמתי.
אני יכול לתת דוגמה לטיפול משולב:
מטופלת שבאה לאחר ניתוח רצועה צולבת בברך. היא הבינה שהיא צריכה לעבור תהליך פנימי בשביל ליצור ריפוי שלם. עברנו תהליך ארוך ויפה של הבנת אישיותה, הסיבות לה, הקרמה שלה והתנהלותה בחיים. היא עברה שינוי בנפשה, בחייה ובתפישה העצמית שלה. הטיפול היה משולב- הילינג ופיזי- דיקור בחשמל, מוקסות, עיסוי וכו'. לאחר ארבעה חודשים, עם מעט הפסקות, היא עדיין צלעה. התחושה שלה הייתה קצת ירודה, היא עברה כל כך הרבה, אך עדיין הרגישה מוגבלת. הרגשתי שהגיע הזמן לטפל לה בברך ולא בה. אמרתי לה....בטיפול הבא נעזוב אותך ונתרכז רק בברך שלך. טיפלתי רק אנרגטית בברך. בסוף הטיפול אמרתי לה- "לכי רגיל"...והנה היא הלכה רגיל
. היא שמחה כל כך ללכת רגיל לאחר ארבעה חודשים. היא הילכה עשר דקות בשביל להאמין. לאחר השלב הזה, היא החלה לחזור לפעילויות בחייה שאהבה והפסיקה בגלל המגבלה. היא קיבלה את התקווה מחדש, היא הבינה שהיא יכולה ללכת רגיל. גם כשחזרה לצלוע מעט, היא ידעה שהיא יכולה ללכת רגיל ויכלה לתקן את עצמה.
גם אני מעדיף לטפל באדם ולא בסימפטום. העניין הוא שלא כל בני האדם שיש להם בעיה, רוצים לדעת מה הגורם האישיותי שבהם, שגורם לה- הם לא רוצים לפתוח תיבות פנדורה
. לפעמים גם לא צריך לעסוק באדם, לפעמים הוא עוד לא מוכן ומספיק רק להקל עליו.
העלית נושאים מאוד חשובים, שאני בוחן את ההתייחסות אליהם כל הזמן בעשייתי.
ברוך הבא לפורום
, אני שמח שאתה מוצא אותו, ואת החברים בו מתאימים לך
.
המשך יום נפלא.
1. לגבי הבריאות – כמו שינוקא כתב וכמו שאני כתבתי – בריאות מבחינתי היא הרמוניה. זרימה והתאמה בין הכוחות הקיימים לכדי פעולה נכונה שהיא גם הרמונית עם הפעולות בסביבתה.
אדם בריא – הוא אדם שיש הרמוניה בתפקוד גופו ונפשו.
2. אכן לא קיימת הפרדה בין גוף-נפש-רגש-שכל-תודעה-רוח ברמה המעשית, אך כשאנו רוצים ללמוד דבר כלשהו, אנו מפרקים אותו ולומדים חלק-חלק שבו, מה תפקידו, מה טבעו כיצד הוא מתקיים. הרי אז, כל אחד מהגורמים שציינת הופך להיות כלי בפני עצמו, והם מתחברים יחדיו ליצירה הסופית – האדם. כך גם בדאו – יש דאו אחד (וו-ג'י) – יש שניים יין יאנג, יש חמשה מופעים (יסודות), יש שמונה טריגרמות, יש 16 ההקסגרמות. בסוף הכל חוזר לוו-ג'י – האיין האחד.
3. עיקר שאלתך, הריפוי : אני חושב שמי שעוסק בריפוי אנרגטי מבין שריפוי שלם הוא ריפוי האדם ולא הסמפטום. כשעוסקים בריפוי המעשי, הרגעי, נשאלת השאלה במה עוסקים? באדם או בבעייתו. אם לאדם יש חתך מדמם בעור, האם אני מטפל במכלול שהוא או בחתך? בוודאי שבחתך. אחר כך אני יכול לטפל בנפשו הפגועה והסיבות לפגיעה בה.
כשאדם מגיע אליי לטיפול ויש לו בעיה אקוטית שמפריעה באופן קשה לתיפקודו, אני משתדל לתת לו הקלה נקודתית בתפקודו. משם אני מציע לו לעבור להתייחסות לאישיותו ולקשר שלה לבעיה. יש כאלו שאינם מעוניינים לעסוק בעצמם ואני נשאר בטיפול בבעיה.
כשאדם באמת מתפנה לטיפול השלם (באישיותו) אני אכן מטפל בו ולא בבעיה לשמה הגיע. בטיפול המלא, השלם, האמיתי, כמו שציינת עוסקים בנפשו ובנשמתו של האדם. הריפוי הופך להיות צומת דרכים לחיים אחרים, שונים ובריאים יותר – הרמוניים. אז התמורה אינה רק הקלה בסימפטום, אלא שינוי באישיות, בתפקוד בחיים, בקרמה, במסלול הנשמתי.
אני יכול לתת דוגמה לטיפול משולב:
מטופלת שבאה לאחר ניתוח רצועה צולבת בברך. היא הבינה שהיא צריכה לעבור תהליך פנימי בשביל ליצור ריפוי שלם. עברנו תהליך ארוך ויפה של הבנת אישיותה, הסיבות לה, הקרמה שלה והתנהלותה בחיים. היא עברה שינוי בנפשה, בחייה ובתפישה העצמית שלה. הטיפול היה משולב- הילינג ופיזי- דיקור בחשמל, מוקסות, עיסוי וכו'. לאחר ארבעה חודשים, עם מעט הפסקות, היא עדיין צלעה. התחושה שלה הייתה קצת ירודה, היא עברה כל כך הרבה, אך עדיין הרגישה מוגבלת. הרגשתי שהגיע הזמן לטפל לה בברך ולא בה. אמרתי לה....בטיפול הבא נעזוב אותך ונתרכז רק בברך שלך. טיפלתי רק אנרגטית בברך. בסוף הטיפול אמרתי לה- "לכי רגיל"...והנה היא הלכה רגיל
גם אני מעדיף לטפל באדם ולא בסימפטום. העניין הוא שלא כל בני האדם שיש להם בעיה, רוצים לדעת מה הגורם האישיותי שבהם, שגורם לה- הם לא רוצים לפתוח תיבות פנדורה
העלית נושאים מאוד חשובים, שאני בוחן את ההתייחסות אליהם כל הזמן בעשייתי.
ברוך הבא לפורום
המשך יום נפלא.
בוקר מעולה!
אם יותר נוח (ואני מאמין שזה יהיה יותר נוח) אפשר פשוט צבי.
המונח הרמוניה הוא מאוד רחב. לכן העלתי את הנושא לדיון
אחת ההגדרות שאהבתי מאוד לריפוי היא חופש:
במובן הפיזי - חופש מכאב.
במובן הנפשי - חופש מתהפוכות הנפש.
במובן השכלי - החופש להיות ישות יוצרת.
עוד הגדרה יפה היא:
היכולת להביא דברים מהכוח אל הפועל במינימום זמן ובאופן כמה שיותר פשוט וקליל.
הדוגמא וההסבר לטיפול מלא ושלם של האדם והתפיסה הזו יפים בהחלט.
ברמת הבחינה היותר מדוקדקת, האם בדקתם פעם את הקשר שבין הפריחות של המטופל לבין הכעסים שלו, התשוקה המינית שלו וחוסר היכולת שלו להרדם בלילות, בנוסף לפצעים המגרדים, האדומים ולעיתים מדממים שלו?
האם יצא לכם לטפל במכלול של תמונה כזו בריפוי אחד, או שפניתם לכל סימפטום באופן ייחודי?
זו הכוונה לטיפול מלא. מבחינתי - כולם בעלי אותו שורש והטיפול צריך להיות כזה שיתקן את כולם יחד.
כמו כן, עיקרון של פנים וחוץ לדעתי הוא דו כיווני.
גם הרבה דברים שנכניס ליום יום שלנו כשגרה ירפאו אותנו פנימה, אבל באותה המידה, טיפול בבעיה פנימית עמוקה יביא באופן עצמאי ריפוי לסימפטומים פיזיים
וכן, בהחלט אנרגיה נעימה פה
שיהיה יום מעולה!
אם יותר נוח (ואני מאמין שזה יהיה יותר נוח) אפשר פשוט צבי.
המונח הרמוניה הוא מאוד רחב. לכן העלתי את הנושא לדיון
אחת ההגדרות שאהבתי מאוד לריפוי היא חופש:
במובן הפיזי - חופש מכאב.
במובן הנפשי - חופש מתהפוכות הנפש.
במובן השכלי - החופש להיות ישות יוצרת.
עוד הגדרה יפה היא:
היכולת להביא דברים מהכוח אל הפועל במינימום זמן ובאופן כמה שיותר פשוט וקליל.
הדוגמא וההסבר לטיפול מלא ושלם של האדם והתפיסה הזו יפים בהחלט.
ברמת הבחינה היותר מדוקדקת, האם בדקתם פעם את הקשר שבין הפריחות של המטופל לבין הכעסים שלו, התשוקה המינית שלו וחוסר היכולת שלו להרדם בלילות, בנוסף לפצעים המגרדים, האדומים ולעיתים מדממים שלו?
האם יצא לכם לטפל במכלול של תמונה כזו בריפוי אחד, או שפניתם לכל סימפטום באופן ייחודי?
זו הכוונה לטיפול מלא. מבחינתי - כולם בעלי אותו שורש והטיפול צריך להיות כזה שיתקן את כולם יחד.
כמו כן, עיקרון של פנים וחוץ לדעתי הוא דו כיווני.
גם הרבה דברים שנכניס ליום יום שלנו כשגרה ירפאו אותנו פנימה, אבל באותה המידה, טיפול בבעיה פנימית עמוקה יביא באופן עצמאי ריפוי לסימפטומים פיזיים
וכן, בהחלט אנרגיה נעימה פה
שיהיה יום מעולה!
בעקרון, כשאני מטפל באדם שבא אליי ונותן לי לעשות את התפקיד שלי באמון מלא ופתיחות מלאה, אני מטפל במה שעולה בטיפול. איני מתכוון לסמפטום שעולה, אלא לנושא מחייו או באישיותו. לא תמיד מיד אני יודע אם הנושא קשור לסימפטום, אבל בדרך כלל מהניסיון, אני מניח שכן.
במרבית במקרים, לאחר כמה טיפולים מתחילים לראות איך הפזל נרקם לתמונה חיים ממנה בא הריפוי השלם.
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.