נכון וגם מעניין, והנה התרומה שלי
התשתית המתימטית היא (עבורי) משחק ילדים. היא איננה הבעיה, אם כי אין לזלזל בחשיבותה. אפילו אד וויטן יכול להסתדר איתה מצויין. הנה הבעיה: הבעיה היא הענקת "המשמעות" לארבעת (או יותר) המימדים הללו. כלומר - שלושה מימדים "אוקלידיים", ומימד נוסף של "זמן" - הם דוגמה ל- abuse של המדע, עקב "פרשנות" פסיכו-פיסית אישית של מר אינשטיין, ואולי של כל בני האדם שאינם יכולים לחשוב על משמעויות שמעבר לחושים. ארבעה מימדים אוקלידיים - גם הם - אילוץ שאין מאחריו הסבר. וכלל לא בטוח שארבעה מימדים מספיקים. בניגוד לתורת המיתר, אינני חושב שיש צורך ב- 11 מימדים, אבל אני סבור שיש צורך במרחב חמישה-מימדי, המשובץ בתוך מרחב 6-מימדי. יש להעניק משמעות "ראשונית" למימדים הללו, כדי שהם יהיו באמת "פרמטריים", ולא "פונקציות". למשל - על פי התיאוריה שלי, הזמן - איננו קיים בכלל, אלא בתודעתנו, והוא "פונקציה" או "טרנספורם" משדה, או ממרחב אחר לגמרי. חשבת פעם שהזמן הוא "שדה סקלרי" מעל מרחב... ?
לא אציג כאן את המשמעות שאני מצאתי למימדים, אבל אציין שמצאתי משמעות כזו, ואותה צריך "להלביש" על פורמולציה מתימטית. מאחר שאינני אוהב לפרסם את עבודותי, לצערי אינני תורם לקהילה המדעית. ויש לי סיבות טובות לכך, בגלל נסיבות רעות שגרמו לכך. תשאלו את לי סמולין איזה יחס הוא זכה לקבל "בפורום שלו". לפיכך, או שאצטרך לעשות הכל לבד, או שאחליט לנסות ולהעיז לפרסם, ולעבוד בשיתוף עם מדענים בעלי שיעור קומה, שאינם נגועים בפוליטיקה של המדע.