טוב, אחרי כל השרשור הארוך הזה, הגעתי למסקנה מסוימת
אני מודיעה מראש-
אתה לא תאהב את המסקנה הזאת, בין היתר כי היא מאוד לוחצת על נקודות רגישות.
אני אשתדל להתחשב- אבל מצד שני, אני גם רוצה להיות מאוד ישרה על מנת שזה יהיה מובן.
התחושה שעולה מכל השרשור, בלי קשר לידידה (כי כרגע זה ממש לא רלוונטי לשיח), זה שאתה מצד אחד מאוד רוצה להתחיל קשר, אבל מצד שני לא כל כך מוכן (אבל באמת מוכן) לעשות צעדים רציניים על מנת להגיע לשם.
על פי כל מה שאתה אומר, עד עכשיו לא באמת יצאת לדייט, וכל ניסיון שהיה לך בלצאת לדייט, אתה בסוף נסוגת לאחור.
אני החלטתי לכתוב לך את זה על סמך שרשורים קודמים שלך וכאן אני ממש מתנצלת שאני פוגעת- כי זה באמת לא נעים לומר או לשמוע דבר כזה. אבל אני חושבת שאין מנוס מלומר את המשפט הספציפי הזה:
זה נראה, מכל ההודעות שלך, שאתה לא באמת מחפש עצות מאחרים, אלא יותר תמיכה עבור רחמים עצמיים. זה לא נראה שאתה באמת מוכן לקחת את עצמך בידיים ולעשות מעשה, אלא אתה אומר שאתה מוכן לעשות צעד, ועד עכשיו לא באמת פעלת בנושא הזה.
האם נרשמת לאתר היכרויות? האם ניסית לצאת לדייט באמצעות היכרויות מחברים קרובים? כי עד עכשיו כתבת על אפשרות שהייתה קיימת עם ידידה..... אבל זה לא קרה- מה כן ביצעת עד עכשיו?
התחושה שעולה זה שאתה מחפש תמיכה (עבור רחמים), אבל לא באמת פועל ועושה צעדים לקידום הרצון שלך. שלא תבין לי נכון, להישאר במצב הזה זה כמובן מאוד מוכר ונוח, ויש בזה נחמה מאוד גדולה. אבל החסרון הוא שאתה באמת נשאר במקום ולא מתקדם כפי שאתה מפנטז/ חולם/רואה את עצמך.
אני נותנת לעצמי לומר את הדברים האלו בצורה ישרה בגלל שאני הייתי בדיוק במצב שלך! אני ריחמתי על עצמי, והייתי שואלת זרים (גם בפורומים) מה כדאי לעשות על מנת שיהיו לי ידידים/בני זוג עתידים וכדומה (כי בתור בת נוער ואחר כך חיילת, הייתי דיי בודדה בחברה).
מה יצא לי מזה שכל היום שאלתי בפורומים מה כדאי לעשות? כלום! אז כן, זה היה משחרר לפרוק דברים אצל אנשים זרים, וזה גם היה מוכר ונוח לפנות אל אנשים זרים שלא באמת יודעים שלא עשיתי אפילו צעד אחד על מנת להתקדם.
אבל גם לא זזתי לשום מקום... לא היו לי ידידות/ידידים/חברים או כל דבר אחר.
מה כן עזר לבסוף? הפסקתי לשקוע בפחדים, בדיכאון ובבאסה שלי, והחלטתי לקחת אחראיות על החיים.
איך עשיתי את זה? ראשית הלכתי ללמוד במכללה, וגרתי במעונות עם שותפות. ככה הכרתי גם את החברות שלי (שאני בקשר קרוב אליהן עד היום).
כלומר- צריך בעצם לקחת אחריות על החיים ולעשות צעד גדול ראשון (עד כמה שזה מפחיד- זה עדיין חשוב לעשות את הצעד הזה)
מה עוד עשיתי שמאוד חשוב? הלכתי לטיפול פסיכולוגי. כן כן- טיפול! כי אין תחליף לאדם מקצועי (כזה או אחר) שיתן לך משימות וינתח את המקום שאתה נמצא בו.
יכול להיות שטיפול ה-CBT לא היה מוצלח עבורך, אבל שיהיה ברור- בכל טיפול כזה או אחר, ידרשו ממך משימות כאלו ואחרות שתצטרך לבצע. ואם אתה לא מוכן לבצע שום משימה בשום טיפול כלשהי- אז זה אומר שאתה רוצה להישאר במקום שלך ולא לוותר עליו.
סלח לי שאני אומרת את זה- אבל זה לא יעזור לך בשום צורה להרים ידיים. מי שיפסיד זה רק אתה. ולכן חייבים להתקדם ולנסות לדרוך בצעדים שלא דרכת בהם.
זה מפחיד, זה קשה, זה לא פשוט- אבל אתה מגיע לתוצאות בצורה הזאת.
אין שום תחליף לעשיית צעד ענק+ טיפול. זו ההתחלה הקשה, אבל הצעדים שמגיעים אחריה הם קצת יותר קלים.
ועכשיו אתה צריך רק לשאול את עצמך: מה האלטרנטיבה? להמשיך לכתוב הודעות כאלו בפורום? להישאר במקום? זו לא אלטרנטיבה, זה המוכר והנוח. שממנו לא זזים ולא יוצאים.................
אני מקווה שהשרשור הבא שלך יהיה "יצאתי לדייט ראשון".
בהצלחה