הי לכולם, אנחנו אחרי החתונה, ואחרי
- פותח הנושא שירי71
- פורסם בתאריך
צילומים במודיעין
לימור ודורון הי, הצטלמנו בגבעת התיתורה משהו כזה. יש שם בין ביתר מין חירבה כזו טיפסנו עליה תמי לא ויתרה לי ואני מתה לראות את התמונות. ויש עוד מקומות כמו חירבה באזור רעות קל"ב אבל שם קשה הגישה עם סנדלי עקב אז ויתרנו. ויש המון מקומות באזור כמו קברי המכבים משהו כזה, ועוד...
לימור ודורון הי, הצטלמנו בגבעת התיתורה משהו כזה. יש שם בין ביתר מין חירבה כזו טיפסנו עליה תמי לא ויתרה לי ואני מתה לראות את התמונות. ויש עוד מקומות כמו חירבה באזור רעות קל"ב אבל שם קשה הגישה עם סנדלי עקב אז ויתרנו. ויש המון מקומות באזור כמו קברי המכבים משהו כזה, ועוד...
המשך - וסיום?!
בשלב כלשהו החלו אנשים לעזוב. אין לימושג מתי החתונה הסתיימה. אבל פתאום היינו רק עם כמה חברים טובים ואחר כך מצאנו את עצמנו לבד, רוקדים סלואו לצלילי "פנים אל מול פנים" (גדול, מיכה שוסטר הזה!!!). נכון, ידענו על מי שהלך כי אנשים באו ואמרו שלום אבל היה מה זה מוזר שפתאום הכל היה ריק. ישבנו לנו בשולחן עם ההורים ועם האחים שלי ועם הדודים האהובים שלי, וטסתי להרים טלפון לחברתי, שכבר היתה בנתב"ג. היא לקחה מונית ובדרך עדכנה אותנו ש... יש פקקים (השעה היתה קרוב לאחת בלילה) בכניסה מגההלמסובים... אחרי לא הרבה זמן היא מגיעה, חולה, תשושה ועם מזוודה, לל אנרגיה וכלום. על סף בכי. חיים (מנהל האירוע, מקסים, מגן האמנים) ישר דאג לה למנה והיא בתורה הוציאה לנו חבילת רחת לקום... לא ידענו (ועד היום לא ) אם לצחוק או לבכות. היא לא הפסיקה למלמל לעצמה-לנו "איך איך זה קרה? ודווקא את החתונה שלכם...".... לאט לאט אספנו את עצמנו, שמחים שהיא לפחות היתה בגן וראתה אותנו בבגדי שמחתנו, והתחלנו לזוז לכיוון האוטו. גן האמנים דאגו לנו לארגזים מלאים בהון תבניות עם הכל טוב המדהים שלהם אבל כיוון שהלכנו למלון לא לקחנו כלום מלבד משהו שבחושך נראה כמו עוף פירי-פירי, כי היינו פתאום ממש רעבים. השאר הלך לחברתי ולהורים-דודים... הגענו למלון דן פנורמה, שקיבלו אותנו מאד יפה (בעיקר בהתחש בעובדה שלא קיבלו גרוש על זה, זה היה זכייה של אמא שלי שהיא נתנה לנו). בחדר חיכה לנו בקבוק שמפניה ועוגה של מזל טוב וישר ירדנו על העוגה הזו בידיעה שאחר כך עוברים לעוף...רק מה, שהעו, התגלה כ-פירות מטוגנים ועוגת פאי פקאן, שחבל על הזמן זה היה כל כך טעים, אה כן ובעוד תבנית לקחנו חבלי לדעת מה יש בה והיה שם טרייפלס שמי שהיה בגן האמנים בטח מזיל עכשיו ריר... הקיצר באותו לילה קיבלנו כמעט הרעלת סוכר ושוקולד (טוב, נו, הודעתי מראש שבלילה של ה-31 לאוקטובר מסתיימת הדיאטה...) במלון היה אחלה, לא היה לי כוח להוריד את התסרוקת אלא רק את האיפור ולדעתי השיער היה מחזיק אפילו שבועיים ככה לולא פירקתי בעמל רב את התסרוקת בבוקר המחרת. וזה יאמר לזכותה של המעצבת-ספרית. חזרנו בערב תשושטים לאחר ריצות לכל נותני השירות כדי לסגור תשלומים אחרונים (מומלץ לסגור מראש ולא אחרי החתוןנה, אם אפשר, כדי להיות ברוגע אחר כך). ולמחרת ירדנו לאילת וזה כבר סיפור אחר לגמרי... גזר ובילבי טופלו כהלכה...ולתודות...
בשלב כלשהו החלו אנשים לעזוב. אין לימושג מתי החתונה הסתיימה. אבל פתאום היינו רק עם כמה חברים טובים ואחר כך מצאנו את עצמנו לבד, רוקדים סלואו לצלילי "פנים אל מול פנים" (גדול, מיכה שוסטר הזה!!!). נכון, ידענו על מי שהלך כי אנשים באו ואמרו שלום אבל היה מה זה מוזר שפתאום הכל היה ריק. ישבנו לנו בשולחן עם ההורים ועם האחים שלי ועם הדודים האהובים שלי, וטסתי להרים טלפון לחברתי, שכבר היתה בנתב"ג. היא לקחה מונית ובדרך עדכנה אותנו ש... יש פקקים (השעה היתה קרוב לאחת בלילה) בכניסה מגההלמסובים... אחרי לא הרבה זמן היא מגיעה, חולה, תשושה ועם מזוודה, לל אנרגיה וכלום. על סף בכי. חיים (מנהל האירוע, מקסים, מגן האמנים) ישר דאג לה למנה והיא בתורה הוציאה לנו חבילת רחת לקום... לא ידענו (ועד היום לא ) אם לצחוק או לבכות. היא לא הפסיקה למלמל לעצמה-לנו "איך איך זה קרה? ודווקא את החתונה שלכם...".... לאט לאט אספנו את עצמנו, שמחים שהיא לפחות היתה בגן וראתה אותנו בבגדי שמחתנו, והתחלנו לזוז לכיוון האוטו. גן האמנים דאגו לנו לארגזים מלאים בהון תבניות עם הכל טוב המדהים שלהם אבל כיוון שהלכנו למלון לא לקחנו כלום מלבד משהו שבחושך נראה כמו עוף פירי-פירי, כי היינו פתאום ממש רעבים. השאר הלך לחברתי ולהורים-דודים... הגענו למלון דן פנורמה, שקיבלו אותנו מאד יפה (בעיקר בהתחש בעובדה שלא קיבלו גרוש על זה, זה היה זכייה של אמא שלי שהיא נתנה לנו). בחדר חיכה לנו בקבוק שמפניה ועוגה של מזל טוב וישר ירדנו על העוגה הזו בידיעה שאחר כך עוברים לעוף...רק מה, שהעו, התגלה כ-פירות מטוגנים ועוגת פאי פקאן, שחבל על הזמן זה היה כל כך טעים, אה כן ובעוד תבנית לקחנו חבלי לדעת מה יש בה והיה שם טרייפלס שמי שהיה בגן האמנים בטח מזיל עכשיו ריר... הקיצר באותו לילה קיבלנו כמעט הרעלת סוכר ושוקולד (טוב, נו, הודעתי מראש שבלילה של ה-31 לאוקטובר מסתיימת הדיאטה...) במלון היה אחלה, לא היה לי כוח להוריד את התסרוקת אלא רק את האיפור ולדעתי השיער היה מחזיק אפילו שבועיים ככה לולא פירקתי בעמל רב את התסרוקת בבוקר המחרת. וזה יאמר לזכותה של המעצבת-ספרית. חזרנו בערב תשושטים לאחר ריצות לכל נותני השירות כדי לסגור תשלומים אחרונים (מומלץ לסגור מראש ולא אחרי החתוןנה, אם אפשר, כדי להיות ברוגע אחר כך). ולמחרת ירדנו לאילת וזה כבר סיפור אחר לגמרי... גזר ובילבי טופלו כהלכה...ולתודות...
ותודות...
לגן האמנים: פביאן שליוותה אותנו לאורך כל ההתלבטויות והלבטים, ארנגנה לנו אירוע למופת, והיתה אשת הקשר שלנו עם הגן. צאלה שעזרה וליוותה מסביב בכל מיני שאלות ועצות, והגיעה במיוחד לאירוע שלנו, כשהיא חולה… לימור וכל צוות הגן: חיים – שהיה מנהל האירוע שלנו בגן, הכרנו אותו באותו יום והוא היה אחלה, אחראי, נעים, יצר קשר מצויין עם כל המשפחה וסגר את כל הפרטים הקטנים. למלצרים של גן האמנים ששמענו שעשו עבודתם נאמנה. ואחרון אלי – מגן האמנים, שמשלב הטעימות גילינו אותו והוא גילה כלפינו וכלפי ההורים סבלנות אין קץ. ולא עשה שום סימן של התעייפות מאיתנו. ונתן שירות מעולה. אבא שלי אחרי הפגישה הראשונה עם אלי הודיע לי שמבחינתו הוא לא צריך לדעת כלום יותר על הגן כי הוא יודע שהוא בידיים טובות. לצערי, למחרת החתונה נודע לנו שאמו של אלי נפטרה ממש ביום החתונה שלנו, ואנו משתתפים בצערו. לינור – המעצבת שהיתה גם סבלנית וגם נעימה והכי חשוב עיצבה לנו את אירוע יפיפה, חופה מדהימה על פי בקשה וציור שציירתי לה, בשילוב הזכוכיות שהבאנו לה והבדים והביצוע שלה, זרים מדהימים מסביב, שביל וכל מיני נרות בחוץ ובפנים, ומרכזי שולחן. מיכה שוסטר – מ"רק מוזיקה" . את מיכה קלטנו בחתונה של חברים טרם שהחלטנו להנשא… הוא הרים לנו אירוע למופת והצליח להקים לרחבה גם אנשים שריקודים זה מהם והלאה. הוא היה קשוב לרצונותינו ולשגעונתיי, ש"בקבלת פנים אתה חייב לשים את… ואת…. ואת…" מה שעשה את קבלת הפנים למעין בית עבורי ועשה תחושה שיחד עם כל האנשים שאהבתי היה מסביב, עוטפים אותנו בנועם שירים שפשוט עושים לי את זה. ומסתבר שגם לרבים מהאורחים. בשלב המסיבה נתנו לו יד חופשית למדי מלבד הגדרות כלליות של אייל וכאמור היה אחלה ממש. תמי ואלי מ"ת"ג תמר" – הצלמים המופלאים שלנו שלמרות שאין לי עדיין תמונות עלי לציין את האדם שבהם, את הרגישות ואת זה שתוך זמן לא ארוך מידי הצלחתי להפוך ממישהי שבצהריים חשה קפואה ולא טבעית מול מצלמה, למישהי שבערב מתנהגת חופשי לגמרי ולא מרגישה את המצלמה סביבה. חוץ מהצילומים תמי ואלי עזרו ויעצו המון כמו על התאורה בחופה מה כדאי ואיך כל דבר משפיע, תמי עזרה לי בלבוש ובסידורים הקטנים ועשתה המון רוגע ונחת גם לאמא שלי, שזה דבר חשו בפני עצמו. והכי חשוב - אני מתה כבר לראות את התמונות! אורית מ"בראשית" – את אורית מצאתי בין סיבובי חיפוש השמלה. כמו כולם היא לא האמינה שאצליח להשיל ממשקלי מספיק ק"גים מיותרים אך בניגוד לרבים שידעו בדיוק מה אני צריכה (לכל אחד היה רעיון שונה לגמרי של מה היא השמלה האולטימטיבית עבורי) אורית היתה מאד פתוחה לרצונותיי, למרות שהיא כן אמרה את דעתה ומה מתאים לי. אורית היא אדם נעים ונבון שיודע לעבוד, הבאתי לה צילומים (זוכרות???) של מחשוף מכאן וחתך מכאן וכל מיני והיא יצרה בעזרת התופרת שלה משהו שהיה בדיוק מה שרציתי ואהבתי והתאים לסגנון שלי. לא חלמתי שניתן יהיה לייצר עבורי בדי-בדיוק מה שרציתי, והנה. התפריה היתה מעולה, הכל ישב במקום , ובסוף החלטתי גם לקנות את השמלה בתוספת לא גדולה של כסף. אורית – פשוט הפכה חלום למציאות. הרב אבי רזניקוב – מ"צהר" שעשה לנו את החופה. הרב הזמין אותנו לפגישת הכרות בביתו, בה הסביר לנו דברים והיה קשוב לדברים הרגישים לנו – מה חשוב לנו שלא יאמר בחופה (לדוגמא בכמה כסף החתן "קנה" אותי, לא הייתי מוכנה שיאמרו או יזכירו בחופה…) וגם קשוב לדברים שכן רצינו שיאמרו. והוא עשה לנו טקס יפה סולידי לא ארוך מידי ומאד מאד מכובד ומרגש. הוא גם עזר וייעץ בכל מיני דברים מסביב, ונותר לנו זכרון מאד טוב מהחופה וממנו. והכל בהתנדבות, אמרתי? אלפא – המאפרת המהוללת ממודיעין, ששרונס המליצה לי עליה עשתה עבודה מצויינת עלי (אימי ואחותי התאפרו אצל מישהי מירושליים שאין לי מושג שמה אך הן היו מאד מרוצות). הגעתי לאלפא אחרי שני איפורי נסיון כושלים. אלפא מאפרת בחומרים מהחדשים והקלילים, עושה איפור נסיון ארוך ארוך עם נסיונות שונים של צבעים והמון המון סבלנות. הכל נרשם כך שביום האירוע אין חתול בשק, קוראים מהפתק והכל זז וזורם כמו שצריך. להיות אצל אלפא באיפור או טיפול כלשהו זו חוויה בפני עצמה, אווירה מדהימה, מוזיקה חבל"Z קטורת והכל יחד עושה תחושה של מקום אחר וזמן אחר ופשוט פסק זמן מהעולם. לאה תורן – שתפרה לאימי ולאחותי שמלות מיוחדות עבורן, אמא שלי פשוט התאהבה בה, ולאה גם היא עזרה לאמא שלי בכל מיני דברים ויעוצים ומעבר לעיצובים היפים שלה ולעבודה המצויינית התגלתה כאדם אחלה לגמרי (גם אני פגשתי אותה) ועשתה לאמא שלי המון נועם וכייף בכל ההכנות… פרחי כפר רות ובמיוחד רועי, שעשו לי זר כלה יפיפה , כפרי, על פי בקשתי, וגילו המון סבלנות לשגענותיי, מצאו לי פרחים מיוחדים השד יודע איפה ויצא אחלה זר. למשפחה שלי - שלמרות כל המתחים והלחצים שהיו לפני ושבשמחה הייתי מוותרת עליהם… היו כל כך מאושרים בחתונה ועד היום יש מין הילה של אושר סביבם. אנשים שהחיים לא תמיד מחייכים אליהם. האושר שלהם, יחד עם הלארג´יות ועם העזרה הרבה בכל מיני דברים (אחותי שעזרה המון עם מוזיקה ישראלית, אחי שליווה אותנו כל יום החתונה בכל הלחצים, אמא ואבא שכנראה ששיגעתי אותם בלי סוף, הדודים מיכה ואילנה, והבני דודים אביטל ועידו מנס ציונה שכמו בכל אירוע גם כאן ליוו לאורך כך הדרך בהמון אהבה פרגון עידוד ועזרה, ואין לי פשוט מילים לתאר את מה שאני חשה כלפיהם, מלבד דמעות). לאייל שלי – שכאן אסתפק רק בלומר שלולא הוא, מי יודע היכן הייתי… היה המרגיע הלאומי של האירוע שלנו, ספג ממני לא מעט אבל החזיק מעמד בגבורה, יש לומר, ורק בימים האחרונים חיינו חוזרים לשגרה אליה כל כך התגעגענו בחודשים האחרונים. תודה תודה תודה, על הכל, והיתר בבית… (לדעתי הוא בכלל לא יודע מה הולך כאן). לעוד כמה אנשים שאני לא חשה נוח לציין אותם כאן בשמם או בתפקידם בחיים שלי אבל שעשו לי משהו מאד מיוחד בחיים, ובזה שהגיעו לחתונה (ללא מילים), או שהרסו את עצמם בנסיונות הבלתי מתפשרים להגיע...המון אהבה והערכה יש לי אליהם. והתודה המיוחדת האחרונה. לכל אחת ואחת מכן כאן. בפורום. בתור אחת שקשה לה לעיתים להביע רגשות, ולא פחות קשה לה להכנס לחבורות ולקבוצות, מצאתי לי כאן במשך חצי השנה האחרונה בית. האזנתן לי, שמעתן את סיפוריי ה"קצרים" והלא פשוטים, הקשבתן, עודדתן, יעצתן, והכי חשוב, הייתן איתי. וזו העזרה הגדולה ביותר שיכול אדם לבקש לעצמו. מצאתי כאן קבוצת אנשים שעם השוני וההבדל, כל אחד ואחד (כן כן) היה איתי במשהו. תודה גדולה לכולן, אני מנסה לא אחת להסביר לאנשים על הפורום הזה, גם לחברות שמתחתנות ואנשים לא מבינים על מה כל המהומה מצידי. אני מתקשה להסביר במלים לאנשים מה זה המקום הזה מעבר ליעוץ ולמידע העובדתי, מנסה להסביר לאנשים את המקום הרגשי-נפשי שיש לפורום הזה עבורי, ומתקשה. כי המון אנשים לא מבינים מה כל כך מסובך ומורכב בלהכין חתונה. אבל אתן יודעות. אתן הייתן איתי ותמשיכו להיות איתי ואני מקווה שאוכל איך שהוא להחזיר את חובי ולעזור לבנות האחרות שעדיין לא התחתנו. מגדילות לעשות כל הבנות שבכר התחתנו ושבות לכאן לא עבור עזרה עבורן אלא כדי לעזור לאחרות..., וכמובן אתי(א) שאני חושבת שאנחנו כאן די ברות מזל איךשהוא על כל מה שקרה ביואל (למי שזוכרת – הרי אי אפשר לשכוח) ושקיבלנו את אתי כמנהלת הרשמית וכמארגנת של הפורום הזה. הקיצר תודה ענקית וחיבוק ענק לכולכן… ממני, רחלי.
לגן האמנים: פביאן שליוותה אותנו לאורך כל ההתלבטויות והלבטים, ארנגנה לנו אירוע למופת, והיתה אשת הקשר שלנו עם הגן. צאלה שעזרה וליוותה מסביב בכל מיני שאלות ועצות, והגיעה במיוחד לאירוע שלנו, כשהיא חולה… לימור וכל צוות הגן: חיים – שהיה מנהל האירוע שלנו בגן, הכרנו אותו באותו יום והוא היה אחלה, אחראי, נעים, יצר קשר מצויין עם כל המשפחה וסגר את כל הפרטים הקטנים. למלצרים של גן האמנים ששמענו שעשו עבודתם נאמנה. ואחרון אלי – מגן האמנים, שמשלב הטעימות גילינו אותו והוא גילה כלפינו וכלפי ההורים סבלנות אין קץ. ולא עשה שום סימן של התעייפות מאיתנו. ונתן שירות מעולה. אבא שלי אחרי הפגישה הראשונה עם אלי הודיע לי שמבחינתו הוא לא צריך לדעת כלום יותר על הגן כי הוא יודע שהוא בידיים טובות. לצערי, למחרת החתונה נודע לנו שאמו של אלי נפטרה ממש ביום החתונה שלנו, ואנו משתתפים בצערו. לינור – המעצבת שהיתה גם סבלנית וגם נעימה והכי חשוב עיצבה לנו את אירוע יפיפה, חופה מדהימה על פי בקשה וציור שציירתי לה, בשילוב הזכוכיות שהבאנו לה והבדים והביצוע שלה, זרים מדהימים מסביב, שביל וכל מיני נרות בחוץ ובפנים, ומרכזי שולחן. מיכה שוסטר – מ"רק מוזיקה" . את מיכה קלטנו בחתונה של חברים טרם שהחלטנו להנשא… הוא הרים לנו אירוע למופת והצליח להקים לרחבה גם אנשים שריקודים זה מהם והלאה. הוא היה קשוב לרצונותינו ולשגעונתיי, ש"בקבלת פנים אתה חייב לשים את… ואת…. ואת…" מה שעשה את קבלת הפנים למעין בית עבורי ועשה תחושה שיחד עם כל האנשים שאהבתי היה מסביב, עוטפים אותנו בנועם שירים שפשוט עושים לי את זה. ומסתבר שגם לרבים מהאורחים. בשלב המסיבה נתנו לו יד חופשית למדי מלבד הגדרות כלליות של אייל וכאמור היה אחלה ממש. תמי ואלי מ"ת"ג תמר" – הצלמים המופלאים שלנו שלמרות שאין לי עדיין תמונות עלי לציין את האדם שבהם, את הרגישות ואת זה שתוך זמן לא ארוך מידי הצלחתי להפוך ממישהי שבצהריים חשה קפואה ולא טבעית מול מצלמה, למישהי שבערב מתנהגת חופשי לגמרי ולא מרגישה את המצלמה סביבה. חוץ מהצילומים תמי ואלי עזרו ויעצו המון כמו על התאורה בחופה מה כדאי ואיך כל דבר משפיע, תמי עזרה לי בלבוש ובסידורים הקטנים ועשתה המון רוגע ונחת גם לאמא שלי, שזה דבר חשו בפני עצמו. והכי חשוב - אני מתה כבר לראות את התמונות! אורית מ"בראשית" – את אורית מצאתי בין סיבובי חיפוש השמלה. כמו כולם היא לא האמינה שאצליח להשיל ממשקלי מספיק ק"גים מיותרים אך בניגוד לרבים שידעו בדיוק מה אני צריכה (לכל אחד היה רעיון שונה לגמרי של מה היא השמלה האולטימטיבית עבורי) אורית היתה מאד פתוחה לרצונותיי, למרות שהיא כן אמרה את דעתה ומה מתאים לי. אורית היא אדם נעים ונבון שיודע לעבוד, הבאתי לה צילומים (זוכרות???) של מחשוף מכאן וחתך מכאן וכל מיני והיא יצרה בעזרת התופרת שלה משהו שהיה בדיוק מה שרציתי ואהבתי והתאים לסגנון שלי. לא חלמתי שניתן יהיה לייצר עבורי בדי-בדיוק מה שרציתי, והנה. התפריה היתה מעולה, הכל ישב במקום , ובסוף החלטתי גם לקנות את השמלה בתוספת לא גדולה של כסף. אורית – פשוט הפכה חלום למציאות. הרב אבי רזניקוב – מ"צהר" שעשה לנו את החופה. הרב הזמין אותנו לפגישת הכרות בביתו, בה הסביר לנו דברים והיה קשוב לדברים הרגישים לנו – מה חשוב לנו שלא יאמר בחופה (לדוגמא בכמה כסף החתן "קנה" אותי, לא הייתי מוכנה שיאמרו או יזכירו בחופה…) וגם קשוב לדברים שכן רצינו שיאמרו. והוא עשה לנו טקס יפה סולידי לא ארוך מידי ומאד מאד מכובד ומרגש. הוא גם עזר וייעץ בכל מיני דברים מסביב, ונותר לנו זכרון מאד טוב מהחופה וממנו. והכל בהתנדבות, אמרתי? אלפא – המאפרת המהוללת ממודיעין, ששרונס המליצה לי עליה עשתה עבודה מצויינת עלי (אימי ואחותי התאפרו אצל מישהי מירושליים שאין לי מושג שמה אך הן היו מאד מרוצות). הגעתי לאלפא אחרי שני איפורי נסיון כושלים. אלפא מאפרת בחומרים מהחדשים והקלילים, עושה איפור נסיון ארוך ארוך עם נסיונות שונים של צבעים והמון המון סבלנות. הכל נרשם כך שביום האירוע אין חתול בשק, קוראים מהפתק והכל זז וזורם כמו שצריך. להיות אצל אלפא באיפור או טיפול כלשהו זו חוויה בפני עצמה, אווירה מדהימה, מוזיקה חבל"Z קטורת והכל יחד עושה תחושה של מקום אחר וזמן אחר ופשוט פסק זמן מהעולם. לאה תורן – שתפרה לאימי ולאחותי שמלות מיוחדות עבורן, אמא שלי פשוט התאהבה בה, ולאה גם היא עזרה לאמא שלי בכל מיני דברים ויעוצים ומעבר לעיצובים היפים שלה ולעבודה המצויינית התגלתה כאדם אחלה לגמרי (גם אני פגשתי אותה) ועשתה לאמא שלי המון נועם וכייף בכל ההכנות… פרחי כפר רות ובמיוחד רועי, שעשו לי זר כלה יפיפה , כפרי, על פי בקשתי, וגילו המון סבלנות לשגענותיי, מצאו לי פרחים מיוחדים השד יודע איפה ויצא אחלה זר. למשפחה שלי - שלמרות כל המתחים והלחצים שהיו לפני ושבשמחה הייתי מוותרת עליהם… היו כל כך מאושרים בחתונה ועד היום יש מין הילה של אושר סביבם. אנשים שהחיים לא תמיד מחייכים אליהם. האושר שלהם, יחד עם הלארג´יות ועם העזרה הרבה בכל מיני דברים (אחותי שעזרה המון עם מוזיקה ישראלית, אחי שליווה אותנו כל יום החתונה בכל הלחצים, אמא ואבא שכנראה ששיגעתי אותם בלי סוף, הדודים מיכה ואילנה, והבני דודים אביטל ועידו מנס ציונה שכמו בכל אירוע גם כאן ליוו לאורך כך הדרך בהמון אהבה פרגון עידוד ועזרה, ואין לי פשוט מילים לתאר את מה שאני חשה כלפיהם, מלבד דמעות). לאייל שלי – שכאן אסתפק רק בלומר שלולא הוא, מי יודע היכן הייתי… היה המרגיע הלאומי של האירוע שלנו, ספג ממני לא מעט אבל החזיק מעמד בגבורה, יש לומר, ורק בימים האחרונים חיינו חוזרים לשגרה אליה כל כך התגעגענו בחודשים האחרונים. תודה תודה תודה, על הכל, והיתר בבית… (לדעתי הוא בכלל לא יודע מה הולך כאן). לעוד כמה אנשים שאני לא חשה נוח לציין אותם כאן בשמם או בתפקידם בחיים שלי אבל שעשו לי משהו מאד מיוחד בחיים, ובזה שהגיעו לחתונה (ללא מילים), או שהרסו את עצמם בנסיונות הבלתי מתפשרים להגיע...המון אהבה והערכה יש לי אליהם. והתודה המיוחדת האחרונה. לכל אחת ואחת מכן כאן. בפורום. בתור אחת שקשה לה לעיתים להביע רגשות, ולא פחות קשה לה להכנס לחבורות ולקבוצות, מצאתי לי כאן במשך חצי השנה האחרונה בית. האזנתן לי, שמעתן את סיפוריי ה"קצרים" והלא פשוטים, הקשבתן, עודדתן, יעצתן, והכי חשוב, הייתן איתי. וזו העזרה הגדולה ביותר שיכול אדם לבקש לעצמו. מצאתי כאן קבוצת אנשים שעם השוני וההבדל, כל אחד ואחד (כן כן) היה איתי במשהו. תודה גדולה לכולן, אני מנסה לא אחת להסביר לאנשים על הפורום הזה, גם לחברות שמתחתנות ואנשים לא מבינים על מה כל המהומה מצידי. אני מתקשה להסביר במלים לאנשים מה זה המקום הזה מעבר ליעוץ ולמידע העובדתי, מנסה להסביר לאנשים את המקום הרגשי-נפשי שיש לפורום הזה עבורי, ומתקשה. כי המון אנשים לא מבינים מה כל כך מסובך ומורכב בלהכין חתונה. אבל אתן יודעות. אתן הייתן איתי ותמשיכו להיות איתי ואני מקווה שאוכל איך שהוא להחזיר את חובי ולעזור לבנות האחרות שעדיין לא התחתנו. מגדילות לעשות כל הבנות שבכר התחתנו ושבות לכאן לא עבור עזרה עבורן אלא כדי לעזור לאחרות..., וכמובן אתי(א) שאני חושבת שאנחנו כאן די ברות מזל איךשהוא על כל מה שקרה ביואל (למי שזוכרת – הרי אי אפשר לשכוח) ושקיבלנו את אתי כמנהלת הרשמית וכמארגנת של הפורום הזה. הקיצר תודה ענקית וחיבוק ענק לכולכן… ממני, רחלי.
רויטל ולירון
New member
ממש ריגשת אותי החלקו האחרון של
התודות. וממש הזדהתי עם כל מילה שאמרת.
התודות. וממש הזדהתי עם כל מילה שאמרת.
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.