בלי עסבים ....הנה הודעת החורזת הקטנה
העתקתי את הודעתך שעברה לתיקיית המחוקים - בתור מישהי שיש לה אוסף מכובד ביותר של ספרי בישול יש לי מה לומר בעניין. לדעתי, הבעיה היא לא במתכונים, היא בראש יש המון ספרי בישול בריא, לי יש 3 או 4 בבית. דבר שני, כל מתכון אפשר להפוך לבריא יותר: חמאה ומרגרינה או כל שומן אחר אני הופכת לשמן זית, הרבה יותר בריא. סוכר, אני משתמשת בסוכר קנים. קמח, רק מלא. ואם בעייתי אז חצי-חצי עם לבן. משלבת הרבה דגנים, סובין וסיבים. אורז מלא, פסטה מקמח מלא. הבנתם את הרעיון, נכון? הכל עולה יותר יקר, נכון!!! אבל... דיאטניות, תוכניות הרזיה כאלו ואחרות, שלא לדבר על תרופות, עולים ה-ר-ב-ה יותר. אגב, שמת לב שהמחקר נערך בארה"ב? בארה"ב אין מודעות לבריאות, אמנם בשנים האחרונות היא התעוררה קצת, ואף מתחזקת אבל עדיין. לפני כחודש חזרתי מארה"ב, ואני אגיד משהו שנשמע הזוי (גם באוזניי למען האמת), אחרי כשבועיים בארה"ב, השלתי כ- 2 קילו ממשקלי. איך? אכלתי בחוץ, כן, טוף לא היו לנו ברירות רבות, א-ב-ל עשיתי אנטי-תזה לאמריקאים, אכלתי הרבה בשר (חלבונים) וירקות, מעט מאוד פחמימות. כידוע האמריקאים מעמיסים פחמימות על הצלחת. למעשה יפן היא הדוגמא הטובה ביותר לטיעוניי. לפני כמה שנים טיילנו ליפן, שם בכפרים, מה שניקרא אצלנו "פריפריה", התושבים הם קטנים ורזים. המאכל הבסיסי שלהם הוא ירקות, אורז ודגים. מאידך כשמגיעים לטוקיו או לאוסקה, ערים גדולות שה"אמריקניזציה" הגיעה אליהן גם אם כי בזעיר אנפין, הם כבר גדולים הן בגובה ובעיקר ברוחב, יחד עם זאת לא כולם ולא הרוב. רשתות מזון מהיר כמו מקדונלדס ודומיה קצת קשה למצוא אבל עדיין אפשר למצוא בשר (די בקלות) בעיקר עוף או בקר ומאפים עתירי קלוריות. אני כן מסכימה עם החלק לגבי העבר וההווה, מבחינה כלכלית ועלות המזון, הרי, בואו ניזכר איזה סנדוויץ' אנחנו לקחנו לביה"ס? אני זוכרת שוקולד למריחה, גבינה לבנה, זוכרים? ומה היום? במקרה הטוב זה סנדוויץ עם גבינה צהובה או נקניק לפעמים יש גם ירק. במקרה הפחות טוב, נותנים לילד כסף שיקנה בקפיטריה / מזנון של ביה"ס. וסתם קוריוז לסיום, גודל המנות ארה"ב - ישראל - יפן מנה אמריקאית ממוצעת מספיקה לשני ישראלים ממוצעים. מנה ישראלית ממוצעת מספיקה לחמישה יפנים ממוצעים. מנה יפנית ממוצעת תשביע קיבתו של ישראלי אך לא את עיניו. שבוע טוב