הכל התפרק וגם אני...
היי ,
כתבתי כאן כמה פעמים על הזוגיות שלנו, בני 32 ,מכירים 5 חודשים. הכל התחיל כלכך מדהים וקסום, והלך והתדרדר .
במהלך ה-5 חודשים האלו, היו כלכך הרבה גבהים, אבל גם כלכך הרבה בורות . אני בחרתי בחיים כרגע בדרך של הקמת
חברה טכנולוגית. אני כמה חודשים לא עובד כשכיר, אפילו עברתי לתקופה אצל ההורים כדי שנוכל להרים את הפרויקט .
הבחורה שכירה, וכל המפגשים כמובן בבית שלה או בחוץ. בהתחלה זה לא הפריע לה, אבל עם הזמן היא התחילה להפוך להיות
נורא קשוחה וכעוסה לגבי הנושא, היא טוענת שאני מפיל עליה את כל הסטארטאפ שלי, כשאני לא יכול עוד לארח אותה אצלי, אני
לא מזמין אותה למסעדות , לא משלם עליה בחופשות זוגיות, ובגדול נראה שמפריע לה מאוד שאני לא נותן לה מספיק , פיזית .
מפריע לה שאנחנו לפעמים מתחלקים בחשבון , ושאני לא משלם עליה תמיד . אלא רק לפעמים.
אני גבר ממש רומנטי, במהלך 5 חודשים , אירגנתי לה מספר פעמים פיקניקים(קניתי כל מה שהיא אוהבת,הכנתי ואירגנתי) , הזמנתי אותה
אינספור פעמים כשיצאנו (לא מסעדות, אבל הרבה יציאות קטנות ששילמתי) ,קניתי לה פרחים, מתנות, סרטים, הכנתי לה בעבודת יד מספר פריטים
נורא יפים שהשקעתי בהם ימים של עבודה .קניתי אוכל והבאתי אליה, בכל המקרים האלו היא מאוד התרגשה , ואמרה שאין גברים כאלו היום וכו וכו .
רוב הנסיעות גם היו עם הרכב שלי כמובן . ובכל זאת. בכל זאת ,כל פעם שרבנו-היא הגיעה לזה שאני לא משקיע. אבל שהיא מעריכה את העובדה
שאני מנסה להקים חברה. שאני מקסים, ושאני משקיע, אבל זה לא מספיק.
בקיצור-עשיתי כל מה שאני יכול כדי לפצות על המצב הנוכחי שלי בחיים, ואפילו מעבר ליכולתי כרגע . חשבתי לעצמי שהיא תהיה איתי
גם כשקשה-עכשיו, ואולי אולי גם כשאצליח ( זו החוכמה לא? לא מופיעים רק שמצליחים אם אוהבים ? )
אבל כשרבים-כל פעם זה עולה מחדש . איכשהו היא תמיד מגיע לזה שאני לא מפנק אותה מספיק, ואני מרגיש שנתתי לה כלכך הרבה .
היא לעומת זאת , לא קנתה לי , אפילו לא פעם אחת, בודדת, ב5 חודשים, שום מתנה,מחווה,ארוחה בשבילי. כלום . ממש כלום.
כן כשאני אצלה אוכלים מדי פעם וכו, אבל מעולם לא נעשתה מחווה מכוונת בשבילי. שהוצהרה כמכוונת אליי.
והיא אפילו אמרה שזה בכוונה ככה. כי לא מגיע לי או משהו .
לא היה לי ספק שהיא אוהבת אותי ,כי היא אהבה אותי ואני אותה, והיו לנו רגעי קסם מעולם אחר . אבל לאחרונה היא נהיית פשוט
כלכך חומרית , וכל פעם שרבים עולה עניין הכסף , וההשקעה, שאני מרגיש שנתתי כלכך הרבה .
לא אומרים שהעיקר הכוונה ? אני מחזר אחריה באינספור דרכים קטנות,הדרכים שלי, ונראה שזה פשוט לא עוזר.
עד היום, כל פעם שרבנו , היא תמיד, תמיד היתה זו שפירקה את החבילה, ואמרה מהר מאוד- ״אז לא צריך בוא ניפרד״
איכשהו , אני תמיד נלחמתי ונלחמתי. והיא, ביקשה כל פעם שאפסיק להלחם עליה . ואני המשכתי וניסיתי .
אמרה שהיא מעריכה שאני נלחם עליה, אבל במקביל ביקשה כל פעם שאשחרר אותה,ואחרי יום שוב אמרה כמה היא אוהבת.
המריבה האחרונה היתה על ידידים ( יש לה מלא ידידים) והיא טענה שוב, שאין סיבה לקנא, ולגרום לה לוותר על דברים שכיף לה איתם.
כמו לדוגמא, לבלות אצל ידיד בערב לבד, לרקוד עם גבר, לפלרטט עם השכן , היא טוענת שהיא נהנית מזה, ואני צריך לתת לה להנות.
אני טענתי שאם לי זה עושה כלכך רע, אז הוויתור שלה הוא כלכך קטן, ולמה שלא תעשה אותו ? בשבילי ? האהבה שלה ?
היא אמרה שהוויתור לא כלכך קטן ,וזה לא רק הפלירט, זה החופש שלה שאני לוקח לה . וכו .
אתמול לפנות בוקר הוויכוח הזה התלהט והיא שוב חזרה לנושא הכסף, אני כעסתי ונפגעתי עמוקות, ופעם ראשונה בחיי, צעקתי עליה .
(לרוב היא צועקת עלי כמעט תמיד, ואני מדבר בשקט) , צעקתי וכעסתי נורא, היא שתקה,ואמרה שלא צריך שנמשיך את הזוגיות , והפעם
לקחתי את ההצעה , והלכתי הביתה באמצע הלילה . שבור. מרוסק. כמה ניסיתי וכמה נתתי, וזה פשוט לא עזר.
יש לי הרגשה שלא משנה מה הייתי עושה, היא תמיד היתה דורשת יותר. כי יש לה המון בעיות עם עצמה. אבל הפעם זה הספיק לי ,
וכל האיברים שלי אמרו לי שהגיע הזמן באמת לוותר . כמו שהיא ביקשה תמיד. שאוותר.
ואני מרוסק לגמרי. כתבתי לה ש״היא לא חברה אמיתית!״ . אני מרוסק וכל מה שבא לי זה להמשיך לצעוק עליה, להאשים אותה בהכל.
ברור לי שהיא לא תרד מהעץ לעולם, כי האגו שלה...אוי ...הוא כלכך גבוה, והיא מעולם לא הסכימה לחזור, זה תמיד אני שחוזר.
אני עצוב, וכלכך לא בא לי לבד . כלכך לא . בא לי לכעוס עליה עוד, ועוד .
היי ,
כתבתי כאן כמה פעמים על הזוגיות שלנו, בני 32 ,מכירים 5 חודשים. הכל התחיל כלכך מדהים וקסום, והלך והתדרדר .
במהלך ה-5 חודשים האלו, היו כלכך הרבה גבהים, אבל גם כלכך הרבה בורות . אני בחרתי בחיים כרגע בדרך של הקמת
חברה טכנולוגית. אני כמה חודשים לא עובד כשכיר, אפילו עברתי לתקופה אצל ההורים כדי שנוכל להרים את הפרויקט .
הבחורה שכירה, וכל המפגשים כמובן בבית שלה או בחוץ. בהתחלה זה לא הפריע לה, אבל עם הזמן היא התחילה להפוך להיות
נורא קשוחה וכעוסה לגבי הנושא, היא טוענת שאני מפיל עליה את כל הסטארטאפ שלי, כשאני לא יכול עוד לארח אותה אצלי, אני
לא מזמין אותה למסעדות , לא משלם עליה בחופשות זוגיות, ובגדול נראה שמפריע לה מאוד שאני לא נותן לה מספיק , פיזית .
מפריע לה שאנחנו לפעמים מתחלקים בחשבון , ושאני לא משלם עליה תמיד . אלא רק לפעמים.
אני גבר ממש רומנטי, במהלך 5 חודשים , אירגנתי לה מספר פעמים פיקניקים(קניתי כל מה שהיא אוהבת,הכנתי ואירגנתי) , הזמנתי אותה
אינספור פעמים כשיצאנו (לא מסעדות, אבל הרבה יציאות קטנות ששילמתי) ,קניתי לה פרחים, מתנות, סרטים, הכנתי לה בעבודת יד מספר פריטים
נורא יפים שהשקעתי בהם ימים של עבודה .קניתי אוכל והבאתי אליה, בכל המקרים האלו היא מאוד התרגשה , ואמרה שאין גברים כאלו היום וכו וכו .
רוב הנסיעות גם היו עם הרכב שלי כמובן . ובכל זאת. בכל זאת ,כל פעם שרבנו-היא הגיעה לזה שאני לא משקיע. אבל שהיא מעריכה את העובדה
שאני מנסה להקים חברה. שאני מקסים, ושאני משקיע, אבל זה לא מספיק.
בקיצור-עשיתי כל מה שאני יכול כדי לפצות על המצב הנוכחי שלי בחיים, ואפילו מעבר ליכולתי כרגע . חשבתי לעצמי שהיא תהיה איתי
גם כשקשה-עכשיו, ואולי אולי גם כשאצליח ( זו החוכמה לא? לא מופיעים רק שמצליחים אם אוהבים ? )
אבל כשרבים-כל פעם זה עולה מחדש . איכשהו היא תמיד מגיע לזה שאני לא מפנק אותה מספיק, ואני מרגיש שנתתי לה כלכך הרבה .
היא לעומת זאת , לא קנתה לי , אפילו לא פעם אחת, בודדת, ב5 חודשים, שום מתנה,מחווה,ארוחה בשבילי. כלום . ממש כלום.
כן כשאני אצלה אוכלים מדי פעם וכו, אבל מעולם לא נעשתה מחווה מכוונת בשבילי. שהוצהרה כמכוונת אליי.
והיא אפילו אמרה שזה בכוונה ככה. כי לא מגיע לי או משהו .
לא היה לי ספק שהיא אוהבת אותי ,כי היא אהבה אותי ואני אותה, והיו לנו רגעי קסם מעולם אחר . אבל לאחרונה היא נהיית פשוט
כלכך חומרית , וכל פעם שרבים עולה עניין הכסף , וההשקעה, שאני מרגיש שנתתי כלכך הרבה .
לא אומרים שהעיקר הכוונה ? אני מחזר אחריה באינספור דרכים קטנות,הדרכים שלי, ונראה שזה פשוט לא עוזר.
עד היום, כל פעם שרבנו , היא תמיד, תמיד היתה זו שפירקה את החבילה, ואמרה מהר מאוד- ״אז לא צריך בוא ניפרד״
איכשהו , אני תמיד נלחמתי ונלחמתי. והיא, ביקשה כל פעם שאפסיק להלחם עליה . ואני המשכתי וניסיתי .
אמרה שהיא מעריכה שאני נלחם עליה, אבל במקביל ביקשה כל פעם שאשחרר אותה,ואחרי יום שוב אמרה כמה היא אוהבת.
המריבה האחרונה היתה על ידידים ( יש לה מלא ידידים) והיא טענה שוב, שאין סיבה לקנא, ולגרום לה לוותר על דברים שכיף לה איתם.
כמו לדוגמא, לבלות אצל ידיד בערב לבד, לרקוד עם גבר, לפלרטט עם השכן , היא טוענת שהיא נהנית מזה, ואני צריך לתת לה להנות.
אני טענתי שאם לי זה עושה כלכך רע, אז הוויתור שלה הוא כלכך קטן, ולמה שלא תעשה אותו ? בשבילי ? האהבה שלה ?
היא אמרה שהוויתור לא כלכך קטן ,וזה לא רק הפלירט, זה החופש שלה שאני לוקח לה . וכו .
אתמול לפנות בוקר הוויכוח הזה התלהט והיא שוב חזרה לנושא הכסף, אני כעסתי ונפגעתי עמוקות, ופעם ראשונה בחיי, צעקתי עליה .
(לרוב היא צועקת עלי כמעט תמיד, ואני מדבר בשקט) , צעקתי וכעסתי נורא, היא שתקה,ואמרה שלא צריך שנמשיך את הזוגיות , והפעם
לקחתי את ההצעה , והלכתי הביתה באמצע הלילה . שבור. מרוסק. כמה ניסיתי וכמה נתתי, וזה פשוט לא עזר.
יש לי הרגשה שלא משנה מה הייתי עושה, היא תמיד היתה דורשת יותר. כי יש לה המון בעיות עם עצמה. אבל הפעם זה הספיק לי ,
וכל האיברים שלי אמרו לי שהגיע הזמן באמת לוותר . כמו שהיא ביקשה תמיד. שאוותר.
ואני מרוסק לגמרי. כתבתי לה ש״היא לא חברה אמיתית!״ . אני מרוסק וכל מה שבא לי זה להמשיך לצעוק עליה, להאשים אותה בהכל.
ברור לי שהיא לא תרד מהעץ לעולם, כי האגו שלה...אוי ...הוא כלכך גבוה, והיא מעולם לא הסכימה לחזור, זה תמיד אני שחוזר.
אני עצוב, וכלכך לא בא לי לבד . כלכך לא . בא לי לכעוס עליה עוד, ועוד .
