הכל זמני

[הפרי האסור 2003]

מזדהה איתך מאוד

זה אחד הדברים שאין לו פתרון התמדדותי (מבחינת התמודות). עם כל דבר כמעט אפשר להתמודד, למצוא את הדרך לסיר את הפחד ממנו, עם זה אי אפשר. אין מילוט, כי אי אפשר להתקרב אל המוות כמו שמתקרבים אל עכביש בטיפול מבוקר, ולומדים שהוא לא יעשה לך כלום.

המוות זה המוות, הוא סופי, לפחות לעולם שלנו.
למי שלא מאמין בהמשך זה עוד יותר קשה (אני נמנית בקבוצה הזו)

מה עושים עם זה?
אין מה לעשות עם זה. ההתמודדות שלי היא הדחקה. למה? כי כל נסיון להתעמת עם הנושא, לא מוביל לשום מקום. לשום מקום טוב לפחות, כי המוות הוא מוחלט ואין לזה פתרון משביע רצון. אי אפשר לדעת מה קורה הלאה, אי אפשר לדעת איך זה מרגיש (ולא, עדויות זה לא מספיק טוב בשבילי).

אז אתה לא לבד. אני גם נולדתי כשההורים שלי היו קצת יותר מבוגרים משלך ומצער לחשוב שאני לא נמנית עם אותם אחרים שבקלות הרוויחו עוד 10 שנים עם ההורים שלהם, כי הם היו יותר צעירים כשילדו אותם
.

 

[Tsachi6]

השם הוא צחי, לא רן. ותודה רבה לכלכם.

נעים מאוד, שמי צחי. אני חבר יחסית חדש במערכת "תפוז" הנפלאה וההודעות הבודדות שהספקתי לכתוב כאן באתר היו בעיקר בפורום צילום. החלטתי לכתוב את ההודעה " הכל זמני" עם משתמש פקטיבי בשם רן, כי, אם נהייה כנים, לא היה לי נעים כל כך לרשום הודעה כזו "בעייתית" משהו, כי כלל לא ידעתי באיזה רוח זה יתקבל כאן. פשוט היה לי צורך לפרוק מה שישב לי בחזה אתמול לפנות בוקר.
אז אני בהחלט מעודד לראות שרוב התגובות חיוביות ומלאות הבנה למרות שההודעה היא לא קלה. אני מתנצל אם הכבדתי על הכאב שגם ככה קשה מנשוא לאלה שאיבדו את יקירהם, לא הייתה כוונה כזו.

 

[פארלין]

מבינה ומזדהה....

גם אני בערך בגילך להורים מבוגרים.
קשה לקבל את העתיד במובן הזה,אבל כל מה שנשאר לנו זה באמת פשוט להמשיך לחיות,להעריך כמו שאמרת ופשוט לנסות להדחיק את אותם מחשבות שצצות לנו...=/ חח

 

[Kagg6]

אני מזדהה אם דבריך

אך זה העולם, לא ניתן לעשות דבר חוץ מלתת לזמן לעשות את שלו..

לפחות תהנה מהרגעים האלה

 

[Nadav 7]

כהורה בן 57 רגשת אותי עד מאד

טוב לדעת שבליל הריצה של החיים הילדים עושים פאוזה וחושבים גם על זה.
אני עצמי איבדתי את אימי בשבועות האחרונים וזה בגילי, בגילה (92) היה כואב מאד.

 

[galgal21]

אני לא בטוח שכך המצב.

אני בערך בגיל של הוריך ואני לא מרגיש בבעיות רציניות. נכון שאני מבקר קצת יותר אצל הרופא וכושרי הגופני ירד אבל אני לא צריך לקחת תרופות ולא מוגבל בשום צורה שהיא. אינני יודע מה מצב הבריאות של הוריך אבל יש לי תחושת בטן שאתה די מגזים. אבא שלי נפטר לפני שנה בגיל 87 והוא היה במצב די סביר עד גיל 80 לפחות. כמו כן תוחלת החיים (וגם איכות החיים) גדלים עם השנים. אם אבא שלי היה חי בדור שלי הוא היה כנראה מגיע לגיל 95 - 97 בערך.
ברור שלמרבה הצער לאלץ להפרד מהם באחד הימים אבל אם מצב בריאותם הוא פחות או יותר המצב הממוצע אז זה יקרה הרבה אחרי שתעבור את גיל 40 (ואז כנראה כבר לא תזדקק לכתף תומכת).