המאבק על ההתמחות: מרחיבים את מעגל הפסיכולוגים
- פותח הנושא katzeran
- פורסם בתאריך
moran filan for ever
New member
נכון, לא התכוונתי ללגמרי שחור לבן בהקשר של
טיפול פסיכואנליטי-פסיכודינמי- לעומת CBT....נכון שלפעמים טיפולי עומק יעילים ומתאימים יותר...גם לדעתי...עם זאת, איך שהפסיכולוגיה מתפקדת כיום היא לא יעילה....הכלים הדינמיים ששואבים מהתיאוריות הפסיכואנליטיות, שכן, מקורם בפרויד וממשיכיו..לא נמצאת יעילה כל כך..מה לעשות..לדבר שעות על הספה זה לא כל כך יעיל..מה שכן אפשר לעשות בהרבה פעמים זה להכשיר את הפסיכולוגים לשיטות טיפול חדשות יותר, אנ יודעת על שיטות של טיפול יותר דרך הגוף, הרגש, לשלב אלמנטים כאלה, הוליסטיים יותר, (למשל EMDR למי שמכיר)...ולהקנות כלים חדשים לפסיכולוגיה, מעבר ללדבר להגיע למודעות ולהעברות ולכל מה שהפסיכואנליטיות בשלל גישותיה מדברות עליו.....
טיפול פסיכואנליטי-פסיכודינמי- לעומת CBT....נכון שלפעמים טיפולי עומק יעילים ומתאימים יותר...גם לדעתי...עם זאת, איך שהפסיכולוגיה מתפקדת כיום היא לא יעילה....הכלים הדינמיים ששואבים מהתיאוריות הפסיכואנליטיות, שכן, מקורם בפרויד וממשיכיו..לא נמצאת יעילה כל כך..מה לעשות..לדבר שעות על הספה זה לא כל כך יעיל..מה שכן אפשר לעשות בהרבה פעמים זה להכשיר את הפסיכולוגים לשיטות טיפול חדשות יותר, אנ יודעת על שיטות של טיפול יותר דרך הגוף, הרגש, לשלב אלמנטים כאלה, הוליסטיים יותר, (למשל EMDR למי שמכיר)...ולהקנות כלים חדשים לפסיכולוגיה, מעבר ללדבר להגיע למודעות ולהעברות ולכל מה שהפסיכואנליטיות בשלל גישותיה מדברות עליו.....
מצחיק שאת שוללת את הפסיכואנליזה
אבל באותה הודעה את תומכת בתיאוריות כמו EMDR (לא נמצא יעיל יותר מאשר הרפייה רגילה), טיפול בתנועה (גם לא מבוסס ראיות; אגב, יש גם גישות פסיכודימיות שמבוססות על תנועה ומודעות לגוף), ומבקשת לצרף טיפול רגשי (הויכוח העקרי בין גישות דינמיות ל-CBT הוא בדגש על הרגשות אצל הראשונים ועל דפוסי חשיבה אצל השניים; אז איך אפשר להגיד שהפסיכודינמיים לא שמים דגש על הרגש?). ההרגשה שלי שאת לא בדיוק יודעת מה זה פסיכואנליזה ולא ממש מכירה את הרקע האמפירי של כל אחת מהגישות.
נ.ב. יש גישות פסיכודינמיות ששוללות את פרויד כמעט באופן גורף.
אבל באותה הודעה את תומכת בתיאוריות כמו EMDR (לא נמצא יעיל יותר מאשר הרפייה רגילה), טיפול בתנועה (גם לא מבוסס ראיות; אגב, יש גם גישות פסיכודימיות שמבוססות על תנועה ומודעות לגוף), ומבקשת לצרף טיפול רגשי (הויכוח העקרי בין גישות דינמיות ל-CBT הוא בדגש על הרגשות אצל הראשונים ועל דפוסי חשיבה אצל השניים; אז איך אפשר להגיד שהפסיכודינמיים לא שמים דגש על הרגש?). ההרגשה שלי שאת לא בדיוק יודעת מה זה פסיכואנליזה ולא ממש מכירה את הרקע האמפירי של כל אחת מהגישות.
נ.ב. יש גישות פסיכודינמיות ששוללות את פרויד כמעט באופן גורף.
moran filan for ever
New member
אני לא שוללת את הפסיכואנליזה בגדול!!!!!!!!!!
אוף למה אי אפשר להבין דברים שהם לא שחור לבן? או שאולי אני גרועה בלהסביר את עצמי כנראה, אני יודעת, אני לא משהו בזה :/
אבל תסמכו עליי שאני יודעת למהאני מתכוונת......
אפשר בתוך מסגרת פסיכואנלטית להתמקד לא רק בהעלאת אסוציאציות חופשיות או בכל הדברים ה"קליניים" הקלאסיים כמו העברה, מנגנוני הגנה וכו' וכו'....אלא להכניס לטיפול כלים ושיטות חדשות ומתקדמות יותר..ובהרבה פעמים גם מדעיות יותר...
תנסו להבין את ה"בשר" של מה שאני כותבת,לא לתפוס אותי במילה ולפי קטגוריות לחלק את מה שאני כותבת (פסיכואנליזה-לא, EMDR-כן...לא ככה....תנסו להבין את המכלול....לא את הקט' האחת מול השניה אוקיי?)
מקווה שהובנתי יותר
אוף למה אי אפשר להבין דברים שהם לא שחור לבן? או שאולי אני גרועה בלהסביר את עצמי כנראה, אני יודעת, אני לא משהו בזה :/
אבל תסמכו עליי שאני יודעת למהאני מתכוונת......
אפשר בתוך מסגרת פסיכואנלטית להתמקד לא רק בהעלאת אסוציאציות חופשיות או בכל הדברים ה"קליניים" הקלאסיים כמו העברה, מנגנוני הגנה וכו' וכו'....אלא להכניס לטיפול כלים ושיטות חדשות ומתקדמות יותר..ובהרבה פעמים גם מדעיות יותר...
תנסו להבין את ה"בשר" של מה שאני כותבת,לא לתפוס אותי במילה ולפי קטגוריות לחלק את מה שאני כותבת (פסיכואנליזה-לא, EMDR-כן...לא ככה....תנסו להבין את המכלול....לא את הקט' האחת מול השניה אוקיי?)
מקווה שהובנתי יותר
זה נראה שהתפיסה שלך לגבי הפסיכואנליזה מיושנת
מה שאני מנסה לומר זה שעולה הרושם שהתפיסה שלך לגבי הפסיכולוגיה הדינאמית (שהיא הגלגול המודרני יותר של הפסיכואנליזה, למעשה) שגויה מאוד ולא מחוברת למה שקורה בשטח. זה לא באשמתך, כמובן, אלא באשמת המרצים שלך. אני מכיר את זה באופן אישי כי גם אני למדתי ככה ואני זוכר מה לימדו אותי ומה לא. אני אתן לך כמה דוגמאות.
את כותבת ש"אפשר בתוך מסגרת פסיכואנליטית להתמקד לא רק בהעלאת אסוציאציות חופשיות". אני חושב שאם נספור את אחוז הפסיכולוגים שעוסקים באסוציאציות חופשיות היום הוא יהיה כל כך נמוך, שזה אזוטרי בכלל להתייחס לזה, לדוגמה.
את מדברת, ובצדק, על הצורך להכניס כלים מדעיים יותר. האם את מכירה מחקרים העוסקים בטרנספרנס, למשל? או מחקרים שמנתחים טיפולים פסיכודינמיים ובוחנים את היעילות של חלקים מסוימים בהם כמו הברית הטיפולית? כי יש כאלו, זה תחום שמאוד מתפתח בשנים האחרונות וטוב שכך, רק שעולה הרושם שבאקדמיה לא ממהרים להכניס את זה לתכנית הלימודים.
את אומרת שאת מצפה למשהו יותר חדשני שמתעסק בטיפול דרך הגוף. את יודעת כמה טכניקות כאלו קיימות ונעשה בהם שימוש? אני מתמחה בפסיכולוגיה קלינית במרפאה ציבורית. יש אצלנו מישהי שמתעסקת המון ב-Somatic Experiencing שעוסקת בדיוק בזה ואני לומד ממנה את הגישה. יש אצלנו לפחות 3 מטפלות שעוסקות ב-EMDR. יש אצלנו מטפלים שעוסקים גם בפסיכותרפיה דינאמית אבל גם ב-CBT. שלא לדבר על זה שעוסקים בלימוד והכנסה לשימוש של גישות כמו DBT שיש לה תמיכה מחקרית רחבה מאוד וגישות לטיפול קצר-מועד שגם נמצאו יעילות. השטח פעיל מאוד ויש בו הרבה נסיון ללמוד ולהתקדם, יותר ממה שזה נראה למי שלא נמצא שם. יהיה נחמד אם המרצים שלכם - ושוב, את לא האשמה בזה שאת לא מכירה את זה, זו האוניברסיטה שאשמה - היו מראים לכם את זה.
אגב, למי שזה מעניין אותו, ההתרשמות שלי, כמי שנמצא בשטח אבל מנסה לשמור על קשר גם לאקדמיה, היא שיש ממש נתק ואיבה בין הפסיכולוגיה באקדמיה לבין השטח, חשדנות הדדית, ואם תשאלו אותי, זה רע ממש.
מה שאני מנסה לומר זה שעולה הרושם שהתפיסה שלך לגבי הפסיכולוגיה הדינאמית (שהיא הגלגול המודרני יותר של הפסיכואנליזה, למעשה) שגויה מאוד ולא מחוברת למה שקורה בשטח. זה לא באשמתך, כמובן, אלא באשמת המרצים שלך. אני מכיר את זה באופן אישי כי גם אני למדתי ככה ואני זוכר מה לימדו אותי ומה לא. אני אתן לך כמה דוגמאות.
את כותבת ש"אפשר בתוך מסגרת פסיכואנליטית להתמקד לא רק בהעלאת אסוציאציות חופשיות". אני חושב שאם נספור את אחוז הפסיכולוגים שעוסקים באסוציאציות חופשיות היום הוא יהיה כל כך נמוך, שזה אזוטרי בכלל להתייחס לזה, לדוגמה.
את מדברת, ובצדק, על הצורך להכניס כלים מדעיים יותר. האם את מכירה מחקרים העוסקים בטרנספרנס, למשל? או מחקרים שמנתחים טיפולים פסיכודינמיים ובוחנים את היעילות של חלקים מסוימים בהם כמו הברית הטיפולית? כי יש כאלו, זה תחום שמאוד מתפתח בשנים האחרונות וטוב שכך, רק שעולה הרושם שבאקדמיה לא ממהרים להכניס את זה לתכנית הלימודים.
את אומרת שאת מצפה למשהו יותר חדשני שמתעסק בטיפול דרך הגוף. את יודעת כמה טכניקות כאלו קיימות ונעשה בהם שימוש? אני מתמחה בפסיכולוגיה קלינית במרפאה ציבורית. יש אצלנו מישהי שמתעסקת המון ב-Somatic Experiencing שעוסקת בדיוק בזה ואני לומד ממנה את הגישה. יש אצלנו לפחות 3 מטפלות שעוסקות ב-EMDR. יש אצלנו מטפלים שעוסקים גם בפסיכותרפיה דינאמית אבל גם ב-CBT. שלא לדבר על זה שעוסקים בלימוד והכנסה לשימוש של גישות כמו DBT שיש לה תמיכה מחקרית רחבה מאוד וגישות לטיפול קצר-מועד שגם נמצאו יעילות. השטח פעיל מאוד ויש בו הרבה נסיון ללמוד ולהתקדם, יותר ממה שזה נראה למי שלא נמצא שם. יהיה נחמד אם המרצים שלכם - ושוב, את לא האשמה בזה שאת לא מכירה את זה, זו האוניברסיטה שאשמה - היו מראים לכם את זה.
אגב, למי שזה מעניין אותו, ההתרשמות שלי, כמי שנמצא בשטח אבל מנסה לשמור על קשר גם לאקדמיה, היא שיש ממש נתק ואיבה בין הפסיכולוגיה באקדמיה לבין השטח, חשדנות הדדית, ואם תשאלו אותי, זה רע ממש.
זה נראה שהתפיסה שלך לגבי הפסיכואנליזה מיושנת
מה שאני מנסה לומר זה שעולה הרושם שהתפיסה שלך לגבי הפסיכולוגיה הדינאמית (שהיא הגלגול המודרני יותר של הפסיכואנליזה, למעשה) שגויה מאוד ולא מחוברת למה שקורה בשטח. זה לא באשמתך, כמובן, אלא באשמת המרצים שלך. אני מכיר את זה באופן אישי כי גם אני למדתי ככה ואני זוכר מה לימדו אותי ומה לא. אני אתן לך כמה דוגמאות.
את כותבת ש"אפשר בתוך מסגרת פסיכואנליטית להתמקד לא רק בהעלאת אסוציאציות חופשיות". אני חושב שאם נספור את אחוז הפסיכולוגים שעוסקים באסוציאציות חופשיות היום הוא יהיה כל כך נמוך, שזה אזוטרי בכלל להתייחס לזה, לדוגמה.
את מדברת, ובצדק, על הצורך להכניס כלים מדעיים יותר. האם את מכירה מחקרים העוסקים בטרנספרנס, למשל? או מחקרים שמנתחים טיפולים פסיכודינמיים ובוחנים את היעילות של חלקים מסוימים בהם כמו הברית הטיפולית? כי יש כאלו, זה תחום שמאוד מתפתח בשנים האחרונות וטוב שכך, רק שעולה הרושם שבאקדמיה לא ממהרים להכניס את זה לתכנית הלימודים.
את אומרת שאת מצפה למשהו יותר חדשני שמתעסק בטיפול דרך הגוף. את יודעת כמה טכניקות כאלו קיימות ונעשה בהם שימוש? אני מתמחה בפסיכולוגיה קלינית במרפאה ציבורית. יש אצלנו מישהי שמתעסקת המון ב-Somatic Experiencing שעוסקת בדיוק בזה ואני לומד ממנה את הגישה. יש אצלנו לפחות 3 מטפלות שעוסקות ב-EMDR. יש אצלנו מטפלים שעוסקים גם בפסיכותרפיה דינאמית אבל גם ב-CBT. שלא לדבר על זה שעוסקים בלימוד והכנסה לשימוש של גישות כמו DBT שיש לה תמיכה מחקרית רחבה מאוד וגישות לטיפול קצר-מועד שגם נמצאו יעילות. השטח פעיל מאוד ויש בו הרבה נסיון ללמוד ולהתקדם, יותר ממה שזה נראה למי שלא נמצא שם. יהיה נחמד אם המרצים שלכם - ושוב, את לא האשמה בזה שאת לא מכירה את זה, זו האוניברסיטה שאשמה - היו מראים לכם את זה.
אגב, למי שזה מעניין אותו, ההתרשמות שלי, כמי שנמצא בשטח אבל מנסה לשמור על קשר גם לאקדמיה, היא שיש ממש נתק ואיבה בין הפסיכולוגיה באקדמיה לבין השטח, חשדנות הדדית, ואם תשאלו אותי, זה רע ממש.
מה שאני מנסה לומר זה שעולה הרושם שהתפיסה שלך לגבי הפסיכולוגיה הדינאמית (שהיא הגלגול המודרני יותר של הפסיכואנליזה, למעשה) שגויה מאוד ולא מחוברת למה שקורה בשטח. זה לא באשמתך, כמובן, אלא באשמת המרצים שלך. אני מכיר את זה באופן אישי כי גם אני למדתי ככה ואני זוכר מה לימדו אותי ומה לא. אני אתן לך כמה דוגמאות.
את כותבת ש"אפשר בתוך מסגרת פסיכואנליטית להתמקד לא רק בהעלאת אסוציאציות חופשיות". אני חושב שאם נספור את אחוז הפסיכולוגים שעוסקים באסוציאציות חופשיות היום הוא יהיה כל כך נמוך, שזה אזוטרי בכלל להתייחס לזה, לדוגמה.
את מדברת, ובצדק, על הצורך להכניס כלים מדעיים יותר. האם את מכירה מחקרים העוסקים בטרנספרנס, למשל? או מחקרים שמנתחים טיפולים פסיכודינמיים ובוחנים את היעילות של חלקים מסוימים בהם כמו הברית הטיפולית? כי יש כאלו, זה תחום שמאוד מתפתח בשנים האחרונות וטוב שכך, רק שעולה הרושם שבאקדמיה לא ממהרים להכניס את זה לתכנית הלימודים.
את אומרת שאת מצפה למשהו יותר חדשני שמתעסק בטיפול דרך הגוף. את יודעת כמה טכניקות כאלו קיימות ונעשה בהם שימוש? אני מתמחה בפסיכולוגיה קלינית במרפאה ציבורית. יש אצלנו מישהי שמתעסקת המון ב-Somatic Experiencing שעוסקת בדיוק בזה ואני לומד ממנה את הגישה. יש אצלנו לפחות 3 מטפלות שעוסקות ב-EMDR. יש אצלנו מטפלים שעוסקים גם בפסיכותרפיה דינאמית אבל גם ב-CBT. שלא לדבר על זה שעוסקים בלימוד והכנסה לשימוש של גישות כמו DBT שיש לה תמיכה מחקרית רחבה מאוד וגישות לטיפול קצר-מועד שגם נמצאו יעילות. השטח פעיל מאוד ויש בו הרבה נסיון ללמוד ולהתקדם, יותר ממה שזה נראה למי שלא נמצא שם. יהיה נחמד אם המרצים שלכם - ושוב, את לא האשמה בזה שאת לא מכירה את זה, זו האוניברסיטה שאשמה - היו מראים לכם את זה.
אגב, למי שזה מעניין אותו, ההתרשמות שלי, כמי שנמצא בשטח אבל מנסה לשמור על קשר גם לאקדמיה, היא שיש ממש נתק ואיבה בין הפסיכולוגיה באקדמיה לבין השטח, חשדנות הדדית, ואם תשאלו אותי, זה רע ממש.
moran filan for ever
New member
בדיוק חשבתי על זה......
אין מחקר בתחום הפסיכופתולוגיה.....
תהיתי על העניין...ואז הבנתי מאנשים שכנראה הפסיכולוגים הקליניים אמורים להיות גם מחקריים ולחקור את הפסיכופתולוגיות....אבל אני אמרתי לאנשים שדיברתי איתם על זה, שהפסיכולוג הקליני, נכון שהוא עובר הכשרה גם (וקודם כל למעשה) ללהיות חוקר ורק אחר כך מטפל..אך למעשה הוא קודם כל מטפל בפרקטיקה שלו..אז....האם הוא באמת חוקר באקדמיה את הפסיכופתולוגיות???? (מאמינה שיש, אולי לא מספיק). ומה עם פסיכולוגים שאינם קליניים? האם באמת הם יכולים לחקור בתחום הפרעות ומחלות הנפש? גורמים, דרכי טיפול...כי לטעמי אין סיבה שלא...כלומר אין סיבה לא להיות חוקר פסיכולוגיה במגמה מחקרית שאינה קלינית שחוקר גם דרכי טיפול, משווה בין יעילות טיפולים שונים לתופעות שונות וכו' (שמי שמבצע את אותם טיפולים הם הפסיכו' ה*קליניים*) אולי חשוב שמי שמבצע יהיה גם זה שחוקר את הטיפולים? אין לי מושג..............
אין מחקר בתחום הפסיכופתולוגיה.....
תהיתי על העניין...ואז הבנתי מאנשים שכנראה הפסיכולוגים הקליניים אמורים להיות גם מחקריים ולחקור את הפסיכופתולוגיות....אבל אני אמרתי לאנשים שדיברתי איתם על זה, שהפסיכולוג הקליני, נכון שהוא עובר הכשרה גם (וקודם כל למעשה) ללהיות חוקר ורק אחר כך מטפל..אך למעשה הוא קודם כל מטפל בפרקטיקה שלו..אז....האם הוא באמת חוקר באקדמיה את הפסיכופתולוגיות???? (מאמינה שיש, אולי לא מספיק). ומה עם פסיכולוגים שאינם קליניים? האם באמת הם יכולים לחקור בתחום הפרעות ומחלות הנפש? גורמים, דרכי טיפול...כי לטעמי אין סיבה שלא...כלומר אין סיבה לא להיות חוקר פסיכולוגיה במגמה מחקרית שאינה קלינית שחוקר גם דרכי טיפול, משווה בין יעילות טיפולים שונים לתופעות שונות וכו' (שמי שמבצע את אותם טיפולים הם הפסיכו' ה*קליניים*) אולי חשוב שמי שמבצע יהיה גם זה שחוקר את הטיפולים? אין לי מושג..............
מחקר עושים ביחד
תראי, ברוב המקרים מחקרים נעשים על ידי כמה אנשים יחד. זה נכון שכל פסיכולוג קליני הוכשר במהלך התואר השני בעריכת מחקר, אבל מרביתם זונחים את החלק הזה בחיים כשהם מסיימים את התואר. חלקם חוזרים לחיי המחקר כשהם עושים דוקטורט (ולדעתי בשנים הקרובות זה יהפוך למשהו חשוב יותר עבור הפסיכולוגים הטיפוליים ויהיו יותר מהם שיפנו לדוקטורט). אבל צריך לזכור שאנשים שעוסקים ממש במחקר, אנשי האקדמיה, משקיעים הרבה שעות עבודה במחקר, בהנחיית סטודנטים וכו'. זה גוזל הרבה זמן וזה לא מתאים לכל אחד. תוסיפי לזה את העובדה שאין הרבה משרות פנויות בתחום הזה בארץ, אז ברור למה יש קומץ של פסיכולוגים קליניים שהם גם אנשי מחקר באופן שוטף.
אני חושב שאין שום מניעה שפסיכולוגים שאינם קליניים, אינם אנשי טיפול, יעסקו במחקר על פסיכופתולוגיות ועל טיפול. כל מה שהם צריכים לעשות הוא לשתף פעולה עם פסיכולוגים שעוסקים בטיפול וזה מה שבדרך כלל עושים, לדעתי.
אגב, בהמשך למה שכתבתי קודם על מה באמת קורה בשטח: מדי שנה משרד הבריאות מארגן סדרה של השתלמויות למתמחים בפסיכולוגיה. השנה החליט המשרד להקדיש את ההשתלמות למתמחים בפסיכולוגיה קלינית בדיוק לנושא הזה של פסיכותרפיה מבוססת ראיות (ותאמיני לי שמדברים שם לא רק על CBT), ללמדנו שברור גם ל"שטח" (משרד הבריאות שאחראי על הכשרת הפסיכולוגים בארץ) שנושא המחקר על פסיכותרפיה הוא לא רק חשוב, אלא קריטי.
תראי, ברוב המקרים מחקרים נעשים על ידי כמה אנשים יחד. זה נכון שכל פסיכולוג קליני הוכשר במהלך התואר השני בעריכת מחקר, אבל מרביתם זונחים את החלק הזה בחיים כשהם מסיימים את התואר. חלקם חוזרים לחיי המחקר כשהם עושים דוקטורט (ולדעתי בשנים הקרובות זה יהפוך למשהו חשוב יותר עבור הפסיכולוגים הטיפוליים ויהיו יותר מהם שיפנו לדוקטורט). אבל צריך לזכור שאנשים שעוסקים ממש במחקר, אנשי האקדמיה, משקיעים הרבה שעות עבודה במחקר, בהנחיית סטודנטים וכו'. זה גוזל הרבה זמן וזה לא מתאים לכל אחד. תוסיפי לזה את העובדה שאין הרבה משרות פנויות בתחום הזה בארץ, אז ברור למה יש קומץ של פסיכולוגים קליניים שהם גם אנשי מחקר באופן שוטף.
אני חושב שאין שום מניעה שפסיכולוגים שאינם קליניים, אינם אנשי טיפול, יעסקו במחקר על פסיכופתולוגיות ועל טיפול. כל מה שהם צריכים לעשות הוא לשתף פעולה עם פסיכולוגים שעוסקים בטיפול וזה מה שבדרך כלל עושים, לדעתי.
אגב, בהמשך למה שכתבתי קודם על מה באמת קורה בשטח: מדי שנה משרד הבריאות מארגן סדרה של השתלמויות למתמחים בפסיכולוגיה. השנה החליט המשרד להקדיש את ההשתלמות למתמחים בפסיכולוגיה קלינית בדיוק לנושא הזה של פסיכותרפיה מבוססת ראיות (ותאמיני לי שמדברים שם לא רק על CBT), ללמדנו שברור גם ל"שטח" (משרד הבריאות שאחראי על הכשרת הפסיכולוגים בארץ) שנושא המחקר על פסיכותרפיה הוא לא רק חשוב, אלא קריטי.
אנסה לענות
תראה, אני לא יודע אם זה באמת ככה או שזה רק נדמה ככה. באופן אישי אני מקבל מדי חודש הרבה מיילים על פרסומים חדשים במגוון כתבי-עת מקצועיים בפסיכולוגיה, פסיכיאטריה וחקר המוח ויש לא מעט מאמרים על פתולוגיה ועל טיפולים. אבל צריך גם לקחת בחשבון שיש את נושא הנראות של הדברים בתקשורת. באופן טבעי, התקשורת מתעניינת יותר בדיווח על מחקרים "סקסיים", כאלו שאפשר להוציא מהם כותרת (שלרוב חוטאת למה שכתוב במאמר). מחקרים על יעילות טיפולים הם, מה לעשות, לא ממש כאלו.
עכשיו לעניין הנתק. במשך יותר מדי שנים, הפסיכותרפיה הפסיכודינאמית (שנולדה מתוך הפסיכואנליזה) לא לקחה חלק ב"משחק המחקר" ולא העמידה את עצמה למחקר. יש לזה כל מיני סיבות כמו למשל אמירות בסגנון "אי אפשר לרדד את הנפש למדדים כמותיים" או "אפשר לחקור דברים מאוד מסוימים בטיפול אבל שום מחקר לא יכול להבין את כל הדבר הזה שנקרא טיפול". עכשיו, חלק מהטענות האלו זה משהו שאני יכול להבין, אבל אני גם ממש לא מסכים איתן במובן הזה שזה לא תירוץ לא לערוך מחקר. אבל מה לעשות שהמון שנים הפסיכותרפיסטים הדינאמיים פשוט דחו את נושא המחקר. ואז בשנות ה-70, נדמה לי, החלה להתפתח הגישה הקוגנטיבית ואז גם ההתנהגותית, ושתי אלו מאפשרות הרבה יותר מקום למחקר וגם מזמינות אותו ואז נוצר הפער ביניהן. היום, לשמחתי, זה כבר כמה שנים טובות שיש שינוי בהתייחסות של הפסיכודינאמיים לדבר הזה שנקרא מחקר ויש עיסוק בפסיכופתולוגיה וטיפולים, גם דינאמיים, גם קוג-התנהגותיים וגם אינטגרטיביים בתוך מחקר והגיע הזמן שזה יקרה.
מצד שני, יש את הנתק המשונה הזה שתיארתי. אני חושב שיש רוח חזקה מאוד באקדמיה הישראלית לטובת CBT ונגד פסיכואנליזה, וזה משתקף ברוח הדברים שמורן מתארת. הרוח הזו מבקשת לדכא בצורה משמעותית את הלמידה של כל מה שמריח קצת פסיכואנליטי, ובכך עושה עוול (לדעתי) להרבה טיפולים שעובדים ועובדים יפה ויש עליהם מחקרים. יש פה הרבה פוליטיקה כמובן, אני פשוט חשוף לזה מתוקף העבודה שלי והמעורבות שלי. זה יוצר מעין דיכוטומיה דבילית לדעתי שבה האקדמיה חושבת שהשטח מיושן והשטח חושב שהאקדמיה לא מבינה מהחיים שלה. כמו ילדים להורים שלא מסוגלים לדבר ביניהם ורק רבים כל הזמן, מי שמפסיד פה זה המטופלים והמטפלים.
תראה, אני לא יודע אם זה באמת ככה או שזה רק נדמה ככה. באופן אישי אני מקבל מדי חודש הרבה מיילים על פרסומים חדשים במגוון כתבי-עת מקצועיים בפסיכולוגיה, פסיכיאטריה וחקר המוח ויש לא מעט מאמרים על פתולוגיה ועל טיפולים. אבל צריך גם לקחת בחשבון שיש את נושא הנראות של הדברים בתקשורת. באופן טבעי, התקשורת מתעניינת יותר בדיווח על מחקרים "סקסיים", כאלו שאפשר להוציא מהם כותרת (שלרוב חוטאת למה שכתוב במאמר). מחקרים על יעילות טיפולים הם, מה לעשות, לא ממש כאלו.
עכשיו לעניין הנתק. במשך יותר מדי שנים, הפסיכותרפיה הפסיכודינאמית (שנולדה מתוך הפסיכואנליזה) לא לקחה חלק ב"משחק המחקר" ולא העמידה את עצמה למחקר. יש לזה כל מיני סיבות כמו למשל אמירות בסגנון "אי אפשר לרדד את הנפש למדדים כמותיים" או "אפשר לחקור דברים מאוד מסוימים בטיפול אבל שום מחקר לא יכול להבין את כל הדבר הזה שנקרא טיפול". עכשיו, חלק מהטענות האלו זה משהו שאני יכול להבין, אבל אני גם ממש לא מסכים איתן במובן הזה שזה לא תירוץ לא לערוך מחקר. אבל מה לעשות שהמון שנים הפסיכותרפיסטים הדינאמיים פשוט דחו את נושא המחקר. ואז בשנות ה-70, נדמה לי, החלה להתפתח הגישה הקוגנטיבית ואז גם ההתנהגותית, ושתי אלו מאפשרות הרבה יותר מקום למחקר וגם מזמינות אותו ואז נוצר הפער ביניהן. היום, לשמחתי, זה כבר כמה שנים טובות שיש שינוי בהתייחסות של הפסיכודינאמיים לדבר הזה שנקרא מחקר ויש עיסוק בפסיכופתולוגיה וטיפולים, גם דינאמיים, גם קוג-התנהגותיים וגם אינטגרטיביים בתוך מחקר והגיע הזמן שזה יקרה.
מצד שני, יש את הנתק המשונה הזה שתיארתי. אני חושב שיש רוח חזקה מאוד באקדמיה הישראלית לטובת CBT ונגד פסיכואנליזה, וזה משתקף ברוח הדברים שמורן מתארת. הרוח הזו מבקשת לדכא בצורה משמעותית את הלמידה של כל מה שמריח קצת פסיכואנליטי, ובכך עושה עוול (לדעתי) להרבה טיפולים שעובדים ועובדים יפה ויש עליהם מחקרים. יש פה הרבה פוליטיקה כמובן, אני פשוט חשוף לזה מתוקף העבודה שלי והמעורבות שלי. זה יוצר מעין דיכוטומיה דבילית לדעתי שבה האקדמיה חושבת שהשטח מיושן והשטח חושב שהאקדמיה לא מבינה מהחיים שלה. כמו ילדים להורים שלא מסוגלים לדבר ביניהם ורק רבים כל הזמן, מי שמפסיד פה זה המטופלים והמטפלים.
יש מלא מחקר על פסיכופתלוגיה
קודם כל, יש אנשים שעיקר עיסוקם זה CBT או טיפול ממוקד בלקוח (Person-centered therapy), וחלקם עושים מחקרים כמותיים. לכן, לא רק שיש מחקרים על פסיכופתלוגיה ועל טיפול פסיכולוגי, אלא שאפילו אנשים כמו רוג'רס היו בעד בדיקה מחקרית של התיאוריות שלהם. כלומר, אפשר לדחות את הטענה שעצם ההגדרה של ה-mind כמשהו שאי-אפשר להסביר בעזרת הביולוגיה בלבד מונעת את האפשרות של בדיקה אמפירית טובה של כל הקשור למושג (כמו טיפול פסיכולוגי או פסיכופתלוגיה). שנית, אפילו פרויד עצמו האמין שאפשר לעשות רדוקציה של הפסיכיאטריה לנוירולוגיה. לכן, למעשה, לפסיכואנליזה אין לא בסיס היסטורי ולא צידוק לוגי לגבי חוסר הרצון שלהם להעמיד את עצמם בבחינה מחקרית. אבל כמו שאמרתי קודם, חוץ מהחברה המסוימים האלה, יש הרבה מטפלים וחוקרים נורמליים שעושים מחקר על נושאים כמו פסיכותרפיה ופסיכופתלוגיה.
קודם כל, יש אנשים שעיקר עיסוקם זה CBT או טיפול ממוקד בלקוח (Person-centered therapy), וחלקם עושים מחקרים כמותיים. לכן, לא רק שיש מחקרים על פסיכופתלוגיה ועל טיפול פסיכולוגי, אלא שאפילו אנשים כמו רוג'רס היו בעד בדיקה מחקרית של התיאוריות שלהם. כלומר, אפשר לדחות את הטענה שעצם ההגדרה של ה-mind כמשהו שאי-אפשר להסביר בעזרת הביולוגיה בלבד מונעת את האפשרות של בדיקה אמפירית טובה של כל הקשור למושג (כמו טיפול פסיכולוגי או פסיכופתלוגיה). שנית, אפילו פרויד עצמו האמין שאפשר לעשות רדוקציה של הפסיכיאטריה לנוירולוגיה. לכן, למעשה, לפסיכואנליזה אין לא בסיס היסטורי ולא צידוק לוגי לגבי חוסר הרצון שלהם להעמיד את עצמם בבחינה מחקרית. אבל כמו שאמרתי קודם, חוץ מהחברה המסוימים האלה, יש הרבה מטפלים וחוקרים נורמליים שעושים מחקר על נושאים כמו פסיכותרפיה ופסיכופתלוגיה.
moran filan for ever
New member
זהו, שדברים לא בהכרח עובדים ככה
במשפטים ברורים ונחרצים שכאלה גם אם לפעמםי אניבאמת לא מובנת..
במשפטים ברורים ונחרצים שכאלה
גם אם לפעמםי אניבאמת לא מובנת..איך את יודעת שדברים לא תמיד מסתדרים?
את אומרת דברים מאוד נחרצים. אין לי שום דבר עם דברים נחרצים, אבל כאשר אני שומע דברים נחרצים שלא מתסדרים עם ידע קודם ואין להם הסבר הגיוני או תמיכה אמפירית - אני מתחיל להיות ספקן. אני בשום פנים לא רוצה לפגוע בך - זה בסדר לא לדעת. אף אחד לא יודע הכל, ואפילו מי שיודע לא תמיד שולף את הידע שלו באופן מלא ומדויק. אבל כמובן שאין זה אומר שאני מוכן לקבל את הדברים שלך כנכונים מהסיבות שצוינו לעיל. כמו שאמר קארל סגן:
"An extraordinary claim requires extraordinary proof"
את אומרת דברים מאוד נחרצים. אין לי שום דבר עם דברים נחרצים, אבל כאשר אני שומע דברים נחרצים שלא מתסדרים עם ידע קודם ואין להם הסבר הגיוני או תמיכה אמפירית - אני מתחיל להיות ספקן. אני בשום פנים לא רוצה לפגוע בך - זה בסדר לא לדעת. אף אחד לא יודע הכל, ואפילו מי שיודע לא תמיד שולף את הידע שלו באופן מלא ומדויק. אבל כמובן שאין זה אומר שאני מוכן לקבל את הדברים שלך כנכונים מהסיבות שצוינו לעיל. כמו שאמר קארל סגן:
"An extraordinary claim requires extraordinary proof"
moran filan for ever
New member
שוב, כל העניין הזה של "לא לדעת"
אני ממש לא אומרת ש אני יודעת הכל, נראה לך?! פחח ...ממש לא
אבל קצת מעצבן אותי (גם בפוליטיקה דרך אגב , אפרופו הבחירות הקרובות) שכלא מסכימים ולא רואים עין בעין אז זה מיד אומרעל הצד השני שהוא "לא יודע"...אולי הוא רואה דברים מזוית שונה לגמרי? אולי הוא לא מסכים? אין צורך תמיד ליישר את האדם שמנגד ל"מסלול" שלנו ולידיעות שלנו..אם מישהו לא מסכים עם דעותיו של האחר זה לא אומר שהוא לא יודע....
אני ממש לא אומרת ש אני יודעת הכל, נראה לך?! פחח ...ממש לא
אבל קצת מעצבן אותי (גם בפוליטיקה דרך אגב , אפרופו הבחירות הקרובות) שכלא מסכימים ולא רואים עין בעין אז זה מיד אומרעל הצד השני שהוא "לא יודע"...אולי הוא רואה דברים מזוית שונה לגמרי? אולי הוא לא מסכים? אין צורך תמיד ליישר את האדם שמנגד ל"מסלול" שלנו ולידיעות שלנו..אם מישהו לא מסכים עם דעותיו של האחר זה לא אומר שהוא לא יודע....
כן...
אבל אם את לא מסוגלת להציג את הטענות שלך בצורה ברורה ורהוטה, לא ניתן באמת לקיים דיון פורה ומעמיק.
דיון ברמה של" אני צודקת" "לא, אני צודק" "לא, אני צודקת" "לא, אני צודק" לא באמת מעניין אף אחד ולא ניתן ללמוד ממנו כלום על כלום (גם לא על נכונות הטענות שלך או על הפגמים שבגישה הפסיכודינאמית). זה בדר לא לדעת הכל, אבל אם את מציגה טענה, כדאי שתדעי ותציגי לפחות משהו...
אבל אם את לא מסוגלת להציג את הטענות שלך בצורה ברורה ורהוטה, לא ניתן באמת לקיים דיון פורה ומעמיק.
דיון ברמה של" אני צודקת" "לא, אני צודק" "לא, אני צודקת" "לא, אני צודק" לא באמת מעניין אף אחד ולא ניתן ללמוד ממנו כלום על כלום (גם לא על נכונות הטענות שלך או על הפגמים שבגישה הפסיכודינאמית). זה בדר לא לדעת הכל, אבל אם את מציגה טענה, כדאי שתדעי ותציגי לפחות משהו...
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.