האם מוסדות המדינה - תורמות לההעצמת התופעה ולהרחבתה ( בעזרת תמריצים ) לישובים האחרים.
ושאלת השאלות - כיצד מנהיגי הציבור הערבי ( בכנסת ומחוצה לה ) מתייחסים לנושא. הם אלו החייבים לעמוד בראש המחנה ובזאת ימלאו את תפקידם כמנהיגים.
בדומה למגזר היהודי, שיקולים פוליטיים גוברים על טובת הכלל. דוגמה טובה ניתן לראות בוואדי ערה: כיצד בשל התפצלות פוליטית פנימית, בתוך התנועה האיסלאמית באום אל פחם, לא הוארכה כהונתו של יו"ר הוועדה המרחבית, שכיהן 2 קדנציות בתפקידו, ושהיה איש-מקצוע, מנהל ואדם משכמו ומעלה! (וגילוי נאות: אני אהבתי ואוהב אותו מאוד).
