"המובן מאליו"

סמסרה1

New member
להיוולד

בוקר טוב אולי לא הבנתי לעומק מה התכוונתם. אבל, בא לי גם לכתוב על אמא ואבא ותינוק ולידה. שמעתי פעם מאנשים רוחניים (לא זוכרת אם זה היה קבליסט או אסטגולוג) שהתינוק הוא זה שבוחר את ההורים. שאותה נשמה בוחרת את ההורים. מה אתם אומרים?
 
לא מבינה בקבלה

ונגיד שהתינוק בוחר את ההורים ...אז? את העובדה שחלק זכו וחלק הפסידו זה משנה? התכוונתי באמא ואבא לשאול מה הגורם/המקור של הבעיה? ומתי נולד "התינוק" (המובן מאליו)? איך הוא נוצר? איך פותרים את זה? בהנחה כמובן שזה דבר שלילי
 
חחחחחחחחחחחחח

עזוב...מה אני מבינה בקבלה? ניסיתי לענות לשאלה שלה. סע
למעלה שאלתי אותך שאלה?
 
בוקר טוב לך סמסרה1

את קרויה על שם הבושם סמסרה? בגלל אופי התגובה שלך,הבנתי פתאום,אולי,למה התכוון deerest. שאולי הכוונה למובן מאליו,זה שאף תינוק לא יכול לבחור את ההורים שלו? אולי הפוך ממה שאמרת,כי אני לא סבור שזה אפשרי שהתינוק יבחר את ההורים או שהנשמה שלו תבחר אותם,ואם כן זה כבר דיון דתי,שאני בדרך כלל נמנע מלהכנס אליו,כי זה בדרך או מאמין,או לא מאמין...אין חצי בהריון... בוקר טוב לך סמסרה1
 

סמסרה1

New member
היי דיסוננס הקוגניטיבי

לא אינני ע"ש הבושם אלא על עולם החלומות בפילוסופיית המזרח. :)) ובאמת שפעם שמעתי מאסטרולוגית וגם מקבליסט שהתינוק הוא זה שבוחר את ההורים.
 
תודה על תגובתך,

אבל מעט לא קל לי להתחבר למיסטיקה..... אני חושב שמקור השם של הבושם הוא המקור שעליו דיברת,מכל מקום,יש לך שם מאד יפה! תהיי בקשר,להשתמע.
 
בדיוק על הסוויץ'

אני רוצה לדבר מה עושים כדי שלא יקחו אותנו כ"מובן מאליו"? ומה קורה שלוקחים אחרים כ"מובן מאליו"? זה תלוי בנו?
 
אני חושבת

שה "מובן מאליו" הוא המשבש של תקשורת בין אנשים. יש את הרגע שאנו לוקחים (לידה) כ"מובן מאליו" ויש את הרגע שאנו נלקחים (הגורם,שורש הבעיה=אמא,אבא) כ"מובן מאליו" בשני הרגעים אנו טועים...פעם המשדר טועה ופעם הקולט טועה. ואני רוצה להבין איך מתרחשת הטעות מה אנו משדרים לא נכון? מה שורש הבעיה? ומה קורה שם בראשינו "הקולטים" שגורם לנו לטעות? להיכשל? מה יהיו
שנשים כדי לא להיכשל(בשני המקרים)? אין לי מושג מה התשובות....אולי ביחד זה יתבהר
...לעבודה
כתבתי ברבים כדי שנדבר על התופעה כדבר כללי שקורה לכולם. ובכלל מעניין כל פעם מחדש לקרוא תגובות שונות....כל אחד/אחת עם האסוציאציות שלו/שלה.
 

spectacular

New member
איך אפשר

לזכור כל הזמן שכלום לא מובן מאליו, האם כל הזמן אני חושבת\אומרת לעצמי איזה כיף שלא כואבת לי הזרת, וכמה ברת מזל אני שהעפעף השמאלי לא מציק לי, בדרך כלל בשעת משבר כאשר נראה שאנחנו עומדים לאבד משהו, זה הזמן שמתחילים לא לקבל כמובן מאליו ולהעריך את מה שיש, וזה מוביל אותי לעוד שאלה, האם לקבל כמובן מאליו משמע שאין הערכה? אולי כדי שלא יקבלו אותי כמובן מאליו, טוב שלא אהיה כמובנת מאליה,ואולי טוב שלא אהיה בכלל.
 
לקבל כמובן מאליו משמע שאין הערכה?

אני חושבת שהתשובה היא כן האם זה טעות של שניים או אחד/אחת?(משדר/קולט) זה מזכיר לי את השרשור על מי מוטלת אחריות ההבנה? את כותבת "אולי כדי שלא יקבלו אותי כמובן מאליו, טוב שלא אהיה כמובנת מאליה" איך עושים את זה? ואיפה טעינו שהגענו למצב שכזה? "לזכור כל הזמן שכלום לא מובן מאליו" זה פיתרון מצויין לעצמינו. אבל איך נזכיר לאחרים שכלום לא מובן מאליו. יווווווו הסתבכתי.......אני מקווה שאתם מבינים אותי
 

סמסרה1

New member
לאשה אורחת

היי למה את חושבת שתמיד לקבל כמובן מאליו משמע שאין הערכה. לפעמים לקבל כמובן מאליו זה גם שאת יודעת כמובן מאליו שאנשים מסויימים תמיד תמיד תמיד תמיד יעמדו לצידך , יעזרו לך כשתזדקקי לעזרה כשתפלי... לא חושבת?
 
אני חושבת שאת צודקת

כנראה שבהודעה הזו המחשבות שלי היו רק בפירוש השלילי. תודה
 

סמסרה1

New member
לעיתים זה באמת שלילי

אשה אחרת את גם צודקת, כי לעיתים זה באמת שלילי. למשל, כשבן/ת זוג לוקח את השני כמובן מאליו אז זה רע. כלומר , הוא/היא תמיד כאן אז לא צריך להשקיע ביחסים ולחדש ולהעניק... אגב, הרבה פעמים בפורומים אני קוראת מה שחלק מאנשים צעירים כותבים על הורים, דברים איומים. וזה מה זה מקומם אותי. מכיוון שלמשל לי היו (עדיין ישנם) הורים מדהימים. נכון שבזמנו בגיל ההתבגרות לא ממש הערכתי זאת. אך כיום אני יודעת שזכיתי ואני מודה יום יום. ואני השתדלתי להיות הורה טוב. להיות הורה זה לא פשוט. אז אם במקרה ישנם הורים, שהשד יודע מה הם עושים, שמעתי על התעללויות וכד', אז אנא אל תשליכו זאת על כל ההורים. מכיוון שרוב ההורים מבטלים את חייהם למען הילדים, רוב ההורים נמצאים 24 שעות למען הילדים. ביי
 
שינויים,שינויים,שינויים.

יכול להיות שצריך כל הזמן לשנות את טון הדיבור,לעשות כל יום ניתוח פלאסטי,ולהתנסח אחרת כל יומיים... אבל זה לא אפשרי,ואם כן,לא ניתן לקיים כך חיים... לדעתי את צודקת,כי אם כל מה שכתבתי היה מתאפשר,לא היינו נתפסים כמובנים מאליהם. בוקר טוב טל,ת'געגעתי אלייך.
 

spectacular

New member
גם אני ת געגתי,

לפעמים זה מספיק לחוות פעם אחת את סכנת האובדן, וזה חזק ולא שוכחים אף פעם, לפעמים צריך תזכורות קטנות, והכי טוב לדעתי,לרקוד את הרקוד, קצת קדימה וקצת לאחור, שיחכו לי קצת ואז אגיע, שירצו אותי לפני שיקבלו. או שלא יקבלו.
 
למעלה