המורים בחייכם, האם מי מהם הותיר בכם חותם?

המורים בחייכם, האם מי מהם הותיר בכם חותם?

אז בעקבות אותה שיחה נהדרה הפוסט הזה יקלד.
אין בי כוונה לפתוח בדיון על מערכת החינוך שכשלה או לא,
על ערכי המורים או לחילופין על אלו של התלמידים והאם פחת הדור.
-
לטעמי, תפקידו של מורה הוא לא אחר מאשר לטעת בתלמידו
את אהבת הידע, הסקרנות, מקוריות ויצרתיות המחשבה,
והרעב ללמוד מעבר לנלעס עבורו והמוכנס לפיו בכפית
במהלך השיעור.
-
האם היה מורה בחייכם שהשפעתו עליכם היתה לטובה, או לחילופין לרעה?
האם השפעה זו אף הובילה לבחירת מקצוע זהה לזה שלימד?
ולימים כשהפכתם אתם להורים, האם מצאתם יכולת להזדהות
עם ילדכם כשלא גילו עניין ורצון ללמוד בגלל מורה כזה או אחר?
אם בא לכם ,אתם מוזמנים לזרום עם זכרונות משעשעים/כואבים
מאותה תקופה מוזכרת.
כל הנכתב לגבי מורה נכון גם לגבי מרצה באונברסיטה.

http://www.youtube.com/watch?v=8WXwbRPTxEQ
 

רינתי77

Active member
לשמחתי, היו לי כמה מורים כאלה.

בתקופת התיכון, הייתה לי מורה לספרות שעבורי הפכה להיות
דמות אייקונית ממש לפדגוג משכמו ומעלה. היא הייתה לא רק
בעלת ידע ואינטלקט, אלא גם בעלת יכולת לעורר סקרנות ואהבה
כלפי המקצוע. אצלה בשיעורים הטקסטים קמו לתחייה ועולמות שלמים
הפכו למציאות.
מורה נוסף היה המורה שבמשך שנתיים לימד אותנו היסטוריה.
גם הוא היה בעל יכולת מופלאה להחיות את המילים והעובדות
היבשות של ספרי הלימוד ולהפוך אותם למאורעות דרמטיים
שאנו לקחנו בהם חלק. אני זוכרת שכשלמדנו על המהפכה הצרפתית,
הוא עשה סימולציה בכיתה ע''י שחילק אותנו למחנות שהשתתפו
במהפכה ונתן לנו לנהל "מהפכה" בעצמנו.
היו עוד רבים וטובים, אך אסתפק באלה לעת עתה.
 
מוי לייק!

הדוגמא שהבאת מהמורה להיסטוריה היא לטעמי
תמצית דבריי באשר למהותו ותפקידו של מורה
והאופן שבו השפעתו יכולה להיות מכרעת על תלמידיו.
זכית, ריינה. כמו גם המורה לספרות שעוררה בך את האהבה
לתחום, ואגב זה ניכר בך כל כך.

לצערי, לא היו לי מורים כאלו לא לספרות ולא להיסטוריה.
הרעב והתשוקה שלי לידע, או כמו שאני מכנה זאת:
"אני חומדת ידע ותבונה" נוצר בי אולי בגלל העדר מורים
שאתגרו אותי. איני יודעת לומר בבטחה.
 

poseidon111

Active member
או יה. היו כמה, ולמזלי הן היו בכיתות הראשונות

שמה של הראשונה היה מרגלית, והיא היתה המחנכת שלי. היתה לה חזות די מפחידה, אך היתה אחד מל'ו הצדיקים. מעבר להיותה מורה מצוינת היא היתה אדם יוצא מהכלל.
מסוג המורים שחושב שלכל תלמיד שהיא מלמדת, יש פוטנציאל להיות זוכה נובל בעתיד. כך היתה גם רמת ההשקעה שלה. כל אחד היה אינדיבידואל, ולא חלק מההמון.

השניה היתה בלה, מורתי האהובה מכל. בלה עלתה מרוסיה, והיתה לה חזות של ליידי אנגליה מהתקופה הויקטוריאנית. שיערה הארוך היה אסוף תמיד במעין כדור על עורפה.
דיבורה היה רך ושקט, והיא הזכירה לי תמיד את סבתי. היא היתה מורה מצויינת שחלק לא קטן מיכולתי להתעמק בטקסטים מסובכים באנגלית, הוא רק בגללה. היא נטעה
בי את האהבה לשפה זו. שנים לא מעטות לאחר שסיימתי את לימודי, והייתי מרצה בעצמי, פגשתיה במפתיע. התרגשותי היתה עצומה. זה היה כמו לפגוש קרוב משפחה אהוב
שחזר מארץ רחוקה. למזלי היא אהבה אותי גם כן. שמרתי על קשר איתה מאז ועד ליום פטירתה.

השלישית היתה מרצה שלי באוניברסיטה. היא לימדה אותי שגם אם ישנו חשש מתגובת מרצה על שאלה לא צפויה, או מתקילה או מחוץ לסילבוס, הרי זה בסדר.
בגללה כמעט שיניתי את בחירתי לתואר השני. היא היתה בעיני הדוגמא למרצה החכם, הפתוח, זה שאינו חושש מתלמידיו, אלא מוכן גם ללמוד מהם, לעיתים.
 
פוס, אני קוראת אותך

וביכולת הזו שלך לתאר לפרטי פרטים אני חווה איתך את אלו הרגעים.
קראתיך פעמיים, ולא שבעתי.
תיאור הקשר הנשמר עד לפטירתה ריגש אותי.
ושאלה ברשותך, האם למגדרו של מורה תהיה בהכרח השפעה?
 

poseidon111

Active member
בלי ךחשוב על זה יותר מידי הייתי אומר שכן.

לא למקצועיות אלא להשפעה.
 
גרציה, פוס. תגיד, ברב ענוותך

ואם תמצא מקום, בא לך לספר האם לדעתך הותרת חותם כמרצה?
מסקרן אותי.
 

poseidon111

Active member
מעצם התפיסה המוטבעת בנו כשאנו קטנים לגבי

גבר ואשה. היחס העוטף, החום, הרכות וכך הלאה אנו מקשרים לאמא\ מורה.
היחס הסמכותי, "האבהי" הפחות מתפשר אנו מצפים מגבר\ מורה.

אני מדבר על גילאי היסודי ואני מדבר על השקפתי בלבד, כמובן.
 

קטניפ

New member
לא היה לי מורה גבר בילדותי

היו לי מורים גברים בתיכון וכמובן באוניברסיטה.
אני חייבת לומר שלא חשתי הבדל בסמכותיות שבין הגברים לנשים.
אם כבר להיפך, הנשים היו יותר סמכותיות והגברים היו כאלו שאת רובם ניתן היה לסובב בשטיקים נשיים (מעניין שגם את המנוסים שבהם).
העלאת לי עכשיו דווקא זכרון מכיוון לא צפוי.
בשירותי הצבאי הייתי מפקדת של "נערי רפול" - לא אוכלסיה קלה להתמודדות - היה לנו סמל מחלקה גולנציק מבית שאן - בחור זהב שנפצע והעבירו אותו אלינו. למה נזכרתי בו?
כי בין כל המפקדות הוא היה הכי רחום ואוהב ועוטף את החיילים.
היה תענוג לראות איך מדי בוקר הוא היה מביא מדים נקיים ומצעים יבשים בלי לומר מילה לחייל שעקב התעללות סבל מהרטבות בלילה.
היתה לו גישה לחיילים שלאף אחת מאיתנו הנשים לא היתה.
 

poseidon111

Active member
כאמור אני מדבר מנסיון אישי שלי, ומתוך עולם

האסוציאציות שלי בגיל הילדות.
זה שיש גברים רכים וחנונים ברור לי לגמרי, אך זו אינה הנקודה, אלא תפיסתו של הילד את "חלוקת התפקידים" בין המיגדרים.
 

קטניפ

New member
המחמאה הכי גדולה שיכולתי לקבל בחיי

היתה כשסטודנטית שלמדה אצלי בכיתה ניגשה אליי בסיומו של הסמסטר ואמרה שהשפעתי עליה עמוקות ושבזכות הקורס אותו לימדתי היא החליטה לעשות שינוי בחייה.
אני לא מתיימרת להיות מחנכת דגולה אבל מאוד חשוב לי להשאיר חותם קטן אפילו קטנטן על כל אחד מתלמידיי.
 


לא ידעתי שאת מרצה, אומר לך את שאמרתי לאותה נשוא הפוסט
הזה המוקדש למעשה לה.
כי בעיניי, היא מופת של הוראה בכל אספקט אפשרי. והלוואי והיתה המורה שלי.
לטעמי, אין מקצוע חשוב ובעל ערך רב יותר ממורה, על כל המשתמע מכך.
והערכתו זוכה לפיחות מעשור לעשור, לצערי הרב.
 

קטניפ

New member
ולשאלתך

המחנכת שלי בשנותיי הראשונות, חנה, ללא ספק היתה המורה שהותירה את חתומה עליי באופן העמוק ביותר.
הגעתי לכיתה א' הכי קטנה בכיתה (מילדיי הגן שמוותרים להם על גן חובה) אבל הכי שובבה. תארי לעצמך שהעיפו אותי הביתה בכיתה א' כי השתוללתי בכיתה!!
היא ראתה בי כנראה משהו מעבר לשובבות והשקיעה הרבה סבלנות באילוף הסוררת.
היא היתה קפדנית מאוד בכל הנוגע לסדר ומשמעת וכשמחברותיי היו מבולגנות מדי לטעמה היא הכריחה אותי להעתיק את כולן באופן מסודר.לימים, אני בטוחה שהיא זו שאחראית לכך שהפכתי כפייתית בכל הנוגע למחברות מסודרות (הייתי זו שכולם מצלמים ממנה סיכומים).
 
מרדנית מכיתה א'?

תשמעי, זה שיא לכל הדיעות.
צחקתי מהתיאור הלקח שלימדה אותך והפיכתך לכפייתית לסדר המחברות.
-
כשאותה מורה נפלאה סיפרה לי על קפדנותה במשמעת בתחילת השיעור
אם מי מהתלמידים מאחרים היא מעמידה אותם בצד על מנת שילמדו
להגיע בזמן ולא יגלו זלזול, אפילו אם מדובר בחצי מתלמידי הכיתה,
אני סננתי: "זה לא מעט צפון קוריאני"? והיא השיבה: יכול להיות,
אבל עובדתית זה השיג את מטרתו.
אני כמורדת מטבעי עד היום, או סתם אינפנטילית הודתי בפניה
שאילו היה מדובר בי, והיה לי גם בולבול לא הייתי חושבת פעמיים
הייתי שולפת אותו ומשתנת לה בפח המצוי בפינה. :)
 

Ofra le

New member


אילו היית תלמידתי, הייתי ״מאלפת״ אותך, במובן החיובי של המילה ...
הייתי תלמידה מרדנית, ולימים הפכתי למורה מרדנית.
בתחילת דרכי בהוראה נלחמתי רבות במערכת, עד כי עייפתי ממלחמות ״צודקות״,
והיום אני משתדלת לדאוג ל״נישה״ הקטנה שלי ולעשות זאת הכי טוב שאני יכולה.

המורים שנחקקו בתודעתי היו דווקא אלה שדרשו, הציבו גבולות, גילו איכפתיות אמיתית ואהבו ללמד.
בעיקר זכור לי המורה לתנ״ך - דמבין שלא היה אהוד על התלמידים <בלשון המעטה ... >
בזכותו אהבתי מאוד ללמוד תנ״ך והרביתי להשתתף בשיעוריו, אלא שהוא מיעט לתת לי לדבר,
ונהג לפנות דווקא לתלמידים שלא הצביעו ולא השתתפו.
יום אחד כשנמאס לי מהתעלמותו ממני בשיעורים, החלטתי ללמד אותו לקח.
באותו זמן שודרה בטלוויזיה סדרה בשם ׳המרוץ אחר הגלימה׳ שעסקה בסטודנטים
ללימודי משפט. באחד הפרקים ביצע אחד הסטודנטים תעלול מחאתי כנגד הפרופסור
המיתולוגי למשפטים - מר קינגספילד - ואני שאבתי את הרעיון ממנו.
הגעתי לכיתה עטופה כולי בסדין לבן, שבו חוררתי שני חריצים לעיניים.
התיישבתי במקומי והמתנתי לתחילת השיעור בציפייה דרוכה, לקול געיות הצחוק של חברי.
הוא הגיע, נעמד בפתח הכיתה, קלט אותי בזווית העין, ופניו הסמיקו כמו עגבניה.
ללא אומר ניגש למקומו והתחיל את השיעור תוך שהוא מתעלם ממני ומלבושי המוזר.
כך ישבתי במשך כל השיעור כשאני צופה במתרחש מבעד לסדין, וחשבתי לעצמי:
אם אתה רוצה להתעלם ממני, בבקשה! הנה הפכתי ל׳רוח רפאים׳ <הרעיון כאמור, שאוב מהסדרה>.
מעולם לא החלפנו מילה אודות התקרית הזו, אבל המסר נקלט יפה,
ומאותו שיעור למד מר דמבין שממני אי אפשר להתעלם,
וכל אימת שהצבעתי, נתן לי את רשות הדיבור.
 
היות שכבר ברור במי מדוברה,

אומר לך שאני מתפלאה שאת האנקדוטה הזו שכחת לגלות לי.
אגב, אחד הקטעים הטובים! איזו עזות מצח ועוז בתלמידה
שאם יהיה מי שיתפלא גם תלמידים יכולים ללמד דבר או שניים
מורים.
העניין הוא עפרל'ה, שבניגוד לוולגריות שלי עשית זאת בחכמה
רבה ועידון שגם המורה הנפוח ביותר יתקשה להסתיר את
התרשמותו מהנלמד בשיעור הפרטי שהענקת לו.
ואין לי ספק שמורה המתאפיינת מיסודה מרדנית בלא מעט אספקטים
תדע איך לאלף תלמידים המגלים סימני מרדנות מהסוג שתארתי.
היית מאלפת את ראבי, עפרל'ה. אין לי ספק.
 

קטניפ

New member
אני לא מרשה לסטודנטים להיכנס באיחור

אם היית שומעת את שלל התירוצים המפגרים שאני מקבלת כשהם נכנסים באיחור היית משתנקת מצחוק
אף אחד עד היום לא העז להפשיל את מכנסיו לאור ההתעקשות שלי
ובסוף כל סמסטר הם מציינים שדווקא ההקפדה על המשמעת הקלה על הלימוד.
מסתבר שלפעמים שיטות ספרטניות עובדות לא רע (תשאלי את אמא שלי - במילון ליד המושג חינוך ספרטני יש תמונה גדולה שלה....)
 
למעלה